מקור חיים - א סו

מסתברא שצריך שישתיירו שני ראשים שלמים כנגד שני מדות הנז' דהיינו ארבע ראשים בציצית הגשמי שכל אחד מהראשים ארוך י"ב גודלים של גדיל ארבע גודלים ושל ענף שמנה כנזכר לעיל או מכשירין כשנפסקו בב' חוטים אחרים אם נשתייר בהם כדי עניבה אבל אם נפסקו שלשה חוטי' אעפ"י שנשתייר בהם כדי עניבה פסולים לפי כי הם רוב החוטים ובזמן שהיה נוהג התכלת שהיה חוט א' ושלשה של לבן נמצא כי הכל נפסקו ואם ילבש טלית זו מורה העדר גדול לעצמו ופנה למעלה ולכן פסול בגשמי ומפני כן אם לא דקדק בשעת עשיית הציצית שיהיו ניכרים הארבע' ראשי' שמצד אחד של הקשר כשנחתכו שלשה ראשים חיישינן שמא כל ראש הוא מחוט אחד ונמצא שאין כאן אלא חוט אחד שלם וכבר נאמר כי מאחר שבזמן שהיה תכלת והיה חוט אחד מהארבעה תכלת לכן כשנחתכו השלשה חוטין הוי כאלו אין שם ציצית כלל הילכך מספיק' פסול אמנם יש סוד בענין כי מאחר כי סוד הכריכות למדנו כי מספרם ט"ל לפי כי כן עולה שם יה"ו בגימ' יו"ד ה"א וא"ו כדאיתא בזוהר פ' פנחס והיינו שם אהי"ה שהוא בגי' כ"א וכן יה"ו בגי' כ"א פשוט ובמלואו עולה ט"ל וזהו סוד מש"ה אהיה כטל לישראל ומאחר כי השורש הם ג' אותיות יה"ו ולכן כשנפסקו שלשה חוטין הוא מורה העדר על כל הציצית הנז' וממילא משתמע שהוא פסול אבל אם לא נחתכו אלא שני ראשים מכשירין בכדי עניבה והלכה כסברא ראשונה מיהו היכא דאפשר טוב לחוש לסברת רבינו תם ז"ל:

היכא דצריך עניבה ומתוך שהחוטין עבים אינו יכול לענבם וכו' מאחר שנתבאר כי אלו החוטים של הציצית הם שורשם מל"ב נתיבות פלאות חכמה עילאה לכן תדע ותשכיל ממוצא דבר זה כי הם דקים נעלמים שלכן נקראים שבילין והעיקר מפני שהם יוצאים מן הצדיק כדאי' במאמר הנ"ל מפ' שלח לך צבי לצדיק דא צדיק חי עלמין וכבר נתבאר למעלה כי זה הוא צדיק עליון והוא הנקרא שביל דקיק כדאיתא בזוהר בפ' ושבילך במים רבים ולכן על עיקר זה בא הדין בחוטי הציצית הגשמי היכא דצריך כדי עניבה ומתוך שהחוטים עבים אינו יכול לענבם ואלו היו דקים היה בהם כדי עניבה כשר מפני כי כן הוא למעל' כדבר האמור:

כדי עניבה לרש"י מן הענף ולר"י אפילו נחתך כל הכנף ולא נשאר כדי עניבה אלא מן הגדיל כשר וראוי לתת סברא לשניהם כפי הסוד של הציצית שצריך להיות י"ב גודלים שליש גדיל ושני שלישי ענף והנה נתבאר למעלה כי סוד י"ב גודלים אלו הם סוד הפ' ששם עלו שבטים שבטי יה בסו' מ"ש בזוהר ושלישים על כלו ששם הם עולים ב' שלישים ויורד שליש עליון ונעשה מדה אחת והיינו עדות לישראל עליון ולכן כפי סברת רש"י ז"ל הסוד של כדי עניבה הוא מן הענף ולמטה כי משם הם שמנה אצבעות שהם שני שלישים התחתונים ואלו שעולים למעלה בהם נשלמת המדה וכן כל מדה ומדה נמצא כי העיקר הם שני שלישי ענף ולכן כאשר נשאר כדי עניבה מהם כשר שהרי מעיקרא קודם שעלו היה מסתפק בהם תפארת ישראל ולכן הם עיקר אמנם לסבר' ר"י ז"ל הסוד שלו יהיה באותו השליש גדיל שהוא ארבע אצבעות כי הוא המורה על שליש העליון המכוסה אשר הוא יורד ונכלל בשני שלישים התחתונים כי לולי שיורד זה השליש העליון מלמעלה ונכלל עמהם אינה נשלמת המדה בשלש שלישים ולכן נמצא כי זה השליש הוא עיקר ולכן כל זמן שנשאר מן הגדיל כדי עניבה כשר אע"ג כי נחתך כל הכנף ולא נשאר בו כדי עניבה אמנם אע"ג כי יש פנים לכאן ולכאן מסתברא כמו שפירש רש"י ז"ל מטעם הנ"ל כי מתחלה היו מועילים השני שלישים בלבד למדה אחת אמנם היכא דלא אפשר יש לסמוך על דברי ר"י ע"ה כי היא סברא נכונה כאשר נתבאר אמנם כבר הגדתי כי היכא דלא אפשר לא יברך על הציצית מאחר דקים לן ספק ברכות להקל:

[א] הנה אנכי הגדתי והשמעתי כי ענין ארבע ציציות הרמז שלהם הוא כדי להעיר לב האדם על התועלת הנמצא בהם כאשר מתעטף האדם בטלית כי אז רוח ה' נוססה בו ובקרבו אור בו ומה גם אחרי מותו שנאמר בשכבך תשמור עליך ונוסף עוד לזמן התחיה שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך לעה"ב ובלבד שלא יעבור על אותם הדברים המונעים השלימות בהווה והתחיה לעתיד כנ"ל לכן בא הדין זה בענין הגשמי ששנינו ארבע ציציות מעכבות זה את זה כלומר שלא יאמר האדם נהי כי הם ארבע דברים המונעים השלימות גם התחיה כנ"ל אמנם כאשר האדם מקיים קצת מהם אז ינקה מן העונש וחי בהם בשאר הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם לעולם התחיה כתרגומו וחי בהם לחיי עלמא ולכן כדי לדחות סברא זו בא להודיע כי ארבעה ציציות שהם דוגמא לדברים המונעים השלימות והתחיה מעכבים זה את זה כי לא יתכן לקנות רוח חדשה מי שנמצא בו אחת מהנה ולא יתכן שיחיה העובר על אחת מהנה ולכן יאמר כל זמן שאין בה כל הארבעה דברים אלו הנזכר והוא זהיר בהם להיות כורע במודי' ולא ילוה ברבית וכיוצא אינה מצוייצ' כהלכת' ולכן לא מבעיא כי לא תועיל מצוה זו להגן עליו ולתת בו תוספת רוח בעה"ז ולא שום דבר מן המועילים הנזכרים למעלה אלא כי נהפוך הוא כי ציצית זו היא מזכרת עון והיוצא בה לר"ה בשבת חייב חטאת הוא הדבר הנזכר בזוהר פ' שלח לך דף קס"ג וז"ל כגוונא דא בר נש דלביש ציצית אתעביד