מקור חיים - א פא

לפי כי אין זה ציצית ולטעם זה אפילו נקרע כל שהוא לא יתפור מפני שעושה פגם במדת הצדיק ולפי זה טלית של צמר שנקרעה תוך שלשה מותר לתפור האידנא דאין דרך לתפור בחוטי צמר שהרמז של הצמר הוא בסוד עמר נקי והוא עליון מאד כנודע מן הזוהר באדרא רבא אמנם רב עמרם פירש דטעמא משום דנקרע תוך שלשה לית ביה תורת בגד כנזכר לעיל מלשון הזוהר דבגד חשוב תוך שלשה ולכן כמאן דליתיה דמי ואף על גב דתפריה כמאן דפסיק חשיב לפי כי אין מקום לצדיק שהוא הציצית להיות מתחבר שם ואי עביד ציצית לא פטר לטלית כאמור ולפירוש זה אם נקרע ונשתייר בו כל שהוא כשר שהרי יש שם נמצא בית קיבול לצדיק ויש אומרים דלרב עמרם לא נפסל אלא ציצית שהיה בו בעת שתפרו לפי כי אז אינו מועיל כלום לענין יחוד אבל אם תפרו וחברו ואחר כך הטיל בו ציצית כשר לפי כי על ידי כן אז נעשה היחוד בין צדיק וצדק מחדש וירא שמים יצא את כולם היכא דאפשר לקיים מ"ש התנא וכל מעשיך יהיו לשם שמים כנזכר:

אם נקרע מנקב שהציצית תלוי בו ולמטה כי זה הוא מורה כי הגיע קצת העדר בצדק למעלה באותו פתח השער שבה כנ"ל ולכן אם קדם הטלת ציצי' לקרע כי זה מורה שנעשה החיבור בין צדיק וצדק מתחלה בענין נאות כראוי לפי שאותו ציצי' הוא בחינ' הצדיק כאמו' שם היה בשע' הקרע ולכן כשר לפי כי ענין זה יהיה הרמז בו לסוד קריע' ים סוף שהוא בסוד אילת השחר והבן ולכן כשר שהנה הם מתחברים יחדיו אבל אם נקרע ונשתייר ממנו כל שהוא ותפרו וחיברו ואחר כך הטיל בו ציצי' אם הוא של צמר כשר לכולי' עלמא לפי כי קרע זה הגור' אתו הוא אותה בחינה עליונה שהוא בחינ' עמר נקי ואם הוא של שאר מינים שדרך לתפור בחוטים של אותו המין לא יתפור לדע' רש"י לפי כי ימצא העדר בסוד הצדיק ע"י מעשיו כנ"ל ואם נקרע ותפרו ואח"כ הטיל בו ציצי' איכא לספוקי:

התופר חתיכ' בגד בכנפי הטלי' וכו' מאחר שהנחנו שכנף הטלי' הוא בסוד הכלה שנאמר מכנף הארץ זו ארץ החיים ולכן יאמר נא התופר חתיכ' בגד בכנפי הטלי' וכן מה שנוהגים לתפור סביב הנקב שהציצי' בו שהוא בסוד הכלה מקום שמתחבר הצדיק עמה דרך אותו הנקב סוד שער ציון שנאמר בו שער החצר הפנימי יהיה סגור והבגד הוא יהיה בסוד העד שלה שנאמר בו ופרשו השמלה וכו' ולכן אם הטלי' של משי ותופרו בחוט של משי יש לחוש בדבר לדעת רש"י שלא תהא שום תפיר' וחיבור למט' משלש' לפי כי הם המדו' שהכל' היא מתחבר' עמהם שלכן בגד חשוב אינו פחו' מג' ולא למעל' מקשר גודל בסוד הצדיק שהרי כל אלו הדברים גדולים הם ואין ראוי להאריך בהם ולכן אע"ג כי לפי הנרא' לעיני בשר הם דברים קלים הזהיר בהם שכרו מרובה לפי כי כונתו לשמים לייחד שמו של הב"ה ולכן אחז"ל במדה שהאדם מודד בה מודדין לו כנזכר בזוהר ובתיקונים:

[א] מאחר שהנחנו כי נפש האדם היא כלולה משלשה כחות שהם נפש רוח נשמה ולכן רצה הב"ה לזכות את ישראל וקדשנו במצותיו כדי להעלות אותנו במעלו' רמות להדמות למלאכים ולכן כנגד החלק שנאמר בהם עושה מלאכיו רוחות כנגד זה נתן לנו מצוה זו של הטלית כי כן הוא לבוש המלאך הנאמר בו והנה איש לבוש הבדי' ולכן בא השיעור של הטלי' באופן זה שיעור טלית שחייב בציצית שיתכסה בו ראשו ורובו של קטן באורך וברוחב מפני שכבר נאמ' מארבע רוחו' באי הרוח ומעל' ומטה הם ששה דוגמא לקטן המתהלך בשוק לבדו ואינו צריך אחר לשמרו כי הנה בשיעור השנים הללו כבר התחיל להתגלות בקטן בחינת הרוח לפי שהוא זמן של הפעוטות ולכן גם כאשר ישים הטלית מועיל בעצמו להתחיל לזכות לתוספת רוח לפי כי כאשר מתגלה עיקר של הרוח שבקרבו מזמן ההולדה ממשיך עליו בחינת רוח חדש אמנם שיעור זה הוא מורה על העדר השלימות כלומר כי עדיין אין בו כח להתפשט זה הרוח בקרב איש זולת קצת ממנו אמנם מכל מקום מועיל מאד לאדם כדי לדחות ממנו אותו הרוח הנקרא רוח של שטות המחטיא את האדם כמשחז"ל אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח של שטות הוא מש"ה ויצא הרוח וכו' ויאמר אני אפתנו וכו' כי מאחר שהנחתי כי זה השיעור הוא רמז למש"ה ונער קטן נוהג בם כדאי' בזוהר פרשת פנחס הובא למעלה א"כ מכאן יש לנו ללמוד שיש כח בטלית להציל מן החטא כמשחז"ל מצוה בעידנא דעסיק בה מצלא ובכן יהיה מצוה זו משונה לשבח דאע"ג דקים לן פ"ג דסוטה מצוה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא שאני מצות ציצית דמצלא נמי מן החטא ומעשה רב אותו שנצול מן הזונה בעבור הציצית אמנם אין ללמוד ממצוה זו לכל המצות לפי דשאני מצות ציצית שהיא שקולה כנגד כל המצות כמשחז"ל שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועוד מטעם דתלה רחמנא מצוה זו כנגד הלב והעין כנ"ל ולכן נמצא בה כח נוסף להציל מן העבירה אמנם מכל מקום אינה מצלת זולת מעון זה וסוד הדבר הוא מש"ה כי ימצא איש נערה מאורסה לאיש וכו' כי הנה איש זה הוא בסוד אדם בליעל איש און אשר מתאחז במטט' ולכן כל מלת נערה הכתוב בפרשה זו נער כתיב זולת נערה אחת שכתוב בה נערה באות ה' כאשר היא טהורה בענין הבתולי' שנא' ונתן לאבי הנערה חמשים כסף דילפינן מינה לענין קידושין וכל ענין זה שכתוב נער היינו לרמוז כי כל מקרים הללו יצדקו בסוד מטט' הנקרא נער בזמן שהוא נער לא כן יהיה בזמן שהוא יעלה בסוד הזקנה ונקרא זקן ביתו כי אז נאמר בו כי רוח עברה בו היינו רוח עילאה ואיננו כי