מקור חיים - א ע

כנף והיינו מ"ש דא כנף דציצית דאיהו כנף הארץ שר"ל ממלת כנף נפקא ליה אמנם כאשר נתבונן מה נתחדש בהיקש זה גם אם נאמר אתייא כנף כנף לכן אמר במתק דבריו דא כנף דציצית ולא אמר דא כנף דטלית כי הנה הציצית אינו כנף רק שהוא תלוי בכנף הטלית שנאמר ונתנו על ציצית הכנף אמנם רצה במאמרו זה להגיד כי באמת נקרא הציצי' כנף ולא מפני שהוא סוף הטלית דא"כ למה נקרא כנף סוף הטלית היל"ל ועשו להם ציצית בסוף בגדיהם או בקרנו' בגדיהם אמנם נקרא כנף באמת ובתמים מפני כי כנף עולה בגימ' ק"ן וארבע פעמים כנף הם ת"ר כמנין ציצית ולכן צדק במאמרו דא כנף דציצית חזר ואמר דאיהו כנף הארץ ללמד על ענין אחר דמעיקרא למה נקרא ציצית ע"ש שנאמר ויציצו מעיר כעשב הארץ דהיינו לזמן התחיה וכמשחז"ל מהיכן האדם מציץ לזמן התחיה מאותו עצם הנקרא לוז לפיכך נקרא בלשון ציצית שעולה בגי' ת"ר לפי שהוא מכוון כנגד גוף האדם שיש בו רמ"ח איברים ושס"ה גידים וציצית עולה ת"ר וי"ג חוליות הרי תרי"ג ולכן היא שקולה כנגד כל המצות נמצא שלמדנו ממאמר זה כי הציצי' הוא מכוון כנגד האיברים של האדם ועל ידי מצוה זו יהיה בטוח כי יקום לזמן התחיה ולכן יאמר נא ציצי' שעשאו עכו"ם פסול מאחר שהנחנו כי ציצי' הוא מורה על הגוף ולכן תדע ותשכיל כי ימצא מי שהוא זהיר במצות ציצית ולא יהיה לו תחיה יען וביען כי אותו הגוף נעשה על ידי עכו"ם היינו מש"ה וברותי מכם המורדים והפושעים בי וכן אחז"ל אלו הם בני תשעה מדות אסנ"ת משגח"ת אמנם אשה כשרה לעשותם כלומר אשת חיל הנז' מתקנה אותם שנאמר וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח שהרי נאמר וישב מטהר ומצרף כסף וכו' ואחז"ל כסף מטהר ממזרים מכ"ש כי אין דבר שעומד בפני התשובה ולכן על כל אחד מאלו שנתקן עליו צדק מש"ה ורוח חדשה אתן בקרבכם ואפילו בהיותו בעה"ז על ידי הציצית כדבר האמור וזה יהיה על ידי אשה עליונה סוד הטלי' דהיינו כנף הארץ כאמור:

[ב] הטיל ישראל ציציות בבגד בלא כונה היינו מ"ש בזוהר פ' משפטים כי אינו דומה מי שיש לו מחשבת פיגול דפשוט הוא שממשיך נפש מסטרא אחרא אבל מי שלא נתכוון במחשבתו להמשיך נשמה קדושה לא כן הוא כי תדרשנו ימצא לך דף ע"ז וז"ל על הילדים אמאי שלטא לקטלא להו אלא האי בר נש לא אתכוון לאסתאבא וכו' ולכן יאמר ישראל שהטיל ציציות בבגד בלא כונה כי הלא צוה ה' והתקדשתם והייתם קדושים ואחז"ל אדם מקדש עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה וממשיך על הולד נפש קדושה אמנם אם לא נתכוון להרע ולא להטיב אלא נעשו ציציות אלו שהם דוגמא לגוף בלא כונה טובה כאמור אם אין ציציות אחרים מתוקנים להכשירו דהיינו המשכת רוח אחר מחדש על אדם זה מפני כי לא זכה שהרי נאמר בזוהר פ' משפטים זכה יתיר יהבין ביה רוח ע"ד מש"ה ורוח חדשה אתן בקרבכם אמנם אם לא זכה יש לסמוך על הרמב"ם ז"ל שמכשיר שהרמז בזה הוא כי אפילו באותו רוח ראשון יקום לזמן התחיה ומ"ש אבל לא יברך למה לא יברך הנה אחז"ל תפלה בלא כונה כגוף בלא נשמה אמנם לא אמרו שלא יברך הברכות אם אין לו כונה ואיתא בזוהר פ' יתרו דף צ"ג וז"ל בשלוח הקן כתיב והארכת ימים וכו' ואי אזדמן ליה עובדא ויכוין ביה זכאה איהו ואע"ג דלא מכוין ביה זכאה איהו דעביד פקודא דמאריה. אבל לא אתחשיב מאן דעביד רעותא לשמה ויכוין ביה וכו' כמאן דלא ידע למסבר סברא דהא ברעותא תלייא מלתא לשמה וכו' דהא קב"ה בעי לבא ורעותא דבר נש. ואפילו הכי אי לית תמן רעותא דלבא דאיהו עיקרא דכולא על דא צלי דוד ואמר ומעשה ידינו כוננה עלינו וגו' דהא לית כל בר נש חכים לשוא' רעותא ולבא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי אע"ג שאין האדם מתכוין מתקבל מעשה האיש הישראלי לפני הב"ה ולכן ראוי ציצית זה מאחר כי כך היא סברת הרמב"ם ז"ל:

[ג] השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת פטור וכו' הנה נודע כי ענין הגלגול שמתגלגל נפש האדם לתת לו אחרית ותקוה טובה שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר והנה הנחנו כי הציצית הוא ענין הרוח דאתמר בה מארבע רוחות באי הרוח ולכן יאמר נא השואל מחבירו טלית הוא בחינת הרוח כי זה הוא אצלו בדרך השאלה לפי שאין עיקר הרוח משלו והנה לא היתה מצוייצת לפי כי אדם זה הוא בספק אם יהיה לו תחיה ובה נאמר ויציצו מעיר כעשב הארץ ולכן הוא פטור מלהטיל בה ציצית לפי כי הוא יעמוד לתקן מעשיו אבל אין מעשיו משלימין לגוף הראשון כדאיתא בזוהר פ' פנחס דף רי"ג וז"ל מאן הוא צדיק גמור ומאן הוא צדיק שאינו גמור וכי מאן דלא שלים במלוי צדיק אקרי. אלא צדיק גמור דלא נטיל גלגולין עקימין וכו' צדיק שאינו גמור דבני בניין באחסנתא אחרא חפר בה בירין ואעדר הא אתקין אבני יסודא כמלקדמין ואעמל בה ולא ידע אי אשתאר דיליה וכו' ולכן יאמר פטור מלהטיל בה ציצית שלשים יום כלומר פטור מן העונש של ציצית שלשים יום והם שלשים יום שדנים את האדם כדאיתא בזוהר פ' ויקהל דף קצ"ט וז"ל לבתר דא מתלת' יומין ולהלא' כדין אתדן בר נש מעינוי מידוי ומרגלוי ואוקמו' עד תלתין יומין כל אינון תלתין יומין אתדנו נפשא וגופא כחדא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי האדם נדון שלשים יום על מעשיו ולכן אמר כי הוא פטור שלשים יום ר"ל דאף על גב שידענו שהאדם נדון על מעשיו שלשים יום היינו על אשר לא טוב עשה כנז' שם במאמר אמנם לא לענין מעשה המצו' כי הוא יותר חמור כנ"ל ולא כמו שחושבים קצת מן הגדולים כי לא תעשה הוא עושה פגם אבל מי שאינו מקיים מ"ע לא כן ואשתמיט מנייהו מ"ש