מקור חיים - א צב

כדמוכח מן הזוהר פרשת בלק דף ר"ט וז"ל תאנא מסטרא דאימא כד איהי מתעטרא נפקין בעטרהא אלף וחמש מאה סטרי גליפין בתכשיטהא וכו' כד מזדווג מלכא במטרוניתא סלקא עטרא דא ואתיישבת ברישא דמטרוניתא וכו' לבתר אתהדר עטרא ומעטרא ליה אימא עילאה בההוא עטרא ופרישא עליה ועל מטרוניתא לבושי יקר וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי אימא עילאה פרישת לבושי יקר שהם סוד הטלית על מלכא ועל מטרוניתא ולכן יאמר נא טליתות של מצוה שבלו הם האורות הנזכרות הנמשכים מחדש בכל יום ויום על חתן וכלה כאמור ולפי כי בכל יום באים עליהם אורות מחדש לכן יאמר על אורות הראשונים שבלו והנה אמר בודל עצמו מהם לפי שהנה נמשכים אלו אורות חדשים כאמור ואינו רשאי לקנח עצמו מהם כלומר כי הנה נודע הוא כי כדרך הנמצא באדם הגשמי מותרות והטבע דוחה אותם לחוץ כנ"ל בדין של יפנה וכו' כמו כן הוא הסוד למעלה כי מן הסיגים הנמשכים מבחינת ק"ך צירופי אלהים הוא יוצא משם סיג המכונה שהם מותרות העליונים דמשם יונקים החיצונים שלכן הם הנקראים אלהים אחרים לפי שהם נזונים מן המותרות שהם נמשכים מצד האחורים אמנם הארות ציצית הנזכר אף על פי שנגמרו ובלו ונגמר הצורך שלהם אינו רשאי לקנח עצמו מהם אדם דעשיה לתת לחיצונים ולא לייחד אותם לתשמיש המגונה לפי שהם אורות מסטרא דחסד אלא זורקן והם כלים ונמנעים מלירד למטה. מותר להכנס בציצית לב"ה הנה נתבאר למעלה מ"ש בתיקונים באילין עשר קליפין אתלבש קב"ה ושכינתיה וכו' כי הענין הוא כי השכינה מתלבשת בבריאה ואח"כ ביצירה וכו' ועל ידי לבושים הללו אח"כ מתלבשת בעשר קליפין ולכן בא הרמז בדין זה מותר ליכנס בציצית היינו הלבוש הנזכר אשר מתלבש בו אדם עליון והיינו בסוד טלית דמטטרון כנ"ל אח"כ חוזר ומתלבש בשאר לבושים הנזכרים כדרך שהאדם לובש טלית קטן תחת בגדים כמו כן הוא למעלה כי אדם עליון מתלבש בלבושים של העולמות הנזכר ובהם נכנס לתוך אותם עשר קליפין כי הם סוד בית הכסא כאמור ולכן בא דין זה נמי באדם הגשמי זה כי מותר להכנס בציצית לב"ה כאמור:

יש ליזהר כשהאדם לובש טלית וכו' לפי כי כן נמי האדם עליון דקדושה כאשר הוא לובש הציצית נזהר בזה וכן נמי סוד הנער מטטרון כאשר לובש הציצית שלו הוא מתבונן שלא יהיו החוטין נגררין בארץ וסוד הענין לבלתי יהיו נגררין ארצה שעיר שדה אדום שלא לתת להם הארה מאותם הארות עליונים כלל כמדובר:

[א] ועתה חזר והגיד בנועם דבריו כי הקונה טלית חדשה שהוא ע"ד מה ששנינו העושה מצוה אחת קנה לו סניגור אחד שהרצון לומר כי העושה מצוה הוא בורא מלאך ע"י מעשה המצוה כד"א קונה שמים וארץ וכן נמי יאמר כי אשר קנה טלית היינו בריאה ממש על ידי המצוה היינו משחז"ל עתיד להיות לכל אחד מישראל ב' אלפים ת"ר עבדים בזכות הציצית שנאמר אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי וזה יהיה לזמן התחיה כנודע אחר ביאת הגאולה ולכן כאשר האיש הישראלי קנה טלית חדש ועשה בו ציצית אף על גב כי עדיין לא לבש אותו מברך שהחיינו אף על גב כי הציצית חובת גברא ולא חובת מנא כנ"ל דהיינו כינוי לגוף מפני כי טוב להודות לה' על אשר עתיד להחיות אותנו ולא עוד אלא שמחיה כמה מלשונות הגוים בעבורנו ולכן נתן טוב טעם דלא גרע מכלים חדשים ששנינו קנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו והתם אין זה חובת גברא הוא הרוח אלא חובת מנא הוא בחינת הגוף שחייב לשבח להב"ה כי עתיד לחדש אותנו ולהחיות אותנו וכן נמי בענין הטלית המורה על חיי הגוף ועוד איתא בדברי חז"ל ובילקוט ז"ל עתידים צדיקים להחיות מתים שנאמר ושמת משענתי על פני הנער ושם נאמר עוד ישבו זקנים וכו' ואיש משענתו בידו מרוב ימים ואי' בזוהר על הא דאמרן בגמרא כתיב בלע המות לנצח וכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות ומשני כאן בישראל כאן בא"ה ולכן מלת ימים בגי' מאה ואמרינן מלת מרוב לשון רבייא כלומר כי הנער שהוא רבייא מספר שניו ימי"ם כאשר ימות שהם מאה ואז הזקן הישראלי מחיה אותו במשענת שלו כאמור ולכן ראוי לברך על הטלית חדש שהוא דוגמא לגוף החדש של זמן התחיה שהחיינו:

וכן נמי הוא מורה על שלימות הנמצא למעלה משעה שהאדם הגשמי עשה איזו הכנה שלכן צוה ה' והכינו את אשר יביאו כנזכר במקומו כי על ידי אותה הכנה שעשה האדם מעורר הקדושה עליונה כי הוא מעלה אור חוזר מלמטה למעלה שלכן נאמר עורה כבודי הוא כבוד עליון הנקרא מלך הכבוד וזה מפני כי אעירה שחר נעשה עוררות זה והוא מסטרא דדכורא כי כן צריך להיות כנז' בזוהר פרשת ויחי דאע"ג כי הכלה תמיד משוררת למעלה לעורר האהבה שנאמר צדק יקראהו לרגלו ונאמר אלהים אל דמי לך מ"מ לא יחשב לה לגנאי לומר כי הנקבה רודפת אחר הזכר להתחבר עמו מפני כי מעיקרא התעוררות זה הוא ימצא לה מצד התחתונים המעוררים אותו ע"י התורה והמצוה וכן נמי בדין זה יאמר קנה טלית האדם הגשמי ועשה בו ציצית שהרמז בזה להתחברות חתן וכלה כנ"ל כי הציצית בסוד הצדיק שנאמר צבי לצדיק והטלית בסוד הכלה שנאמר מכנף הארץ כד"א כנף אחיו וכאשר מטיל הציצית דרך הנקב בסוד אוהב ה' שערי ציון כי אז נכנס הצדיק שיעור שני פתחי' ולכן מברך שהחיינו שהסוד רומז להמשכת חיים העליונים דרך שם לפי שאמר' רחל הבה לי בנים שהם יוסף ובנימן ואם אין מתה אנכי ולכן כאשר נכנס דרך שם יוסף מתחבר עם בנימן ונמשך לה חיים שהם חיי המלך שנאמר ויתרון דעת החכמה תחיה