מקור חיים - א נט

דמשמע כי כל התועלת של הטלית הוא כלפי קרקע שהוא הגוף דמשמע לזמן התחיה בלבד מועיל ואינו כן כי כמה תועליות נמצאים במצוה זו כנ"ל:

י"א שאין לתת שום בגד בנקב הטלית מאחר שהרמז הוא לנוקב בספינה כנ"ל ואח"כ בא הציצית ומכסה על פשעיו כנ"ל וכאשר יתן עליו בגד נקוב הוא דוגמא לכסיל שונה באולתו ומקיים הפ' ובגד בוגדים בגדו שהוא כפול ולא נכון לעשות כן רק לחזק הבגד על ידי משי וכיוצא סביב לנקב ואע"ג כי יש מתירין מטעם דגם אם הוא כסיל שונה באולתו כמה פעמים אין לך דבר שעומד בפני התשובה וט"ל הציצית מחייהו וכן נהגו העם מ"מ הירא את דבר ה' ראוי לו לחוש לאותה סברא ויוצא ידי כולם:

עוד זה מדבר לצד עילאה ימלל וכך היה אומר חוטין צריך שיהיו טווין לשמן דמאחר דקים לן כי כל מעשה המצות צריך להיות שלם בכל הפרטים מחשבה דיבור מעשה מפני כי כל פרט מאלו השלשה הוא עושה רושם ופנה למעלה בשורש שלו כאשר יתבאר כל ענין במקומו ואין להאריך בזה ולכן חוטין של הציצית שהם ל"ב שבילין צריך להיות שזורים מפני כי הם כפולים בשורשם למעלה ולמדנו שצריך להיות שזורין ממעשה המשכן אך לא לענין שיהיו ששה חוטין לפי כי שם צריך להיות כולם שש מפני השורש שלהם כדאיתא בזוהר בפירוש כי המשכן הוא בסוד מטטרון כי תדרשנו ימצא לך פ' תרומה ואותיותיו שש והמרכב' שש כנפים לאחד וגם איתא בתיקונים שית ספיראן מקננן במטטרון וסוף שהוא משכן לשכינה ואיתא בפ' פקודי משכן משכן שני פעמים מלמד שהראה הב"ה למשה משכן למעלה ומטט' משמש וכו' אבל הציצית הוא יותר עליון לפי שהוא חובת גברא כדלקמן ולכן לא נלמד מן המשכן לענין החוטין רק שיהיו שזורים וזה יהיה לפי כי הציצית הוא יוצא מחכמה ל"ב שבילין ומבינה ל"ב אלהים ולפי כי אבא ואימא לא מתפרשן כנזכר בזוהר פ' ויקרא בפ' אכלו רעים לכן צריך שיהיו שזורים וכן איתא בזוהר פ' שלח לך דף קע"ה וז"ל מכנף הארץ דא כנף דציצית וכו' זמירות שמענו אלין שאר חוטין דנפקין ותליין מאתר עילאה גו אינון שבילין עילאין דנפקין מחכמה עילאה צבי לצדיק דא צדיק חי העולמים דאינון חוטין שפירו דיליה דהא מניה נפקין וכל חוט' כלילא בתרין סטרין וכו' הנה מבואר כי צריך להיות שזורין לשנים כי כן אמר וכל חוטא כלילא בתרין סטרין וצריך שיהיו טווין לשמן לפי כי צריך להמשיך הארות הללו לכנסת ישראל הנק' שם כנודע ולכן צריך לומר מפיו בתחיל' הטווי' זה שאני טווה הוא לשם ציצית או שיאמר לאשה טוי לי זה הציצית לטלית ואם לא היו טווין לשמן פסולים כנז':

טוואן עכו"ם וישראל עומד על גבו ואומר לו שיעשה לשמה להרמב"ם פסול להרא"ש כשר ודברי הרמב"ם ז"ל עיקר שהרי נאמר דבר אל בני ישראל ועשו כל ענין מעשה זה יהיה על ידי בני ישראל ולכן טוואם עכו"ם אינו דומה לאשה שטווה וישראל אומר לה טוי לי זה הציצית לטלית שהרי האשה בכלל בני ישראל ולא עכו"ם ולקמן יתבאר סוד הענין:

אם נתפרקו משזירתם ונעשו י"ו כשרים שהרי מתחלה כבר נעשו בכשרות ונתחברו ל"ב שבילין עם ל"ב אלהים להורות דלא מתפרשן ולכן אע"ג כי נתפרקו אחר כך בענין הגשמי אין נמצא מפני כך העדר למעלה והוא שנשתייר כדי עניבה בשיזור להורות על ייחוד העליון שהוא נוהג תמיד ולא מתפרשן כאמור:

אורך החוטין השמנה אין פחות מארבע גודלים וכו' הכי איתא בזוהר פ' פנחס דף רכ"ח וז"ל ושיעור אורכא דציצית ורחבה דתקינו אורך כל הציצי' תרין עשר אצבעאן בגודל מצו' תכל' שליש גדיל ושני שלישי ענף. ובין קשר לקשר כמלא גודל וכל חוליא וחוליא תהיה משולשת עכ"ל והנה הדבר מבואר אמנם הטעם לזה מתבאר לקמן במאמר עצמו וז"ל אלא ודאי בגד חשוב לאו איהו אלא שלש על שלש לכל סטרא אינון תריסר לקבל ארבע בגדי לבן וארבע בגדי זהב וארבע דכהן הדיוט ומסטרא דברכת כהן הדיוט קא רמיז אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך שליש גדיל ושני שלישי ענף דאיהו תכלת וכל חוליא משולשת כל משלש מסטרא דקדושה הה"ד קדושה לך ישלשו וישראל שלישיה בגין ושלישים על כלו דציצית מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאיהו תליתאה לאבהן וכל דבר משולש וה"ו יל"י כל תיבה משולשת מסטרא חוליא כלילא מתל' כריכות משולשין דא שכינתא קדושה לך ישלשו ואיהי משולשת בעמודא דאמצעיתא כליל תלת ענפי אבהן דאינון ש' מן שבת שכינתא בת יחידה וכו' זכאה גופא דהכי איהו רשים בשכינתא וכו' והנה הדבר מבואר כי צריך להיות אורך כל הציצית י"ב גודלים ואמר כי צריך לעשות חוליות כאשר יבא לקמן ואמר דציצית מסטרא דעמודא דאמצעיתא ובפ' שלח לך דף קע"ה שם נאמר ז"ל מכנף הארץ דא כנף דציצית דאיהו כנף הארץ זמירות שמענו אלין שאר חוטין דנפקין ותליין מאתר עילאה גו אינון שבילין עילאין דנפקין מחכמה עילאה צבי לצדיק דא צדיק חי העולמים וכו' הנה מובן מזה כי חוטין אלו יוצאין מצדיק וכאן הוא אומר מסטרא דעמודא דאמצעיתא ואם נאמר דנפקין מחכמה איך ימצא הדורש ידיו ורגליו במאמרים הללו ולכן הענין הוא בקיצור כי לעולם חוטין אלו הם ל"ב שבילין דנפקין מלמעלה מחכמה צבי לצדיק שהם מתגלים מצדיק חי עלמין אין זה יסוד תחתון אלא יסוד דחכמה עילאה כי ממנו יוצאים ל"ב שבילין אלו לבינה ונכללים בל"ב אלהים דעובדא דבראשית אמנם הנני מודיעך סוד גדול כי כל שיעורים הללו הם בסוד אור הפנימי והיינו מ"ש בענין החוליות שהם סוד ושלישים על כלו ולכן השיעו' י"ב גודלים שנאמר ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש ואחז"ל מנין שהמלאך שני שלישי עולם שנאמר וגויתו כתרשיש הוא נוטריקון תרי שש ולכן משבח הידים שהם תרי שש כלומר מתרי נעשו שש לפי כי עולים ארבע פרקים והשנים עליונים יורדים הרי שש ואז נעשית כל מדה משלש פרקין היינו חוליא אחת משולשת וכן נאמר שוקיו עמודי שש הרי י"ב כנגד י"ב גודלים אלו וזהו באורך ואח"כ נעשו חוליות שלש שלש אמנם י"ב גודלים כנגד י"ב שלישים כנגד י"ב שבטים שנקראו שבטי יה והם