מקור חיים - א צג

בעליה כי כאשר האדם ידע לצדק' נמשך חיים עליונים מחכמה עילאה ומחיה בעליה הכלה ובעל נעוריה ופנה למעלה נמי בסוד אור חוזר אצל בעליה ולכן מברך שהחיינו דלא גרע מכלים חדשים שהם סוד לאות ל' דכלה דהא אפילו הכלי שלה כאשר מתחדש דיסקוס שלה נמשך עליו מלמעל' סוד החיים שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך ואחז"ל גדול מקדש שניתן בין שני שמות והבן כל זה:

[א] אשר חז"ל הגידו כי רשעים בחייהם קרויים מתים שנאמר ואתה חלל רשע וכו' ומאחר כי הוא רשע נמצא כי הגוף הוא בערך קבר אליו כדאיתא בזוה' פרשת תרומה דף קמ"ב ואי תימא נפש לעילא דאתיישבת גו גופ' בקברא אן הוא קברא אלא גו ההוא קליפ' תקיפא ולכן יאמר נא מותר ליכנס בבית הקברות שהכינוי הוא גופות הרשעים כנזכר והוא לבוש ציצית כי לפי שאמרו חז"ל הרשעים מלאים חרטות אולי יהיה האדם הזה סיבה להחזיר הרשע דאף על גב שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך אמנם על ידי המצאה באופן זה והדומה לזה מותר אולי יתן אל לבו ובפרט אם הוא ידע בתורה כמה גדול זכות הטלית שהוא שקול כנגד כל המצות ומציל מן העון ומזכה את האדם לתחיה וההפך מובן והוא בתנאי שלא יהיה נגרר על הקברות כלומר שלא יהי' האד' מתגרר עליהם ויראה עצמו לפניהם שמתנהג בחסידות לא כן הוא דבהכי הרשע פקר טפי אבל אם הוא נגרר על הקברות ומדבר דברים גדולים ומתריס לעומתם אסור שהרי נאמר אל תוכח לץ פן ישנאך עוד ירצה במאמרו והוא שלא יהיה נגרר על הקברות כלומר ובלבד שלא יהיה הוא נגרר אחריהם כך אחז"ל אל יתחבר האדם לרשע אפילו להחזירו בתשובה לפי דאתי למסרך ויהיה נגרר אחריהם רק שיוכיח אותם בדברים ערבים בכל האפשר ותו לא ובחיבורי על התורה שם נאמר דקשה מש"ה אל תוכח לץ והרי התורה צותה הוכח תוכיח ושם נאמר כי התורה אמרה את עמיתך ואחז"ל עם שהוא עמך בתורה ובמצות אבל בזה נאמר לץ ושם נאמר עניינים אחרים אמנם לכן יאמר נא כי אסור להוכיח אותם רשעים שגופם הם קבריהם משום לועג לרש ואין עני אלא מן התורה ומן המצות כמשחז"ל לא אמרה תורה אלא הוכח תוכיח את עמיתך כאמור בד"א בימיהם שהיו מטילים ציצית במלבוש שלובשים לצורך עצמן כי הנה זה מורה כי כל המצות שהיו עושים היה לשמה לקיים מ"ש הרמב"ם ז"ל בכל דרכיך דעהו ולכן כאשר רשע יראה וכעס ליכא משום לועג לרש אבל אנו שאין אנו מכוונים בהם אלא לשם מצוה דווקא ואין בנו כח לעשות כל הדברים לשמה בכל דרכיך דעהו אסור לעשות כן ולכן אמרו תמיה אני אם יש מי שיוכל להוכיח ואף על גב שאינם נגררים לא יוכיח אותם משום אל תוכח לץ כאמור כי יאמרו לא בא אלא לחרף אותנו שאין אנו מקיימים המצות והני מילי כשהציצית מגולות כלומר כי זה המוכיח עושה רמזים ועניינים המעורר לבם לחשוב שכונתו להכעיס אותם אבל אם הם מכוסים כי הוא מוכיח כלאחר יד שלא לנוכח אלא כדרך סיפור בעלמא העושה עבירה פ' כך הוא עונשו וכדומה לזה מותר כי זה הוא כונת הפ' מ"ש אל תוכח לץ ר"ל לנוכח כי הנה התורה אמרה הוכח תוכיח דהיינו פעם ראשונה שלא לנוכח הוכח ופעם שניה תוכיח לנוכח לרשע אמנם לענין הלץ אל תוכח לץ לנוכח כלל פן ישנאך עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול ועובר על לא תשנא את אחיך בלבבך:

[ב] יש נוהגים לקשור שני ציציות שבשני כנפים וכו' גם בדין זה ראוי לתת בו רמז ולא להוציא אותו חלק לפי כי כן כל ענייני המת ראוי ליישב אותם ברשע כי הוא מת האמיתי כאמור והענין כי הנה מאחר שהנחתי למעלה כי ארבע ציציות הרמז שלהם הוא להעיר לב האדם על ארבעה דברים שהם מונעים התחיה ולא יעבור על אחת מהם כדי שלא יכשל בהליכתו לעתיד לזמן התחיה ולכן יאמר נא יש נוהגים לקשור שני ציציות שבשני כנפים כלומר כי יהיה הרמז ללמד דאע"ג כי האדם מבטל השני דברים שמעכבים התחיה לא מפני כך לא יקום לזמן התחיה כי המבטל הארבעה דברים כולם לא יחיה אבל אם יעבור על שנים מהם אין מעכב ובזה יהי' מהביל ענין של המוכיח הנזכר ולכן אומר ולא הועילו כלום בתקנתם לפי כי אינו כן אלא כל העובר על אחת מאותם ארבעה דברים אין לו תחיה כנ"ל הנה זה הרמז הוא כנגד אותם המואסים ענין התוכחת עושים כך להכחיש המוכיחים:

[ג] ואם נאמר כי הרמז הוא כנגד המוכיחים עצמן כך הוא אומר יש נוהגים לקשור שני ציציות וכו' דמאחר שהנחנו כי ראוי לעשות רמז כדי להחזיר הרשע בתשובה לכן הם קושרים השני ציציות כלומר כי נותן לרשע רמז כי המבטל שני דברים מן הארבעה המעכבים התחיה נחשב כאלו מבטל מצות ציצית כלומר ולא יהיה לו תחיה וטוב לא יהי' לרשע אפילו בההוא ענין בהווה כך הוא עושה לפני הקברו' שהם הרשעים כאמור ולא הועילו כלום בתקנתם שהרי מעיקרא הנה אלה רשעים ועוברים על המצות בפרהסייא ולכן אם יעשה לפניהם רמז למעשיהם פקר טפי ולא יועיל מהם כלום:

[ד] במקום שנוהגים להסיר ציצית מטלית