מקור חיים - א עא

בזוהר פ' יתרו דף פ"ה וז"ל כל פקודי אורייתא מתאחדן בגופא קדישא עילאה מנהון ברישא דמלכא מנהון בגופא מנהון בידין ומנהון ברגלין ולית מאן דנפיק מן גופא דמלכא לבר ובגין כך מאן דפשע בפקודי אורייתא כמאן דפשע בגופא דמלכא כד"א ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי בי ממש ווי לחייבא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי הגורע מצוה אחת ממצות עשה נקרא פושע וכמאן דפשע בגופא דמלכא כביכול ועליו נאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כביכול ולכן הוא נפגם באחד מאיבריו ולכן כמה מן המגולגלים בם עור ופסח ואין להאריך בזה והיינו דכתיב כסותך ולא של אחרים אבל אחר שלשים חייב מדרבנן הוא הדבר מ"ש בזוהר כי כאשר באים להכניס את האדם למחיצת הצדיקים אז דנים אותו פעם אחרת כדאיתא פ' בלק דף קפ"ה וז"ל הרי אוליפנא עד לא ייעול למחיצתהון דצדיקיא סלקין ליה לדינא וכו' וכדאיתא בזוהר פ' שלח לך דף קע"א וז"ל פתח ההוא ינוקא ואמר ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים וכו' ועל דבעו למידן דיניה באתגליי' ואשתזיב מניה דא הוה באתגליי' דהוה מכסיף לרביה קמיה כולא בשאלתין וקושיין דיליה ולא חייש למהך לאחרא לאתקנא תלמידוי וחליש דעתא דרביה וכו' שבעה יומין הוו דלא אשתלי' דיוקני' וכד הוה אסתחי בכאיבא יתירא קמיה כולא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי יותר עונש נמצא לאדם על הדקדוקים ועל הפרטים מן העונש של העובר על מל"ת ופשוט הדבר ולכן יאמר כי לאחר שלשים יום שהאדם נידון על דברים הרעים שעשה בידיו ורגליו ועיניו וכיוצא כנזכר במאמר אחר כך הוא חייב מדרבנן כלומר נידון כדי להכניס אותו במחיצת רבנן תלמידי חכמים אז נענש מפני שנראית כשלו זה הרוח ואין הפרש בזה מן המגולגל למי שאינו מגולגל אם שאלה מצוייצת ר"ל כי אותו הרוח המגולגל שנכנס בו היה שלם ונכנס בו בסוד העיבור כי זה מורה למעלת שניהם של הרוח המתעבר שם ומעלת האדם עצמו שנכנס בו רוח זה מסיבת איזו מצוה שעשה והיינו משחז"ל בא להטהר מסייעין אותו כנזכר במקומו ולכן מברך עליה מיד לפי כי כאשר האדם זוכה ונכנס בו רוח זה מנהיג אותו לתורה ולעבודה והוא תמיד מודה ומשבח להב"ה בלי סיבה:

[ד] מותר ליקח טלית חבירו ולברך עליה וכו' והנני מודיעך בזה סוד גדול שפירש מורי הרב זלה"ה בפסוק אם רעב שונאך האכילהו לחם אשר חז"ל פירשו מלחמה של תורה ואם צמא השקהו מים של תורה וכו' וה' ישלימנו לך והענין כי יש לאדם ללמד לרשע תורה ועל ידי כך אותו חלק הטוב שבו לוקח אותו הצדיק המלמד אותו וחלק הרע שבמלמד הולך אצל הרשע ואם מעט הוא ולכן יאמר הפ' אם רעב שונאך הרשע שמצוה לשנא אותו כמשחז"ל בפ' כי תראה חמור שונאך ברואה בו דבר ערוה יחידי כי מצוה לשנאת אותו שנאמר יראת ה' שנאת רע ולכן האכילהו לחם של תורה וכו' כי ע"י כך ה' ישצימנו עמך הוא נשלם מחלק הרע שבך ואתה גחלים נותן על ראשו מגהינם ואתה נשלם מחלק הטוב ואני אמרתי על ידי הקדמה זו מש"ה יגמור נא רע רשעים על ידי לימוד התורה ותכונן צדיק בחלק הטוב אמנם אין אנו בקיאים לדעת מי הוא זה שהרי כמה רשעים שעושים תשובה ולכן מסיים בה הכי ובוחן לבות וכליות אלהים צדיק הוא הנרצה אצלי במשחז"ל כל אדם יש לו שני חלקים אחד בגהינם ואחד בג"ע זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע וכו' שנאמר לכן בארצם משנה יירשו וכו' כי זכות זה דקאמר היינו ע"י לימוד התורה כאמור וזש"ה הוכח תוכיח את עמיתך על ידי התורה מאלף ועד תיו היינו מלת א"ת כי תדרוש בסוף ובראש במופלא ובמכוסה שלא לנוכח שנאמר הוכח וכו' ומסיים בה ולא תשא עליו חטא לא תעמיס על הרשע חטא שלך שלא תלמד תורה אדעתא דהכי וסוף הכבוד לבא ולכן יאמר נא בדין זה מותר ליטול טלית חבירו רמז לבחינת הרוח שלו והטוב הנמצא בו ולא תאמר לא טוב הדבר הזה ומכלל האונאה יחשב וגדול ממנה שאתה מלמד הרשע תורה לקחת נפשו ממנו ולכן מודיע כי מותר לעשות הדבר הזה וזהו אצלי פירוש הפ' פרי צדיק עץ חיים ר"ל הצדיק עשה פרי על ידי התורה שהיא נקרא עץ חיים כאשר מלמד אותה לרשע שנאמר אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה מה הב"ה גוזר כך הצדיק כמשחז"ל כאשר מחזיר הרשע בתשובה אמנם נמי ולוקח נפשות על ידי הלימוד נק' חכם ולכן יאמר מותר ליקח טלית חבירו שיש לו שני חלקים כנ"ל הוא הרוח שבקרבו שהוא מכונה לטלית שמתעטף בה כנ"ל כד"א כי רוח מלפני יעטוף וזה על ידי התורה כאמור ונקרא חבירו מטעם הנז' במאמר זכה נוטל חלקו וחלק חבירו והוא לשון חברה ושותפות ועל ידי כן מתקיים בשניהם מש"ה כל רוחו יוציא כסיל דאיך יתכן כי הכסיל יוציא נפשו לרצונו כדאמרן ולכן נקט קרא כינוי כסיל ע"ד משאז"ל וכסיל לא יבין את זאת היא התורה ולפי דרכי ירצה כי הכסיל לא יבין את זאת התורה ששומע כי בעבירות הולך ממנו חלק הטוב וכל רוח אין בקרבו ואמנם וחכם באחור ישבחנה לרוח הנז' שלוקח אותה מן הכסיל והיינו מ"ש ומברך עליה מיד ר"ל כי על ידי שמברך האדם מאה ברכות בכל יום להב"ה משלים רוחו כאשר יבא בע"ה ואמר ובלבד שיקפל אותה אם מצאה מקופלת לרמוז בזה סוד גדול הלא זה דברי הרב האלהי מורי ורבי בתפלה שאנו אומרים על הצדיקים ועל החסידים וכו' ושים חלקנו עמהם דאיך יתכן כי על ידי תפלה יהיה חלקו עם החסידים הלואי על ידי מעשה אמנם הענין הוא לפי כי האדם על ידי מעשיו פעמים מאבד אותו חלק שלו כאמור שהולך אצל הצדיק אמנם יש חסידים כי אין רוצים ליהנות מדבר שאינו שלהם כאשר ית' בהלכות שבת בע"ה כי שם ביתו כי מרע"ה חוזר ונותן אותם עטרות שלקח