מקור חיים - א סה

המצות שנאמר לנכרי תשיך ולכן בצדדין אלו אין לומר כי אין לו תחיה וכן לענין קרקפתא דלא מנח תפילין היינו כי במרד ובמעל לא הניח תפילין כל ימיו בהכי ודאי אין לו חלק לעה"ב אמנם אם באקראי הניח תפילין או אם היה אנוס ולא יכול להניח אותם מחמת מכה או שהיה עלול מן הנזילות כאשר יבא לקמן בכי האי גוונא וכיוצא לא יפסיד חיי העה"ב ומזה תדין לכל הדברים השאר אשר מנו חז"ל בין לענין שהעושה אותם אין לו תחיה בין לאותם דברים שאין להם חלק לעה"ב יש בהם צדדין הרבה אשר על כלם באה הדוגמא בענין חוטי הציצית כאמור ולכן נמי בענין שנפסקו החוטין שמורה כי האדם נפסק מדבר אחד מהם או מן הדברים שאין להם תחיה או מן הדברים שאין להם חלק לעה"ב אמנם אם נשתייר כדי עניבה לא כן ולדברי רש"י מובן כי אפילו בצד מה מאותם דברים שנפסק אין לו תחיה ולדברי ר"י משמע כי צריך שנפסק מן השורש שלו כגון רבית מן התורה שלקח לעולם דהיינו שלא נשאר כדי עניבה אפילו מן הגדיל אבל בכל אותם הצדדין הנזכר שהוא דוגמא שנשאר מן הגדיל כדי עניבה יש לאדם תחיה ועה"ב ואמנם הירא את ה' וירא לנפשו יעשה כדעת רש"י ז"ל ברמזים הללו ויתרחק מכל הצדדין הנזכר ומה נעים גורלו אם ישתדל שלא לעבור על אחת מהנה לא מעט ולא הרבה ולא יצטרך לדין זה שנשאר כדי עניבה ובכן יהיה מובטח כי ניתוסף רוחו בקרבו ויזכה לתחיה ולחיי העה"ב:

עוד תשוב ותראה כמה מועיל מעשה האדם הגשמי למעלה גם כאשר נאמר כי מעשה המצות אשר צוה הב"ה על איש הישראלי הוא להועיל לו בלבד להחיות גופו ונשמתו וחי בהם לעה"ב כי לכן באו במספר תרי"ג שהם כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים מ"מ מוכרחים אנו להודות כי יש שני דברים תועלת למעלה זה יצא ראשונה שהנה הב"ה ניחא ליה כאשר האדם עושה רצונו כמ"ש אמרתי ונעשה רצוני ולהיות כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק כי על כן בא הדין של היולדת שמת בנה מניקה לכלב בשבת כדי להקל מדדיה זאת ועוד אחרת כי הנה כאשר ממשיך האדם האור והשפע מן המקור שלו לבא עליו אז מדי עברו הוא מאיר ומשפיע לכל העולמות בכל המקומות אשר יעבור ונוסף עוד דמאח' כי חז"ל אמרו כי הנשמה הוא חלק אלוה ממעל לכן השלימות הנמצא באדם על ידי מעשה המצוה חוזר ופנה למעלה בשורש שלו הלא זה דברי שביארתי בלשון שאומר בזוהר בכל פעם זכאה חולקך כי אין כונתם על חלק הנמצא לו בג"ע תחתון ועליון כי מי לא ידע דבר זה הפשוט אלא כונתם לומר אותו השורש שהחלק שלך נמשך ממנו עתה ע"י לימוד זה הגיע לו שלימות על ידי דבר זה שחדשת בתורה ומפני כי כן הוא האמת איך יעלה על לב איש כי לא יענש המתרשל במעשה המצוה ביותר על העושה עבירה ואין להאריך בדברים פשוטים ולכן הודיע ענין הציצית והפיסול הנמצא כי אין ללבוש אותו פגום כדי שלא יעשה פגם למעלה חלילה מאחר כי משם נמשך שורש נשמתו וכך היה אומר אם נפסקו כל חוטי הכנף שהדוגמא שלהם למעלה הם ל"ב שבילין דנפקין מחכמה עילאה אם נשתייר בהם כדי עניבת כל החוטים הפסוקים ביחד כשר לפי כי שיעור זה הוא ברמז בסוד צדיק עליון הנק' שורק היינו קשר כנ"ל ואמנם יש הפרש כי כינוי קשר הוא מורה על קשר של קיימא אמנם עניבה הוא בכלל קשר שאינו של קיימא כאשר יבא בהלכות שבת בע"ה ולכן מאחר דאיכא ציצית שעדיין הוא תחוב בכנף הטלית שהוא שורש ל"ב נתיבות כשר ואם לא נשאר כדי עניבה אפילו בחוט אחד שנפסק כלו פסול מפני שמורה העדר באות' ל"ב שבילין עילאין שנפסק הארת אחד מהם הילכך כיון שכל חוט כפול לשנים אם נפסקו שני הראשים פסול דשמא נפסק חוט אחד כאמור ולפי מה שאנו נוהגים לדקדק בעת עשיית הציצית לתת סימן בארבע ראשים בענין שלעולם הארבעה ראשים הם מצד אחד של הקשר והארבעה מצד אחד כי בזה יבא הרמז לענין המשכת האורות העליונים כי מצד האחד יהיה רמז לל"ב שבילין דנפקין מחכמה עילאה וארבעה חוטים שמצד זה הם מורים על האורות הנמשכים מבינה ואע"ג כי חכמה ובינה הם מחוברים תמיד כדאיתא בזוהר פ' ויקרא בפ' אכלו רעים דלא מתפרשן ואין הרחקת החוטים מורה פירוד ח"ו מפני כי מעיקרא כל חוט מהם הוא שזור כאמור לעיל ומה גם שהרי הם מחוברים כל שיעור הגדיל ולכן מאחר כי ארבעה חוטים מצד זה של הקשר והארבעה מצד האחר לכן אם נפסקו שני ראשים מצד אחד כשר דודאי שני חוטים הם והרי נשתייר מכל אחד הראש השני שהוא יותר מכדי עניבה וראוי לתת טוב טעם למה כאשר נשתייר מכל חוט הראש הוא כשר כי לפי הנראה מאחר שנפסק מן החוט היה מן הראוי להיות פסול מפני שהוא מורה העדר למעלה חלילה ואמנם הענין יובן עם מ"ש בזוהר פ' פנחס דף רנ"ד וז"ל ר"ש פתח קרא ואמר שאו שערים ראשיכם וכו' האי קרא אוקמוה ואתמר אבל שאו שערים ראשיכם אלין אינון תרעין עילאין דסכלתנו עילאה ואינון חמשין תרעין ראשיכם אינון ראשים מאן אינון אלא כל חד וחד אית ליה רישא לאתפשטא ולמיעל דא בדא ולאתכללא דא בדא עכ"ל לענינינו והנה מאמר זה ממנו נקח להשיב על ספק זה הנז' כי מאחר שכל חוט של הציצית שהרמז שלו נמשך מן הבינה הוא בסוד חמשין תרעין דילה כנז' והם נכללים זה בזה מכ"ש כי ג"כ ל"ב חוטין דנפקין מחכמה עילאה שהם ל"ב חוטין דנפקין מחכמה עילאה שהם ל"ב שבילין הם נכללים ומתייחדים זה בזה שהרי לא מתפרשן חכמה ובינה וכדאיתא בחי' הבן בחכמה וחכם בבינה ולכן אע"ג כי בענין הציצי' הגשמי נפסק החוט מאחר שהראש האחר שלו עדיין הוא קיים כשר לפי כי כן נמי הוא הענין למעלה כי הראש יהיה קיים לפי כי כל ראש מהם הוא נכלל בחבירו ולרבינו תם אין מכשירין אלא שנשתיירו שני חוטים שלמים דהיינו ארבע ראשים ויש לתת רמז לסברא זו ולומר כי מאחר כי חוטי הציצית הם אורות הנמשכים מחכמה ובינה ולכן