מקור חיים - א עג

לרואים אותו אפשר לומר כי לצורכו הלך ולדידן הוצאת המת זו סטרא אחרא הנקרא מת כדאיתא בזוהר פ' שופטים על פי שנים עדים יומת המת דא סמאל מת מעיקרו והכנסת כלה כמשמעו הוא הדבר שביארתי במשנה מעבירין את המת מלפני הכלה ר"ל מוציאין סטרא אחרא לחוץ תחלה ואחר כך מכניסין הכלה לחופה כאמור ומאחר כי לא יתכן להמצא שם עכו"ם מכ"ש אם עשה הציצית פסול מפני כי הוא ירמוז לייחוד העליון כנזכר כדכתיב דבר אל בני ישראל לאפוקי עכו"ם אבל אשה כשרה לעשותן דכתיב באשת חיל דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה ואיתא בזוהר שדרשה על מי שמחבר אותם ולכן האשה כשרה לעשותן וסוד הדבר הוא מ"ש פרשת בלק דף קפ"ט וז"ל חנוך מט"ט אמר שלשה שריגים ודאי לקבל תלת אבהן והא ד' אינון דילה אלא דא הוא דכתיב והיא כפורחת בזמנא דאיהי סליקת ופרחת לסלקא בכנפהא כדין עלתה נצה דא הוא ההוא רביעאה דאשתאר דסליק בהדה ולא אתפרש מינה הה"ד וירכב על כרוב ויעף כד ויעוף כפורחת בזמנא דפורחת וכו' ואיתא בזוהר פרשת שלח לך דף קס"ב וז"ל תו אמר תרין אינון וחדא אתהדר וכו' אמר לון אלין תרין כרובים דהוה רכיב בהו קב"ה ומן יומא דא גניז יוסף מאחוי אגניז איהו ואשתאר חד לגבי בנימין הה"ד וירכב על כרוב ויעוף הנה מבואר מדברי אלו המאמרים כי הכלה עולה למעלה אצל דודה ומעלה עמה בנימין היינו נצה וז"ש עלתה נצה כאמור לכן יאמר כי האשה כשרה לתלות הציצית דאע"ג דקים לן כי הציצית הוא בחינת הצדיק כנ"ל מפ' צבי לצדיק חי עלמין הנה ג"כ בנימין הוא צדיק כדאיתא בזוהר בפ' צדיקים יירשו ארץ צדיק עייל צדיק נפיק והבן כל זה:

הטיל ישראל ציציות בבגד בלא כונה וכו' כבר נתבאר למעלה כי בעובדא דלתתא לשמה אסתלק עובדא לעילא ואתתקן כדקא יאות ולכן צריך האיש הישראלי יעשה כל דבריו בהשכל לשמה ואמנם כאשר איש הישראלי הגשמי תלה הציציות בבגד בלא כונה הוא גורם כי כן נמי למעלה נעשה הדבר שלא בשלימות וכיצד ימצא כי ישראל עליון יעשה הציצית שלא לשמו אמנם זה יהיה סוד משחז"ל בפ' כי אבי ואמי עזבוני וכו' אמר דוד כלום נתכוון ישי אבא להעמידני והלא לא נתכוון אלא לצורכו תדע כי משגומרים מעשה זה הופך פניו לכאן וזה הופך פניו לכאן ונראה הדבר קשה להולמו דאיך יתכן לומר כן וגם שנאמר כי ישי שהיה דורש באוכלסא ומלמד דעת את העם נכשל בדבר זה איך בן חכם יאמר על אביו כך ומה גם כי הנה הרמב"ן ז"ל אמר מי שנתעורר לדבר זה אל יאמר אלך למותר לי אלא יכפה את יצרו ולא ירגיל עצמו לכך מפני כי ע"י כך האדם נעתק מן המותר לאיסור וכן אחז"ל משביעו רעב ומעשה של דהע"ה יוכיח אמנם כאשר נתעורר ענין אחר שראוי להתבונן כי הנה אלה הדברים כי אבי ואמי עזבוני נאמרו ברוח הקדש לכן אין לגנות על דוד על מ"ש כך אמנם ראוי להתבונן כי מ"ש להנאתו הוא לקיים מצות בוראו דאין לך הנאה גדולה מזה לפי כי על ידי כך מתעורר הייחוד למעלה כמשפט מעשה האיש הישראלי ולכן נאמר הענין ברוח הקדש להעיד על ישי שהיה מתהלך בתומו ועושה רצון יוצרו היה תדע כי משעה שגומרים הענין זה הופך פניו לכאן וכו' דאלו היה התכלית להנאה גופנית למה מחזירים פניהם ובכן יובן מ"ש ישראל שהטיל ציציות הוא הצדיק שנאמר צבי לצדיק בבגד הוא סוד הכלה באותו שער הפנימי שנכנס בו שנאמר לשמור מזוזות פתחי אמנם היה שלא בכונה להועיל לזולת אלא להנאת עצמו לפי כי על ידי הייחוד ירית אחסנתא דאבוי ואמיה ונעשה גדול כדאיתא בזוהר בפ' גדול ה' ומהולל מאד היכן בעיר אלהינו וכד לאו איהו מתחבר עם הכלה לאו איהו גדול ולא מהולל ולכן אם בענין הגשמי נמצא ציציות אחרים יטיל כי על ידי כן יהיה מתקן אשר קלקל למעלה ואם לאו סומך על סברת הרמב"ם ז"ל אבל לא יברך עליו אבל לי נראה כי יותר טוב להתיר הקשרים והכריכות ויחזור ויעשה אותם לשמן ונמצא מתקן למעלה נמי ויברך עליו:

השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת וכו' הנה נתבאר למעלה כי יש טלית במטטרון כדאיתא בזוהר פ' פנחס והם ט"ט וחמשה קשרים וכו' והנה מטט' מכונה להיות חבר לצדיק עליון מפני כי כן הוא מתלבש בתוכו כדאיתא בתיקונים בפ' כי עוף השמים דא מטטרון יוליך את הקול היינו הצדיק ולכן נאמר כי ישבו אחים יחדיו ושייך נמי בטלית דיעקב ואין להאריך והנה שאל הצדיק עליון טלית זו מחבירו שהוא מטטרון לפי כי בזמן החול נעשה הייחוד על יד מטט' כדאיתא בתיקונים כנ"ל ולכן מכונה טלית זו למטט' בסוד כי שמי בקרבו אמנם לא הייתה מצוייצת לפי כי כאשר עולה היא למעלה עדיין אין לה הארת הציצית ולכן יאמר פטור מלהטיל בה ציצית כל שלשים יום לפי כי ענין השלימות של טלית זו שהרמז שלה הוא במדה האחרונה השלימות שלה אינו רק בראש חדש שמתחדשת הלבנה ואנו אומרים בו כתר יתנו לך ולכן פטור מלהטיל בה ציצית שלשים יום וסימן ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום כדאיתא בתיקונים וכן יהיה הרמז מפני כי עדיין היא מתעכבת בשלש מדות האחרונות של החתן שהם נה"י ולא עלתה למעלה לכן פטור מלהטיל בה ציצית והיינו הסוד כי מעלים הכלה אל החתן במעלות האפריון ואחר כך פורשים על ראש שניהם הטלית כי מנהג של ישראל תורה היא וכל זמן שלא עלתה למעלה פטור מלהטיל בה ציצית דכתיב כסותך ולא של אחרים ועתה עדיין מכונה למטטרון אבל אחר שלשים יום דהיינו שהיא עולה למעלה בסוד התת' והם שני מלכים משתמשים בכתר אחד חייב בציצית מדרבנן לפי כי כך אמר לה הקב"ה כשקטרגה הירח ואמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד אמר לה לכי ומעטי את עצמך אמרה בשביל שאמרתי לפניך דבר הגון מיעטת אותי א"ל צדיקים יקראו על שמך וכו' והיינו מדרבנן חייב בציצית כי הנה עתה הציציות מגיעים לראשה וזה מפני שנראית כשלו עתה ולא של מטט' אמנם אם שאלה כשהיא מצוייצת שמורה כי עלתה למעלה מברך עליה מיד בסוד שבע ברכות ומתייחד