מקור חיים - א עט

בעלי מחלוקת וכיוצא בזה מוסיף שבעה חוטין כי לא יהיה נזהר באותם שמנה דברי עונות הנ"ל ויעשם לשם ציצית ע"ד משחז"ל גדולה עבירה לשמה וידמה כאלו כל עונותיו הם מתוקנים והוא לא ידע ואשם ולטעם זה אפילו נקרע כל שהוא מסיבת איזה עון לא יתפור מעצמו אלא אם רצונו לעשות תשובה יהיה על ידי מי שיודע ולפי' זה נמי טלית של צמר שנקרעה כלומר כי הצמר רמז לענין של ערוה כנ"ל שנקרעה לתוך שלשה ר"ל לפי שנתגאה כי עון זה הוא בכלל ג' עונות חמורות כנ"ל ולכן נכשל בדבר ערוה כמשחז"ל כל המתגאה סוף שנכשל באשת איש מותר לתפור העון זה ולתקנו בעצמו האידנא שאין דרך לתפור העון בחוטי צמר כלומר כי הגם שהתשובה המעולה מחוי ר"י באותו מקום באותה אשה כמ"ש הרמב"ם ז"ל ועדיין עומד באהבתו עמה אמנ' האידנא אין דרך לתפור העון באופן זה חיישינן שלא יחזור ליכשל בה באהבתו אותה ולכן מותר לתפור לעצמו ולשוב בתשובה באיזה דרך שאפשר לו לשוב ורב עמרם פירש הטעם משום שנקרע תוך ג' אצבעות אין בו תורת בגד שהרמז בזה כשהאדם חוטא באחת מהנה אין בו עוד יכולת שילמוד בתורה לתקן העון שנאמר ולרשע אמר ה' וכו' ואם סיפר לשון הרע מאי תקנתיה בתורה והרי כרתו דוד ברוח הקדש שנאמר יכרת ה' לשון מדברת גדולות כמשחז"ל וכמאן דליתיה דמי ואף על גב שתפרה ועשה תשובה כמאן דפסיק חשיב לפי כי התורה לא תתקן אותו ולא תגין עליו מן היסורין בעה"ז ואי עביד ליה לשם ציצית לתקן בחינת הרוח שבקרבו לא פטר לטלית זה הגוף מן העונש של אותו עולם ולא יועיל נמי לפטור אותו מן הייסורין בעה"ז כאמור ולפירוש זה אם נקרע באיזה עון ונשתייר כל שהוא מן השאר כשר ויש אומרים דלרב עמרם לא נפסל אלא הציצית הוא הרוח שהיה בו בעת שתפרו לעצמו כי לא יועיל לו אותה תשובה לפי כי הוא לא ידע ואשם אבל אם אחר שתפרו נתקן אותו עון בתשובה הטיל בו ציצית וזכה להיות בו רוח חדשה כשר וירא שמים יצא את כלם כי ילמד לעשות תשובה על ידי מי שיודע לתקן מעשיו ולתקן את המקום אשר עותו באותה מדה כדאיתא בזוהר פ' פנחס דף רי"ז אצל פ' והוקע אותם לה' נגד השמש מכאן דלא אצטריך בר נש לתקנא נפשיה אלא בההוא אתר דחב לגביה ומאן דלא יעביד הכי לית ליה תיקונא לעלמין כדקא יאות:

[ה] אם נקרע מנקב שהציצית תלוי בו ולמטה וכו' כבר נתבאר למעלה כי ענין הנקב הוא רמז אל העון כד"א ויקב בן האשה הישראלית את ה' ואחז"ל החוטא דומה לקודח בספינה וכו' ולכן יאמר נא אם נקרע מנקב הציצית לפי שהאדם חטא ועשה שם נקב ולכן נקרע מן הב"ה ונקרע מנקב הציצית כי נפגם בחינת הרוח שלו אמנם לא היה מאותם ג' עונות החמורות שהם דוגמא לשלש אצבעות כנ"ל רק זה העון היה מנקב הציצית ולמטה ולכן אם קדם הטלת ציצית הוא ענין התיקון שגורם המשכת הרוח מלמעלה אצלו קודם לקרע שאותו ציצית הוא בחינת הרוח היה שם בשעת הקרע שחטא ולא נסתלק הרוח כשר כי מאחר שלא נסתלק ממנו בחינת הרוח כנראה כי לא היה כדאי בעון לקרעו. לגמרי לסלק הרוח ולכן כשר עדיין:

ואם נקרע מסיבת העון ונשתייר ממנו כל שהוא כי לא היה כדאי בעון לקרוע אותו לגמרי ותפרו אחר כך ושב בתשובה ואחר כך הטיל בו ציצית הוא בחינת הרוח כנזכר אם הוא של צמר שרומז לדבר עבירה שחזר ממנה כשר לכוליה עלמא ואם הוא של שאר מינים היינו פשתן וכיוצא כי לפי שהוא יותר קל העון דרך לתפור ולשוב בדבר נקל בחוטים של אותו המין לא יתפור לדעת רש"י ר"ל מפני כי החטא כאשר הוא נקל בעיניו חיישינן שמא ישאיר מן החוט הוא החטא כנ"ל ואם נקרע מפני העון ותפרו על ידי התשובה ואח"כ הטיל בו ציצית הוא המשכת הרוח מלמעלה אצלו אע"ג כי לא השאיר חוטין מן החטא וזה לנו האות כי נמשך הרוח אצלו עכ"ז איכא לספוקי בענין התשובה שעשה:

[ו] התופר חתיכת בגד בכנפי הטלית היינו רמז למש"ה בגד בוגדים בגדו היינו אותו העון שנאמר בו בה' בגדו כי בנים זרים ילדו פשטיה דקרא על הבועל בת אל נכר ובדברי חז"ל כתוב לאמר כל הנוטל אשה לשם ממון עליו נאמר בה' בגדו וכו' ולכן לתקן הענין תופר חתיכת בגד בכנפי הטלית וכן מה שנוהגים לתפור סביב הנקב הוא העון שניקב בו הטלית ותופרין אותו לתקן אותו נקב שהציצית בחינת הרוח תלוי בו להעמיד אותו שלא יסתלק ולא יהיה נפגם ולכן אם הטלית הוא של משי כלומר אם אותו הגוף של זה האדם הוא מענג אותו במלבושים נאים וכיוצא ממשמש בעיניו מתלה בעקבו כך אחז"ל כשאדם ממשמש בעיניו מתלה בעקבו אמר יצה"ר הדין דידי הוא מה טעם ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו ולכן יש לחוש בדבר לדעת רש"י שלא תהא שום תפירה מדרכי התשובה למטה משלשה מעכבת דמאחר כי אדם זה מהלך באופן זה בלי ספק מתגאה ולכן יש לחוש שלא תהא שום תפירה מעכבת בשלש עונות החמורות כנ"ל ולמעלה מקשר גודל דהיינו שלא חטא בקשר של רשעים ולא בלשון הרע שנאמר בו גדולות שהוא שקול לע"ז ג"ע ש"ד החמורות