מקור חיים - א ס

עדות לישראל כי אין בפחות משנים כלומר אלו השבטים שהם י"ב תוסיף עליהם עדות כי הם שנים וכך נעשו שבטי יה שהם י"ב נצטרפו כל אחד עם שני שלישים שהם עדות ואז נעשה ישראל והבן והכל הוא להודות לשם ה' שנאמר וכל בשליש עפר הארץ ואחד מהחוטין יהיה ארוך יותר בסוד צדיק חי עלמין הנז' והוא סוד ארבע גודלים אורך הגדיל הוא סוד מ"ש בזוהר פ' בלק דף ר"ד וז"ל רובע ישראל רביעית מן מדידו דישראל איהו ברית אמאי אקרי רובע אלא שיעורא דגופא ארבע בריתות הוי בשיעורא דיליה וברית רובע איהו בשיעורא דמדידו דגופא עכ"ל והענין מובן כי על עיקר זה בא שיעור הגדיל ד' אצבעות לפי כי הגדיל עתה והבן:

אין עושים הציציות מן הצמר הנאחז בקוצים כשהצאן רובצים ביניהם היינו מש"ה צאן אובדות היו עמי כל שוביהם החזיקו בם כי מתרעם על גלות הנשמות שהקליפה נתאחזה בהם ואין להם מציאות לצאת משם ע"ד מש"ה הצדיק אבד ונאמר אבדה האמונה כך נעשה בהם צאן אובדות היו ומה הם מפסידין בחינת הצמר הם קצת מן המצות לפי דקים לן עבירה מכבה מצוה והיינו צמר הנאחז בקוצים כסוחים דסטרא אחרא ולכן אע"ג כי לאחר שנענשים וניצולים משם הצמר שלהם אין עושין ממנו ציצית משום בזוי מצוה ר"ל כי מדה האחרונ' נק' מצוה כדאי' בזוה' ובתיקוני' דהיינו שם הויה כנז' במקומו ולכן עתה בזוי שיעלה מלמטה אור חוזר מתוך הקליפה כדי להמשיך עליה בחינת ציצית ולא מן הבהמה וכו' היא אותה בהמה הרבוצה על אלף הרים ומגדלים לה בהמות ואוכלת ולפי שרובצת שם נתלש מן הנימין שלה כד"א שערך כעדר העזים שגלשו מן הגלעד ולא משיורי שתי שהאורג הוא הצדיק שאורג את הכלה כמ"ש בן יערי אורגים והוא משייר בסוף הבגד מאות' טיפות קדושות בחי' תמצית כאשר הוא כתיש כתישין כדאיתא בזוהר פ' פנחס בפ' שמן כתית וכלם משום בזוי מצוה של הכלה דלא ניחה לה בהני כדבר האמור:

אם עשאם מצמר גזול פסולים הוא מ"ש בזוהר פ' בשלח למלכא דהוה ליה מטרוניתא עילאה וכו' אפקיד בידהא רומחין סייפין אבני בליסטרא וכו' כך נמסרו כל מחנות עליונים בידא דמטרוניתא והיא נלחמת מלחמות ה' הכל כדי ללקוט שושנים להוליך עמה למעלה ולכן יאמר צמר גזול ע"ד מ"ש בזוהר פרשת בראשית בפ' ויגזול את החנית מיד המצרי זה משה כלומר כי כן הוא הנוטל דבר בפני עשרה נקרא גזלן מפני שעושה הדבר בפרהסיא כך צמר זה שלקחה מטרוניתא בגזל היינו בפרהסיא לקחה מסטרא אחרא ולכן בא הדין אם עשה מהם ציצית פסולים דכתיב ועשו להם משלהם והענין יובן מפני כי יש בחינת טלית למטה במטטרון כדאיתא בזוהר פ' פנחס דף רכ"ח וז"ל ואית טלית מסטרא דמטטרון דאיהו טט' כליל ח"י בין קשרין וחוליין לכל סטרא ה' קשרין לקבל ה' חומשי תורה ותליסר חוליין לקבל תליסר מכילן דרחמי דאורייתא דאתמר בהון בי"ג מדות התורה נדרשת בהם וכו' ולפי כי המטרוניתא נק' אמו כדאיתא בזוהר בענין תינוק יונק משדי אמו כנזכר פ' אמור היינו מטט' שיונק משדי אמו מטרוניתא לדכאה לון ולכן היא נלחמת עם מטט' לעומת סטרא אחרא כדאיתא בזוהר פ' בשלח דף ס"ו וז"ל כד חמא משה לסמאל נחית לסייעא לעמלק אמר משה ודאי האי נער לקבליה וישלוט עליה לנצחא ליה מיד ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק וכו' אמר ר' שמעון בשעת' דנפיק יהושע נער אתער נער דלעיל' ואתתקן בכמה תיקונין בכמה זיינין דאתקינת ליה אמיה לקרבא דא וכו' הנה מבואר המלחמה הנמצאת בין מטט' ובין סמאל ואמנם השכינה הנק' אמו מסייעת אותו כנזכר ולפי שנאמר באשת חיל דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה שהי' טווה הציצית לשמן אמנם צמר ופשתים הללו הם שלה ולכן יאמר כי צמר גזול אם עשה ממנו ציצית פסול דכתיב להם משלהם כי מלמעלה מושכת אותו טלית על מטט' כאמור עם הציצית ולכן כאשר הוא גזול דמשמע כי הוא בא מאותה המלחמה פסול רק שיהיו מלמעלה כאמור ולכן בא הדין בגשמי נמי כי חוטין שאולים הם הלואה דלא הדרי בעינייהו מה שנמשך מלמעלה עליו מאותם חוטין של הציצית עליון וכדידיה דמי והם מותרים לו להתעטף בהם:

המשתחוה לבהמה וכו' היינו סוד אותה בהמה הרובצת על אלף הרים והם הנק' הרי בתר טורין דפירודא כדאיתא בזוהר וכולם הם משתחוים לה ולכן הצמר שלה פסול לציצית ולא יעשה ממנה טלית של מטט' הנזכר אבל המשתחוה לפשתן נטוע הוא סוד הנ"ל כי פשתן הוא קרבן קין והוא ערוה אבל מאחר שהוא נטוע כשר דלא דמי לקרבן קין לפי שתלש אותו על ידי מחשבת פיגול כנ"ל וזה שהוא נטוע כאשר עוקרין אותו טווין אותו לשם ציצית ונמצא כי נשתנה לטובה כי אינו דומה לקרבן קין ולכן כשר:

יעשה נקב באורך הטלית וכו' אפשר לישב כי נקב זה הוא ירמוז למ"ש בזוהר פ' פנחס דף רכ"ח וז"ל ודאי בגד חשוב לאו איהו אלא שלש על שלש לכל סטרא אינון תריסר לקבל ד' בגדי לבן וארבע בגדי זהב וארבע דכהן הדיוט ולכן לא יעשה הנקב למעלה משלש אצבעות ומזה נראה כי אצבעות אלו הם אצבעות דווקא ולא גודלים ולכן צריך להיות הנקב בתוך השלשה אצבעות ואמנם שים לבך בזה דמאחר שנת' כי זה הנקב הוא רמז לשער ציון כמש"ה שער החצר הפנימי יהיה סגור כי ה' בא בו והוא הצדיק הנכנס שם ולכן לא יתכן להיות נקב זה למעלה משלש אצבעות שהרי נתבאר מש"ה שוקיו עמודי שש שהם סוד שש אצבעות שלשה לכל צד ושער זה יהיה בתוך השלשה ולא למעלה מהם אלא עם הצדיק ולכן בגשמי נמי למעלה משלש אצבעות פסול ולא למטה מקשר גודל עד הצפורן וסוד הענין כאשר האדם יושב ושנינו האשה טוחה פניה בקרקע ולא יתכן להיות פחות משיעור זה ולפי כי זה הוא ענין כינוי כנף כד"א ולא יגלה כנף אביו לכן אם היה רחוק מהכנף כמלא קשר גודל וכו' כי כן הוא השיעור כאמור ונתקו מחוטי הערב עד שלא נשאר בו כשיעור כשר כי הנה אע"ג כי בשיעור הגשמי נתחסר השיעור לא כן נעשה למעלה ולכן כשר מאחר שהיה בו כשיעור בשעה שהטיל בו ציצית זה: