מקור חיים - א פח

היא כסותו לבדה לפי שהיא נקרא' אשת חיל עטרת בעלה והבן וכל זמן שאינו לובש טלית זו פטור מציצית אינו חייב להמשיך ציצית זה הם ל"ב שבילין לכלה ולפיכך אין מברך על עשיית הציצית האדם הגשמי כי כן נמי למעלה בענין המשכת ל"ב שבילין אל הצדיק אין צורך לענין ברכה כי כך אמז"ל שרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה לפי כי אין הברכה עליונה נמשך אלא על איש ואשה שנאמר זכר ונקבה בראם ויברך אותם ולכן אין מברך על עשיית הציצית שאין מצוה בזה אלא בלבישתו אז מקיים המצוה שנאמר ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו:

עשה טלית לצורך תכריכין וכו' הנה הצדיק עליו נאמר מפני הרעה נאסף הצדיק כי הנה כאשר בזמן מיעוט הלבנה מתעוררת אז אשה רעה שנאמר והנה אשה לקראתו כמשחז"ל על יוסף הצדיק העיזה פניה ותאמר לו לכה נרוה דודים עד הבקר ונאמר ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ולכן אז נאמר כי מפני הרעה זו נאסף הצדיק ופנה למעלה והוא סוד המשמש באבר מת כאשר מתבאר במקומו ולכן אז הצדיק הוא מכונה למת ולכן עשה ציצית מהארת ל"ב שבילין הללו לצורך תכריכין להתלבש בהם להמלט מאשה רעה הנזכר' כי כן השכר של הציצית הוא שמציל מאשה רעה וכמעשה שהיה כנ"ל וזהו סוד הענין ולכן פטור מן הברכה כי אין הברכה נמצאת אלא בהתחבר הצדיק עם אשה יראת ה' ולכן אפילו הוא לובשו לפעמים בחייו בזמן שיש לו חיים בסוד חי עלמין פטור מן הברכה אמנם הברכה נמשכת מעצמה על ידי התחברות עם אשה טובה הוא אצלי סוד מש"ה גמלתהו טוב ולא רע וכו' הנאמר על אשת חיל כדאיתא בזוהר פ' תזריע דף מ"ב וז"ל גמלתהו טוב היא זמינת טב לעלמא זמינת טב להיכלא דמלכא ולבני היכליה וכו' הנה הדבר מבואר מן המאמר שהכלה ממשכת טובה כפולה לבעלה ולכל העולמות בני היכלא וכו':

[א] בכל הדרך אשר הלכנו מתחלה בענין הרמז הנמצא . בציצית שהוא ענין הכנה לקנות האדם רוח חדשה כנ"ל וכן על דרך זה הוא היה אומר הלוקח ציצית מצוייצת הוא ענין קניית הרוח וזה היה לו מישראל שהוא מצד הקדושה כי משם נמשך לאדם רוח זה או מתגר עכו"ם הוא הדבר הנזכר בזוה' פ' משפטי' דף צ"ה בפ' עת אשר שלט האדם דסטר אחרא אדם בליעל באדם של סטרא דקדושה ועשיקת אינון נשמתין הם לרע לו לפי כי בזמן שאותה נשמה שהיא נעשקה בההוא טיקלא כאשר היא יוצאה משם מן הקליפה לא תצא כצאת העבדים אלא יוצאה בארמא על רישא כנזכר שם ומוציאה משם מאותם נשמות של עכו"ם כמש"ה ולקחום עמים והביאום אל מקומם ונאמר והיו מלכים אומניך והיינו מ"ש או מתגר עכו"ם כי מאחר שאותה טיקלא בתחלה היא עושקת הנשמה אח"כ היא חוזרת ונותנת אותה לישראל סטרא דקדושה נמצא שמכוון הכינוי זה לה שנק' תגר עכו"ם וממנו מרויח איש הישראלי זה הרוח לפי כי לעומת שבא כן ילך כמו שהרוח זה נעשק מן הטיקלא מפני מעשה התחתונים כנזכר שם בזוהר פ' משפטים כך על ידי מעשה הטוב של התחתונים חוזרת לצאת משם ולכך כשרה דכיון דתגר הוא זאת הטיקלא כאמו' חזקה שלקחה מישראל לפי שהטיקלא מעותדת לדבר זה ולא מרע נפשיה להחליף לפי כי אם נותנת מן הרוחות שלה עצמה נמצא עושה הרעה לעצמו ואיהו דאפסיד אנפשיה ולא מרע נפשיה אבל אם לקח זה הישראלי זה הציצית הוא סוד הרוח כנזכר מעכו"ם שאינו תגר דהיינו מהקליפות השאר שבעולמות למטה רק שאינו מן הטיקלא הנז' דעשיקת נשמתין הנקר' תגר אותה הציצית פסולה הוא בחינת הרוח שהמשיך עליו כלומר כי מפני שלא נתכוון האדם זה הדק היטב בסוד הטלית בזמן התפילה אפשר כי ימשיך עליו איזה רוח בלתי טהור הנקרא רוח עועים ולכן היה מתפלל המשורר ואומר לב טהור ברא לי אלהים על ידי הציצית שאני לובש שהוא ל"ב חוטין שעיקר התיקון של הטלית הוא לטה' את הלב כנ"ל לב כנגד לב לפי כי תכלת ולבן שבציצית הם כנגד עינא ולבא שהם תרי סרסורי דעביר' ולכן ורוח נכון חדש בקרבי מלבד רוח הראשון העיקרי ויהיה רוח נכון שלא יכנס בו רוח עועים כאמור:

[ב] אין מוכרים טלית מצוייצת לעכו"ם הוא סוד מ"ש בזוהר פרשת משפטים בפ' לעם נכרי לא ימשול למוכרה כי הנה כאשר האדם יוצא מן העה"ז הנה יש לפניו שני דרכים האחד הוא של קדושה ומלאכים קדושים בו ויש דרך אחר מלא משחיתים מחבלים ולכן אשר חפץ בו המלך הקדוש נותן עליו לבוש חקוק עליו שם אלוה ואז כל הרואה אותו בורח מלפניו והיינו מש"ה לעם נכרי הם המחבלים לא ימשול למוכרה מפני שהיא בבגדו בה אותו הבגד שנתון עליו לכן לא ימכור הנשמה בידו ולכן יאמר נא אין מוכרין טלית מצוייצת לעכו"ם שנאמר לעם נכרי לא ימשול למכרה מפני שהיא מצוייצת ואותו הבגד על אותו הרוח שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם היינו מש"ה בבגדו בה שמא יתלוה עם ישראל בדרך באותו דרך הנ"ל ויהרגנו כאשר שולט בו סטרא אחרא אז נקרא הרוג מת כד"א ואתה רשע ולכן בא הענין בגשמי אפילו למשכן ולהפקיד טלית מצוייצת לעכו"ם אסור מפני כי כן לא יעשה בבחינת הפנימי הרוחני אלא א"כ הוא לפי שעה שהעון גורם דליכא למיחש להא לפי כי תיכף ומיד נתקן הדבר למעלה:

וכאשר נאמר שמדבר בעצה