מקור חיים - א נו

[ח] המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית והוא דוגמא לבועל כותית מפני כי קשורה בו ככלב ואחז"ל כלב כלו לב ועיקר הציצית כנגד הלב כדלקמן ואיך יתכן שיכנס רוח חיים בלבו וכההוא דר' שילה דנגד לבועל כותית והדר א"ל דכתיב אשר בשר חמורים בשרם ואם נאמר כי בהמה זו הוא כפשוטו ואין זה צמר גמלים וכיוצא אלא של רחלים יהיה דוגמא לבועל א"א ולכן צמרה פסול לא מבעיא כי לא יזכה לתוספת רוח אלא שנאמר לא ינקה מדין גהינם כל הנוגע בה וענין השתחואה הוא כינוי כמ"ש בזוהר בפ' לא תשתחוה להם אמנם לפשתן והוא דבר של ערוה כדאיתא בזוהר גם בתיקונים הובא למעלה הוא כשר לציצית שהרי נשתנה ומה גם כי על ידי התשובה משתנה ומועיל לו ענין הציצית להחיות רוחו בהווה וגם אחרי מותו ולזמן התחיה אמנם החוטא בא"א לא כך הוא כמשחז"ל מעות לא יוכל לתקון זה הבא על הערוה לפי כי אסרה על בעלה וביותר אם הוליד ממנה ממזר ולכן מ"מ צמרה פסול ע"ש שנאמר לא יבא ממזר בגי' של"א וכן צמר עולה ש"ל ועם המלה של"א והוא סוד ויטע אשל בבאר שבע כי א"א ע"ה היה עוקר אותם נפשות של רשעים אע"ג שנאמר לא יבא ממזר בקהל ה' ונוטע אותם בבאר שבע הוא קהל ה' שנא' ואת הנפש אשר עשו בחרן ומאחר דקים לן כי קין בא על תאומתו של הבל על הסתם איכא תרתי לריעותא שהרי אסר' על בעלה והוליד ממנה ממזר כאמור:

[ט] יעשה נקב באורך הטלית וכו' איתא בזוהר פ' נשא דף קכ"ב וז"ל פתח ר' יהוד' ואמר כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור וכו' מה כתיב בתריה בעל הבור ישלם וכו' ומה על דא כך מאן דגרים לאבאשא עלמא בחובוי עאכ"ו אלא תווהנא דאע"ג דאבאיש עלמא אמאי אית ליה תשובה וכו' וחז"ל המשילו החוטא לקודח בספינה א"ל מה אתה עושה א"ל מה איכפת לכם במקומי אני קודח א"ל מפני שאתה מציף עלינו את הספינה כך איוב אמר אתי תלין משוגתי א"ל חביריו לא כך הוא אלא כי יוסיף על חטאתו פשע בינינו יספוק והמשכיל יבין כי לא על חנם המשילו חז"ל העון לקודח בספינה ור' יהודה הביא ראיה מן התורה אמנם הענין הוא כי ר' יהודה ע"ה מיירי באותו החוטא שעשה תקלה לזולת כי דבר קשה הוא כי ימצא לו תשובה מאחר כי החטיא לזולת ולכן עשה ק"ו ומה על דא כך ונענש מאן דגרים לאבאשא עלמא בחובוי עאכ"ו אמנם חז"ל דברו בחוטא לעצמו אמנם העון הוא הגורם רעה לעולם וכפי דרך האמת ר' יהודה מדבר בענין בור זה היא המדה האחרונה שהתחיל לעשות בה תיקון דהיינו יפתח או יכרה ולא השלים כי אז מתאחזים משם הדינים ביותר כדאיתא בפרשת תצא ובזמנא דנוקבא פתיחא וכו' ונפל שמה שור דא משיח בן יוסף בכור שורו או חמור דא משיח בן דוד שנאמר עני ורוכב על חמור וכו' אמנם חז"ל דברו בחוטא שעשה מעשה והוא קודח ממש אע"ג כי אין זה בבחי' בור שהוא למעלה בסוד אות ה' אלא שהוא חוטא במדה זו כאשר היא בסוד ספינה הוא בעולמו' כמ"ש הרשב"י ע"ה פ' אמר שם אניות יהלכון וכו' ואלו הדברים מפורשים במקום אחר מ"מ יאמר נא שיעשה נקב באורך הטלית דמאחר כי החוטא מכונים מעשיו לנוקב כמש"ה ונוקב שם ה' מות יומת והוא בסוד אות ה' כאמור ולכן יעשה תקנה לעצמו ע"י הטלית שמתכסה בו והוא כסוי חטאה כמש"ה אשר תכסה בו ונאמר כסוי חטאה ויעשה נקב לטובה באורך הטלית לפי שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח ולכן לא למעלה משלשה אצבעות מפני כי אין למעלה יותר משלשה עבירות שיהרג ואל יעבור ע"ז ג"ע ש"ד מפני שאינו נקרא כנף ואנן בעינן תיקון לעון הנקרא כנף שנאמר ולא יגלה כנף אביו מפני כי עונות הללו אין למעלה מהם והם חמורים ולא למטה מכשיעור שיש מקשר גודל עד הצפורן רמז לקשר של רשעים שחטאו עמו עד שנכתם העון שלהם כדאיתא חטאת יהודה כתובה בצפורן שמיר והוא דוגמא לגזל שהוא חמור ומה גם למנאפים ביד כי שניהם חמורות והם למטה מהשלשה הנז' ולכן בא זה כנגד זה לתקן העונות הנז' והם מכלל כנף הנז':

[י] אם היה רחוק מהכנף מלא קשר גודל וכו' ואם באמת אדם זה לא נמצא בו עונות הללו באופן שהיה רחוק מן הכנף מלא קשר גודל ולא גילה כנף כלל והיה מלא בקשר אמיץ של שני דברים הרומזים לגודל כנ"ל ונתקו החוטי הערב היינו כי בתחלה היה זהיר אפילו בעון עקבי שדומה לחוט כנ"ל ועתה נתקו ממנו עד שלא נשאר שיעור ולפי כי אלו העונות אע"ג שהם קטנים דקים הם גדולים עד מקום שנקרא ערב לומר כי הם כדרך ערבנות לנכשל בהם כי לא ישאר מקום ושיעור לאותו הרחקה של העונות הגדולים הנז' שהם נמשלים בקשר גודל לפי כי הם כד' עונות המונעים את התשובה כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה ולכן כיון שהיה בורח מעונות אלו והיה בו שיעור בשעה שהטיל בו ציצית כשר וי"א שבתוך רוחב הבגד אין לו שיעור היינו כפי מה שהעמיק הרחיב במעשיו וי"א שדין רוחב הבגד היינו הבגדים כדין האורך ואין הפרש בין ענין הבגידות שבוגד האדם במעשיו אם הרחיב או אם היה רשע מאריך ברעתו זמן הרבה או אם העמיק הרחיב במעשיו הרעים אע"ג כי לא היה זמן רב רק היו עבירות גדולות כי על הכל הציצית