מקור חיים - א עב

מישראל בסיני כמשחז"ל ובתוספות למדנו מן הסמיכות שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים וסמיך ליה ומשה יקח את האהל מלשון בהלו נרו ולכן האדם מתפלל להב"ה שאם בעונו נאבד חלקו הטוב יהיה מונח אצל חסיד אחד שאינו רוצה ליהנות ממה שאינו שלו ולכן בנקל מחזיר לו חלקו והיינו מ"ש בדין זה אם מצאה מקופלת טלית זו כלומר דאע"ג כי מותר לעשות באופן זה ליטול טלית חבירו כנזכר ולברך עליה מיד אמנם ובלבד אם מצאה מקופלת מאחר שזכה בה כי אותו שנאבד ממנו מתפלל ושים חלקנו עמהם כאמור יחזירנה לו מקופלת וזו היא מדת חסידות כאמור:

[ה] טלית של שותפין חייבת בציצית וכו' עוד זאת אודיעך סוד גדול מה טעם אחז"ל הרב קודם לאביו שהאב הביאו לחיי העה"ז והרב שלמדו חכמה הביאו לחיי העה"ב ולמדו חז"ל שנק' בנו ממש"ה הנה אנכי והילדים שנתן לי ה' וכי ילדיו היו אלא שהתלמיד נקרא בן וסוד הענין כי הנה המלמד תורה לתלמיד הגון כל מה שמקבל ממנו ממשיך בו חלק מהנשמה שבו ע"ד משחז"ל אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה כאותו פה שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים ואחז"ל אין אדם נופח אלא ממה שבתוכו וכן נמי המלמד תורה לתלמיד מכניס בתוכו חלק מרוחו באמצעות התורה שמלמד אותו ואמר רבי האי דמחדדנא מחבראי משום דחזיתיה לר' מאיר מאחוריו ר"ל כשהיה למד תורה כמ"ש רש"י ז"ל ומכ"ש כפי פי' הירושלמי הוא דבר גדול ונוסף עוד ההוא צורב' מרבנן דחזא גוהרקא דר' חייא ואתו תרי בוטיטי דנורא וסימאו עיניו הלך ונשתטח על קברו ואמר מתנייתא דמר קא מתנינא ואתסי וכל זה אות הוא לאיש הישראלי כי על ידי הלימוד יזכה להיות לו חלק מנשמת רבו שלמדו תורה ויותר מזה אחז"ל לעולם יראה אדם כאלו בעל שמועה עומד לנגדו ואיתא בזוהר פ' משפטים דף קכ"ג וז"ל תא חזי אנא חזינא ליה בחלמא לר' שמעון וכו' הוינא אחיד בידוי ונשיק בידוי אנא בהאי עידונא אתערנא בכי וחייך והוו תלתא יומין דלא אכילנא מדי וכו' ועם כל דא ביה אתקשרנא תדירא דהא כד נהירא לי שמעתתא חמינא דיוקניה דאתער קמאי עכ"ל הנה מבואר מדברי אלו המאמרים כי הרב הוא ממשיך על התלמיד חלק מרוחו ולכן נקרא בנו ולא בדרך השאלה אלא באמת הוא בנו כאמור ולכן יאמר נא טלית של שותפין דהיינו חלק הרוח שהוא סוד הטלית פעמים ימצא שהיא בשותפות על דרך הנזכר של הרב והתלמיד כנזכר חייבת בציצית להודיע כי כל חלק מהם הוא בפני עצמו וחי בהם זמן התחיה ומה גם לחיי העה"ב דכתיב על כנפי בגדיהם לשון רבים ובזה מדוייק נמי מש"ה דבר אל בני ישראל ר"ל כי ימצא בבני ישראל הלומדים תורה ועשו להם נמי ציצית שהוא תרי"ג עם החוליות כנ"ל שמכוון לנגד הגוף של האדם רמ"ח איברים ושס"ה גידים באמצעות לימוד התורה שהם תרי"ג מצות וזה יהיה על כנפי בגדיהם דאע"ג דאיכא עון ולא יגלה כנף יהיה מכסה עליו כמשחז"ל וירח את ריח בגדיו ריח בוגדיו וזה יהיה לדורות' דירה קבועה יהיה עמהם אותו הרוח שירויחו לא יזוז מהם כפי מעשיהם לעולם זאת על ישראל:

וזה יהיה מגיד משנה כל הדינים הנז' לצד עילאה ימלל להיות כי כל המעשה אשר יעשה האדם הגשמי הוא פועל למעלה כנ"ל וכדאיתא בזוהר פ' יתרו דף צ"ג וז"ל ובעובדא דלתתא לשמה אסתלק עובדא לעילא ואתתקן כדקא יאות עכ"ל לעניננו ולכן יאמר נא ציצית שעשאו עכו"ם פסול לפי כי אין מעשה של עכו"ם מועיל אבל נהפוך הוא כי הוא עושה פגם למעלה והאחת שהנחתי למעלה כי מעשה הציצית הוא ענין יחוד של חתן וכלה כדמוכח מלשון הזוהר וז"ל מכנף הארץ דא כנף דציצית דאיהו כנף הארץ הרי נאמר כי הכנף הוא בסוד הכלה הנק' ארץ ועוד לקמן ושם נאמר ז"ל צבי לצדיק דא צדיק חי עלמין דמניה נפקין וכו' הנה בפירוש אתמר כי הציצית הוא סוד הצדיק ולכן מובן כי כאשר מכניסים הציצית בנקב של הטלית הוא ענין יחוד כי שם מתייחדים חתן וכלה דרך אותו הנקב בסוד מש"ה אוהב ה' שערי ציון והיינו משחז"ל לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים ואחר כך יתפלל שנאמר לשמור מזוזות פתחי וכן נמי ראוי לכוין בשעה שאדם מכניס הציצית דרך הנקב זה אם כן מאחר כי כן הוא הדין נותן כי ציצית שעשאו גוי והכניס אותו דרך שם פסול שהרי בכל זמן אשר נעשה היחוד למעלה מוציאין לחוץ סטרא אחרא כדי שלא יתאחז משם כדאיתא פרש' תרומה דף קל"ד וז"ל בשעתא דאיהי אתת בעולמתהא ובעאת לאתפרשא מסטרא אחרא לא אתת אלא כמאן דאזדמנת למחמי ביקרא דמלכא וכו' ולא יתיר והכי מכרזי דיזדמנון למחמי ביקרא דמלכא וכו' כדין סטרא אחרא לא ניחא ליה למחמי ואתפרש מינה וכו' כיון דאתת כל אינון שמשהא עיילין לה לחופה בהדי מלכא עילאה בלחישו ברזא דאלמלא לאו הכי לא יתפרש מינה ההוא סטרא אחרא ויתערב חדווהא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי בעת היחוד הוא בלחישו הלא זה דברי במשחז"ל והצנע לכת עם אלהיך זו הוצאת המת והכנסת כלה ומה דברים שאין נעשי' בצנעה צריך לעשות אותם בצנעה וכו' דקשה איך יתכן לעשות אותם בצנעה והלא הוא אומר כי אין נעשים בצנעה א"כ קשיא דידיה אדידיה אך הענין הוא כי חז"ל מדברים ברמז על אשר נעשה למעלה כדבר האמור לפי שהרי כבר נאמר בעובדא דלתתא לשמה אתתקן עובדא לעילא ואתתקן כדקא יאות ולכן בא זה הלימוד בענין קל וחומר עצום ומה דברים שאין נעשים למטה בצנעה בזה העולם הגשמי שהוא עיקר לעורר הדברים למעלה ועם כל זה צריך לעשות אותם בצנעה ר"ל למעלה לקיים מש"ה והצנע לכת עם אלהיך דווקא ולא נעלם מעין הקורא מאמר זה פ' לולב וערבה ופי' רש"י ז"ל סברתו וכן בשאלתות דרב אחאי ע"ה אבל כפי אותם הפירושים אין מתיישב לשון המאמר מ"ש זו הכנסת כלה והוצא' המת דמשמע בהם עצמם אבל לאותם הפירושים הם דברים הצריכים לכלה ולמת ואמנם בפירוש עין יעקב אומר אני כפי הפשט כי מ"ש צריך לעשות אותם בצנעה היינו כי האדם שהולך לשני מקומות אלו שנאמר בהם לכת שנאמר טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה אע"ג שהולך האדם לשם לא יפרסם שהלך לשם וגם