מקור חיים - א סז

בכל יומא תמים. תם בארבע כנפים מתתקנן כדקא יאות י"ם בההוא תכל' דנונא וכו' סטרא בישא כד אסתכל בהאי ב"נ לא יכיל לאבאשא ליה בעינא בישא. וכדין איהו ת"ם י"ם עם ה' אלהיך עכ"ל הנה נתבאר מדברי המאמר כי למען הציצי' אדם ניצול מעין הרע של המקטרגים כ"ש מן התחתונים והיינו טעם אחר למה נותנים הציצית על העינים כשאומרים וראיתם אותו ואמנם מועיל נמי הציצית לאחר פטירת האדם כמש"ה כי היא כסותה לבדה במה ישכב מי שאינו לובש טלית כדאיתא בתיקונים ועוד איתא בזוהר פ' שלח לך דף קע"ד וז"ל ויראני את יהושע וכו' מאי קא חמא דהוה קאים קמי מלאכא ומתלבש בלבושין מלוכלכין עד דכרוזא נפיק ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו וכו' מאי לפני המלאך דהוה דאין דינוי וכו' מאי קא משמע לן דכל בר נש דלא זכי בהאי עלמא לאתעטפא בעטופא דמצוה ולאתלבשא בלבושא דמצו' כד עייל בההוא עלמא קאי' בלבושא טינופא דלא אצטריך וקאים בדינ' עליה תא חזי כמה לבושין מזדמנין בההוא עלמא וההוא בר נש דלא זכי בהאי עלמא בלבושין דמצו' כד עייל לההוא עלמא מלבשין ליה בחד לבושא דאשתמודע לגבי מאריהון דגהינ' וההוא לבושא ווי למאן דאתלבש ביה דהא כמה גרדיני נימוסין זמינין לאחדא ביה ועיילי ליה לגהינם עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר כמה עונש מגיע למי שאינו לובש ציצית כי מלבישים אותו בגדים הצואים ומה גם שנידון לפני המלאך ומה גם כי הטלית שאינה מצוייצת כהלכת' לא תציל לו מרעתו והיוצא בה לרשות הרבים היינו רשות הקליפות כי הם נקראים רבים כענין הנאמר בעשו נפשות ביתו והם מאריהון דגהינם בשבת היינו לאחר מיתה כי כן יאמרו לאדם החוטא עולם שיצאת ממנו דומה לערב שבת ועולם זה דומה לשבת אם לא טרח מע"ש מה יאכל בשבת ולכן היוצא באותו עולם בטלית שאינה מצוייצת כהלכת' דמוכחא מלתא שלא קיים מצות ציצית ולכן מלבישים אותו מלבוש שאינו מצוייץ כי זה להם האות למאריהון דדינים שהוא חייב ללכת לגהינם כלומר נתחייב לירד לגהינם על חטאת זו של ציצית ובזוהר פ' משפטים דף צ"ז וז"ל לעם נכרי לא ימשול למכרה מאן עם נכרי עלובתא איהי נשמתא דכד נפקת מעלמא ובר נש אסטי ארחיה בהדה אי בעאת לסלק' לעיל' גו משריין קדישין וכו' קא מתעתדן לה לאתחברא בהדה ולמיעל לה לגן עדן לא זכתה כמה משריין נוכראין מתעתדן למיעל לה באורחא דגהינם וכו' ולכן יאמר היוצא בה בשבת חייב חטאת כנזכר לפי כי אותו עם נכרי שהם מעותדים באורחא דגהינם הנקרא רשות הרבים מוליכים אותו לגהינם מפני שהוא חייב חטאת של הציצית אבל אם היא מצוייצת כהלכתה לא מבעיא כי יהיה לאדם כמה תועלות בעה"ז כנ"ל ומוסיף בו בחינת רוח חיים ונוסף עוד כי מותר לו לצאת בה לרשות הרבים בשבת הוא רשות החיצונים עם נכרי הנזכר מאריהון דגהינם לקיים מש"ה ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וכו' וכן בדברי חז"ל ולכן יאמר בין טלית קטן בין טלית גדול אפילו בזמן זה שאין לנו תכלת שלא תאמר הנה ידענו נאמנה כי התכלת הוא המונע הסתכלות עין הרע דסטרא אחרא והמקטרגים כאשר הובא לעיל במאמר מפ' שלח לך וז"ל בר נש דלביש ציצית אתעביד בכל יום תמי' תם בארבע כנפים מתתקנן כדקא יאות י"ם בההוא תכלת דנונא וכו' סטרא בישא כד אסתכל בהאי בר נש לא יכיל לאבאשא ליה בעינא בישא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי מה שניצול האדם מסטרא בישא היינו בעבור התכלת וכן נמי מוכח ממאמר הובא למעלה לפי שהתכלת גורם כי תחשכנה עיניהם מראות של סטרא אחרא שלכן נאמר ופרשו עליו בגד כליל תכלת וכל שבח זה נמצא בענין התכלת אבל בלבן לא שמענו ולכן יאמר נא כי אפילו בזמן הזה שאין לנו תכלת הלבן בלבד מציל האדם ולכן השמיענו כזאת אפילו בזמן הזה שאין לנו תכלת לפי כי כן כח הציצית גדול זו לאלהיו כי הצל יציל דומיא של התכלת כדמוכח מן הזוהר פ' פנחס שלכן שנינו התכלת אינה מעכבת את הלבן וכו':

[ג] אם נודע לו בשבת והוא בכרמלית שהציצית שעליו פסול וכו' הנה ענין כרמלית יתבאר בענין ארבע רשויות שיש לשבת בע"ה כי שם ביתו ואמנם הנוגע לענין זה הוא כי הנה כרמלית הוא מקום הנמצא בו קדושה יותר מרשות הרבים דאלו רשות הרבים הוא מקום סטרא אחרא כי הם הרבים כמשחז"ל נאמר בעשו שש נפשות וכו' ולכן אם נודע לו בכרמלית שהטלית שעליו פסול כלומר לאחר מיתה הנק' שבת מטעם האמור אז בכרמלית כי עדיין לא הגיע למקום סטרא אחרא לרשות הרבים דאלו הגיע לשם אין בו תועלת לפי כי תכף אז נמסר האדם ביד עם נכרי כאמור ומורידים אותו לגהינם אמנם אם עדיין לא היה רק בכרמלית ושם נודע לו שהטלית שעליו פסול מפני שהוא מתעכב לידון שם כאמור במאמר הקודם ממש"ה ועומד לפני המלאך לדון אותו על ענין הציצית ואז נודע לו שהטלית שעליו שהיה לובש פסול מן הטענות הנז' שהודיע אותו המלאך לא יסירנו מעליו בענין הגשמי בעה"ז וכן נמי הדוגמא לזה יהיה מה שמגיע לאדם כשהולך מן העה"ז לא יסירנו מעליו עד שמגיע לביתו והדוגמא לזה הוא נמי כי לא יוכלו לשלוח בו יד עם נכרי עד שמגיע לביתו קרבם בתימו לעולם ושם דנין אותו אם מתחייב ללכת לגהינם וכן יהיה לו מפני כי גדול כבוד הבריות שהרי אמר מלאך המות לריב"ל אלמלא דחיישנא ליקרא דברייתא פרענא להו בית השחיטה כבהמה ומאחר כי לענין אדם החוטא נאמר וגם את הבהמה תהרוגו כי חס רחמנא עליה כ"ש לאדם זה דראוי לחוש עליו כי ריקנין שבך מלאים מצות כרמון דאע"ג שחטא בענין זה בלי ספק כי ימצא בו דבר טוב להציל אותו מדין גהינם וילך לביתו ולבית עולמו:

שבתי וראה לבאר הדינים הללו למעלה כמשפט הראשון וכן היה אומר ארבע ציציות מעכבות זה את זה להודיע לאדם הנלבב שיתן אל לבו לא יעשה פירוד למעלה לא על ידי מעשה ולא על ידי דיבור ולא על ידי מחשבה כדאיתא בזוהר פ' וארא דף כ"ו וז"ל וארא אל אברהם וכו' באל שדי אתחזינא להו מגו אספקלרייא דלא נהרא ולא אתחזינא מגו אספקלרייא דנהרא. ואי תימא דהא אשתמשו