מקור חיים - א סט

סוד הענין כי בתחלה אתה דורש מ"ש הדין מותר לצאת בה לרשות הרבים ר"ל אם ירצה אבל אין זה מוכרח לצאת ולכן ימצא כי למעלה אינה יוצאת סיהרא קדישא לר"ה בשבת כלל רק היא כלה בתוך חופתה אמנם יש לפרש הענין במטטרון מאחר כי כבר נת' בזוהר שיש לו טלית כדאיתא פ' פנחס דף רכ"ח וז"ל דאית טלית מסטרא דמטטרון דאיהו טט' כליל ח"י בין קשרין וחוליין וכו' ולכן יצדק דין זה עליו כי מאחר שהטלית שלו היא מצוייצת כהלכתה מותר לו לצאת בשבת לרשות הרבים כנז' ואמנם אגיד לך סוד גדול כאשר אשכילך ואורך בדרך זו תלך כי כאשר יאמר הדין מותר לצאת לר"ה שים לבך כמה יכול האדם הגשמי להלוך ולצאת ברגליו ממקום למקום שני אלפים אמה והרי נאמר אם תשיב משבת רגליך להגיד כי הרגלים שהם בסוד אדם דעשיה מעלה אותם למעלה ואז נעשה גבול מפסיק בין מקום הקדושה למקום הקליפה ולכן נאסר האדם להלך לצאת חוץ לתחום אמנם על ידי שהוא לובש הטלית מצוייצת כהלכתה מותר לצאת בה לרשות הרבים כלומר לאותו שיעור של אלפים אמה הנק' רשות הרבים לפי כי מזמן שחטא אדם הראשון יש רשות לקליפה ליכנס שם ומה גם מזמן כי נגע בכף ירך יעקב ונוסף עוד אחר שחטא ישראל כי מתחלה היה תחום שבת של הקדושה ג' פרסאות ואחר מעשה העגל אין רשות להלך האדם הגשמי רק אלפים אמה כאשר יבא במקומו בע"ה ובזה התחום מותר לצאת האדם הגשמי וכך הוא למעלה וכאשר נאמר עוד כי זה שיאמר רשות הרבים היינו בתוך העיר לפי כי יש מקומות שרחבן ששה עשר אמה ויש להם דין של רשות הרבים כאשר יתבאר במקומו בע"ה ולכן תדע כי בכל עולם ועולם ימצא רשות הרבים לפי כי בכל העולמות נמצא סטרא אחרא אמנם לא ראי זה כראי זה ודאי אמנם הצד השוה כי האדם דבריאה יכול לצאת לרשות הרבים אשר בעולם הבריאה וכן אדם דיצירה וכן אדם דעשיה כאמור אפילו בזמן הזה שאין לנו תכלת באדם הגשמי מותר לצאת לפי שהנה אנחנו נותנים הלבן במקום התכלת כמו ששנינו התכלת אינה מעכבת את הלבן:

אם נודע לו בשבת כשהוא בכרמלית וכו' הנה זה הדין מתיישב עם מ"ש בזוהר פ' בלק וז"ל וכד איהי סלקא למלקט ענוגין וכיסופין ומומא אשתכח בהו בישראל כדין מטי לגבה טיפה כחרדל ואתעדיא' ויתבת עלה יומין במנין עכ"ל לכן יאמר נא בדרך רמז אם אדם עליון נודע לו כשהוא בכרמלית ע"ש שנאמר ראשך עליך ככרמל שהטלית שעליו שהוא בסוד נקבה תסובב גבר כנ"ל שידע שהיה פסול מפני מעשה התחתונים כאמור לפי שחטא ישראל עכ"ז לא יסירנו מעליו ולא יתפרד מן הכלה עד שיגיע לביתו זה ציון כד"א שבתי לציון ביתי יבנה בה וזה עצמו נמצא בדין מי שהיה משמש והרגישה לא יפרוש וכו' ובזה הענין הוא משום דגדול כבוד הבריות דאע"ג כי סטרא אחרא תכף מתעורר בזמן שחטא ישראל ועולה להשטין על ישראל אינו פורש ומה גם גדול כבוד הבריות הם הצדיקים הנמצאים שם באותה שעה כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל דף רי"א וז"ל רזא דרזין כד בעא קב"ה לאתקנ' בתיקונוי ולאתקשט' בזמני ובשבתי ובחגי וכו' ע"ש דבר נפלא וכן דף ר' וז"ל מלה דא שמענא וכו' דבעיא לאתכללא מכל סטרין מלכא ומטרוניתא מלעילא ומתתא ולאתעטרא בנשמתין בכל סטרין אתעטרת בנשמתין מלעילא ואתעטרת בנשמתין מלתתא עכ"ל ולכן תמצא תמיד מ"ש גדול כבוד הבריות והוא בדרך כינוי כד"א כי מכבדי אכבד ולכן חולק להם כבוד:

[א] בתחלה אתה דורש כי זאת תהיה תורת האדם בציצית בכל פרטיו הנז' למעלה כי אחת מהנה הוא כי יועיל להקל עול שעבוד מלכיות מעל הרגיל בו ולובש אותו וכן שנינו המקבל עליו עול תורה ומצות פורק ממנו עול מלכות ולכן יבא ענין הרמז בציצית שחייב בארבע כנפות לרמוז כי הצל יציל משעבוד ארבע מלכיות ולכן כך הוא אומר ציצית שעשאו עכו"ם פסול לפי כי הציצי' זה יהיה כח שלה להקל עול השעבוד מעלינו בכלל ופרט ואיך יתכן שיעשה אותו עכו"ם מאחר כי בלי ספק אין בו כונה טובה ואין בו כח לכך ולכן פסול דכתיב דבר אל בני ישראל לאפוקי עכו"ם כי לא ידע לכוין מאחר שאין בו רוח טהרה ונוסף עוד דמאחר כי הציצית זו כחו לאלהיו להציל מעבירה כמעשה שהיה הנ"ל אם כן מה מעשה עכו"ם אבל האשה כשרה לעשות כי היא בכלל בני ישראל ומה גם כי נמצא בה קדושה ויש יכולת במעשה ידיה להקל עול השעבוד ולהציל האדם מן החטא כאמור ומה גם מאחר כי אנכי הגדתי והשמעתי כי נמצא תועלת בעטיפת הציצית להוסיף רוח חדשה באדם ואיך יתכן מי שאין בו רוח כי הוא עכו"ם איך יהיה כח במעשה ידיו להמשיך טהרה על איש הישראל ולהוסיף בו רוח חדשה ולכן פסול אמנם האשה כי היא בכלל האמונה ונמצא בה רוח קדושה כשרה לעשותן ונוסף עוד כי הציצית מועיל בענין התחיה כנ"ל ועכו"ם אין לו תחיה ולכן פסול:

עוד אשוב להתבונן בענין הציצית בענין ראשון אשר נתבאר כי הציצית מועיל לזמן התחיה כי בזכותו הגוף חוזר וניעור ומתקיים שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך והם ט"ל כריכות אמנם עוד תשכיל ותדע ממש"ה מכנף הארץ זמירות שמענו אשר נתבאר על ענין הציצית בזוהר פ' שלח לך דף קע"ה וז"ל מכנף הארץ דא כנף דציצית דאיהו כנף הארץ עכ"ל דראוי להבין מאי קאמר דא כנף דציצי' דאיהו כנף הארץ כיצד ימצא ענין זה שהוא אומר דא כנף הארץ כדרך פשוט ועדיין לא פורש לנו אמנ' כונת הזוהר לעשו' הקש בענין זה דאלו בזה כתיב כנף שנאמר על ציצית הכנף ושם נאמר מכנף הארץ אתייא כנף