מקור חיים - א פ

כי אלו העונות הם חמורים ודבר קשה על האדם לשוב מהם ולתקן אותם:

ועתה אשוב אליך לבאר הדינים הללו בענין הנוגע למעל' וכך היה אומר מותר להתיר ציציות מטלית זה וליתנם בטלית אחר והוא כי מאחר שנתבאר כי ענין הטלית הוא נרמז במדה האחרונה שנאמר מכנף הארץ כנ"ל והציצי' הוא נרמז בבחינת הצדיק שנאמר צבי לצדיק דא צדיק חי עלמין כנזכר בזוהר אם כן לפי הנראה לעיני בשר כי אשר לא טוב עשה כל מי שמעביר הציצית מטלית זו ליתנם בטלית אחרת לפי שנראה שעושה פירוד בין הצדיקים חלילה ולא נכון לאפרשא יתהון לא בדיבורא ולא ברעיונא כדאיתא בזוהר כ"ש במעשה ולכן יאמר נא מותר להתיר ציצית הוא בחינת הצדיק חי עלמין מטלית זו בחינת המלכות שהוא קשור עמה וליתנם בטלית אחרת מדה אחרת כדלקמן מפני כי אדרבה עתה מתכוין לעשות יחוד אחד מחדש בין צדיק וצדק עצמם כאשר קושר אותם יחד וגם כי טלי' הראשונה נשארה בלי ציציות אין זה מעכב מאחר שכבר נעשה שם היחוד מתחלה כי הנה הא למה זה דומה לענין התפלה שנעשה היחוד באותה שעה בלבד וכן נמי בענין לימוד התורה נעשה היחוד על ידי לשון לימודים כדאיתא בזוהר והוא לשעה וכן נמי בציצית מאחר כי כבר נעשה המצוה בו לכן מותר להתיר הציצית ממנו ומה גם כי כבר נתבאר למעלה כי יש בחינ' טלי' במטטרון ביצירה שמתכסה ראשו ורובו של זה הקטן שנאמר ונער קטן נוהג בם וזה הטלית פעמים ניטל ממנו כמו כן נעשה דוגמא במתיר הציציות מטלית זו לטלית אחרת אבל שלא להניחם בבגד אחר לא לפי שנמצא שעושה פגם בצדיק חי עלמין וכנסת ישראל שהיו מחוברים יחד והפריד ביניהם חלילה:

אינו יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם הציצית וכו' איתא בזוהר פ' תרומ' דף קכ"ו בפסוק מי זאת הנשקפ' וז"ל מי זאת רזא דתרין עלמין מתחברן כחדא ודא הוא עולם ועולם מ"י הא אוקימנא דרגא עילאה לעילא וכו' ואקרי מי כד"א מי ברא אלה זא"ת דרגא תתאה לתתא עלמא תתאה ותרוייהו תרין עלמין בחיבורא חדא בקישורא חדא כחדא הנשקפה כד מתחברן תרוייהו כחדא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי מדת מ"י ומדת זא"ת הם תרין עלמין אמנם מה שאמר הנשקפה בלשון יחיד היינו כד מתחברן כחדא ולקמן אמר בדף הנ"ל יעקב שלימא חבר לון כחדא לעילא וחבר לון כחדא לתתא ומתמן נפקו תריסר שבטין קדישין כגוונא דלעילא הנה מבואר מדברי המאמר כי מדבר בסוד לאה ורחל והנה כבר נתבאר כי הטלית הוא סוד הארץ עליונה שנאמר מכנף הארץ כדאיתא בזוהר ולכן יאמר נא אינו יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם הציצית שהוא הצדיק מחובר עם הצדקת ולתפרו בבגד אחר רוצה לומר שלא תחשוב דמאח' כי התרין עלמין הנק' מי זאת הם מתחברים יחד בסוד מ"ש הנשקפה תחשוב כי כן יהיה החיבור שלהם תמידי לעולם אינו כן שהרי הדוגמא שלהם בגשמי היו לאה ורחל שני גופים חלוקים ועוד ענין אחר בענין התפירה כי כאשר הוא תופר שניהם יחד אע"ג כי יש להם ציצית אחד הם דוגמא של יעקב שחבר יתהון כחדא אמנם כזה הם זו למעלה מזו כמ"ש המאמר שהם תרין עלמין עילאה ותתאה וכאשר הם מתחברי' רוצה לומר מתחבר בחינה של עולם העליון הבחינה תחתונה שבה עם המדה האחרונה רחל עם הבחינה עליונה שבה נעשים מדה אחת אבל בזה הוא תופר שניהם מזו על זו ולכן אינו יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם הציציות ולתופרו בבגד אחר והטעם משום דעל כנפי בגדיהם בעינן והכנף האחד לא היה בבגד זה בשעת עשיה כי כאשר מעביר הציצית דרך הנקב של הטלית נעשה היחוד כנ"ל ובגד האחרון לא היה לו יחוד זה כלל:

טלית מצוייצת כהלכתה שחלקוה לשתים וכו' הוא הדבר הנאמר במאמר כי הם סוד תרין עלמין ואמר הנשקפה לפי דמתחברן כחדא ויעקב הוא המחבר אותם כאמור והיינו מ"ש טלית מצוייצת כהלכתה הוא בסוד המדה האחרונה שנאמר מכנף הארץ שהיתה מצוייצת ומחוברת עם הציצית הוא בסוד יעקב הצדיק שחלקוה לשתים כי זה הוא סוד הסימנים שנתנה רחל ללאה דהיינו כי על ידי כך נכנית לאה עולם העליון והיינו טלית שחלקוה לשתים הם שתי אחיות הנזכר ובכל חלק יש בו שיעור להתעטף שהרי יעקב מתחבר עם כל אחת מהם ונשאר לכל אחת ציצית אחת או שתים דהיינו בסוד הצדיק חי עלמין כאשר נתבאר במקום אחר כי יוסף הצדיק נמצא בו שני בחינות כדאיתא בזוהר דסליק ואתעטר בתרין גוונין בתחלה נער ולבסוף יפה תאר היינו מש"ה יוסף בן שבע עשרה שנה וכו' ונאמר ויוסף בן שלשים שנה ולכן אין בזה משום תעשה ולא מן העשוי שהרי כך היה מעיקרא בשורש העליון כדבר האמור:

נקרע הטלית תוך שלשה אצבעות סמוך לשפת הכנף וכו' הנה נתבאר ממאמר הנזכר פרש' שלח לך דבעינן שלשה אצבעות משום דאין בגד חשוב פחות משלשה והטעם הוא כי מאחר שהטלית הוא רמז לכלה הנה כלתא דא לעולם הוא מתאחזת בשלשה אבות כדאי' בתיקונים ובפרט בעת היחוד שנאמר שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ואחר כך מכניסין בה הציצית חי עלמין ולכן כאשר נקרע תוך שלשה אצבעות סמוך לשפת הכנף אשר שם הוא הציצית תלוי סוד הצדיק אינו רשאי לתופרו לפירוש רש"י ז"ל דחיישינן שישתייר מחוט התפירה ויניחנו ויוסיף עליו שבעה חוטין לשם ציצית כי הנה לא נעלם מעין הקורא ספר כי העיקר הוא מ"ש אינו רשאי סתם אמנם כל אחד נותן טעם אחר כך כפי סברתו ולכן עיקר הדבר הוא כי אינו רשאי לתפרו והיינו מפני כי מאחר אשר הציצית שם היינו משחז"ל כל זמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה פנה משם פנה זיוה פנה הודה וכו' מאחר כי הצדיק נמצא שם אין רשאי לתפור ולחבר כלום לפי שנראה העדר חלילה בערך הצדיק אמנם לפירוש רש"י ז"ל דאמר דחיישינן שישתייר מחוט התפירה הרמז בזה יהיה לאותו החוט של אאע"ה התופר והמחבר כל המדות וכאשר מוסיף עליו שבעה חוטין הם כנגד השבעה מדות ועשה אותם לשם ציצית נמצא שעשה פגם בסוד הצדיק הוא הציצית