מקור חיים - א עח

עד ימצא מי שנתייבמה אשתו שלא לצורכו לפי כי הוא צדי' וירית אתריה ולכן מתגלגל שם כנזכר:

[ב] אינו יכול ליקח הכנף כמו שהוא וכו' הנה חזר והגיד דאע"ג כי כבר נת' דפעמים מתגלגל מי שמת בלא בנים באשה אחרת אמנם יש הפרש אחר דאלו כאשר מתגלגל המת באשתו עצמה אז אותו הרוח דשדי בגווה יוצא והולך לו והוא מזומן לגוף הראשון לזמן התחי' כנ"ל אמנם כאשר מתגלגל באשה אחרת כנראה כי אותו הרוח דשדי בגווה בעלה יוצא משם בהכרח אמנם הוא שלא לצורך הצדיק שהרי אתריה ירית והוא עצמו מוכן לגוף שלו לזמן התחיה כשאר מתי ישראל ואינו צריך לההוא רוח דשדי בגווה של אשתו אם כן נדעה מה יהיה באותו הרוח כי לא פורש בזוהר מה יעשה ממנו ולכן יאמר נא בדין זה אינו יכול ליקח הכנף הוא האשה כאמור כמו שהוא עם הציצית הוא הרוח דאע"ג כי הרוח לקח אותו זה המיבם והתקין אותו ביבמה שלקח שאינה אשת המת אמנם הרוח דשדי בגווה של אשתו אינו יכול ליקח אותו לפי כי הוא אינו מייבם אותה האשה עצמה ואיך יקח אותו ולכן יאמר אינו יכול זה היבם ליקח הכנף הוא ההוא רוחא דשדי בגווה אותו המת בלא בנים המכונה זה הרוח לאשה כמו שהוא עם הציציות הוא הרוח שמתגלגל כנזכר ולתופרו בבגד אחר היא היבמה שהוא מייבם הוא בגד אחר לגבי הרוח של המת הראשון המתגלגל לפי שאינה אשתו משום דעל כנפי בגדיהם בעינן שתהיה האשה שלו עצמה אז יועיל ההוא רוחא דשדי בגווה לגוף הראשון שמת בלא בנים כאשר היא מתייבמת אמנם כנף זה היא האשה לא היה מכנף זה בשעת עשיה לפי כי אין זו אשת המת בלא בנים א"כ מאחר שלא נתייבמה לכן אותו הרוח דשדי בגווה נשאר בגווה כי אין צורך ליקח אותו אבל זה המייבם אותה אשה של הצדיק שלא לצורך בעלה מפני כי יירש מקומו כנ"ל כמו שזכה לתקן זה הרוח ביבמה זו גם ההוא רוחא של המת דשדי בגווה הצדיק לאשר יוצא מן היבמה הוא חוזר לצדיק ואינו מאבד כלום אבל ההוא רוחא דשדי בגווה אותו המת שלא נתייבמה אשתו מפני כי לא היה לו אח הוא יועיל לגופו כדין מי שמת ומניח בנים כי כאשר לא תנשא אשתו כאשר תמות אותו רוחא דשדי בגווה מועיל לבעלה כדאיתא בזוהר פרשת משפטים כך ג"כ יהיה למי שלא נתייבמה אשתו מפני כי לא היה לו אח לכן ההוא רוחא דשדי בגווה הוא חוזר אצלו והרוח עצמו הוא נתקן על ידי המייבם אשת הצדיק כאמור:

[ג] טלית מצוייצת כהלכתה שחלקוה לשנים וכו' עתה חזר והגיד על חלוקה אחרת והוא מאחר שהנחנו כי הצדיק אינו צריך שתתייבם אשתו שהרי אפילו ההוא רוחא דשדי בגווה חוזר לו א"כ טלית מצוייצת כהלכתה היינו אותו רוח של הצדיק שהוא שלם בכל פרטיו עם הטלית זו אשתו וחלקוה לשנים כלומר כי הלא לך לדעת סוד גדול כי ענין הגלגול נראה לעיני בשר כי טוב הוא מעונש גהינ' ואין האמת כן מפני כי כאשר מתחייב האדם בגלגול פעמים אינם באים כל הבחינות שלו יחדיו בפעם אחת אלא בחינת הנפש לחוד ובחינת הרוח לחוד והנשמה לחוד כי יתפרדו כל פועלי און אמנם זה השלם שנחלק לאיזו סיבה כי הב"ה יראה ללבב ובכל חלק ממנו יש בו שיעור להתעטף כי לפי שהוא צדיק נשאר לכל גוף מהם ציצית אחת או שתים מחלק הנפש או הרוח שהיה בו הוא כשר ואין זה מכלל תעשה מחדש ולא מן העשוי שיתחייב להמשיך לו רוח אחרת מחדש מפני כי כל החלקים שלו הם מתוקנים:

[ד] נקרע הטלית תוך שלשה אצבעות סמוך לכנף וכו' הנה נתבאר למעלה כי שיעור שלש אצבעות הם רמז לשלש עבירות שהם נקראים גדולות ע"ז ג"ע ש"ד או שלח אצבע ודבר און לשון הרע שהוא שקול כנגד הג' עונות הנזכר שנאמר לשון מדברת גדולות כמשחז"ל וענין זכות הציצית מכסה עליהם ולכן יאמר נא אם נקרע הטלית שהוא רמז לגוף האדם כנ"ל והוא בתוך ג' אצבעות כלומר שחטא באחת מג' עונות הנזכר או ענין גסות הרוח שהוא סמוך לכנף כך אחז"ל כל אדם שיש בו גסות הרוח סוף שנכשל באשת איש והיינו סמוך לכנף ר"ל שגלה הכנף ועבר עבירה בסיבת השפה אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו לכן אינו רשאי לתופרו הוא משחז"ל מאי תקנתיה של בעל לשון הרע ילך אצל חכם וילמדנו תורה כדי שלא יכשל בלשון הרע שנאמר מרפא לשון הרע עץ חיים זו תורה ולכן אין רשאי לתופרו לתקן אותו לפי שהוא יודע שיעור עון זה ולכן חיישינן שיחזור ויספר ופי' רש"י ז"ל דחיישינן שישתייר מחוט התפירה ויניחנו ויוסיף עליו שבעה חוטין לשם ציצית והרמז בזה הוא הדבר אשר אמרתי דחיישינן שישתייר מחוט התפירה מן התיקון שיעשה ולפי שאינו יודע חומר וחוזק העון של מספר לשון הרע ולכן כשתופר פיו ואינו מדבר עוד מניח מחוט התפירה קצת מלשון הרע מהיצר שלו כענין אבק לשון הרע ע"ש שנאמר מושכי העון בחבלי השוא שלכן לעתיד נדמה היצר לפני הרשעים כחוט כדאיתא בסוכה ולכן יוסיף עליו שבעה חוטין לשם ציצית כלומר כי יוסיף בזה ע"ד משחז"ל מותר לומר לשון הרע על