מקור חיים - א נג

צלמא דיליה וביה אשתמודע טוב ורע הה"ד רישיה די דהב טב וכו' ממראה מתניו ולמטה רע הה"ד מעוהי וירכתוהי די נחש מסטרא דנחש הקדמוני צא ולמד מדבר הנראה לעין כל כי מן הטרפש ולמעלה לא יש ענין חלב אמנם משם ולמטה הוא שם קבוע ולכן חזר הדין כי צריך שיהיה רוב הסתו' רוב הנראה לעיני' דאל"כ אסור מפני מראי' העין כאמור:

הכנפים צריך שיהיו מרובעות ולא שיהיו עגולות וכו' לפי שכבר נתבאר למעלה במאמר פ' תרומה הפרש בין מלת אפרסמון למלת אפריון כי אות סמך הרמז שלה הוא מורה כאשר מדה זו מתעלה למעלה אמנם אות מם סתומה ירמוז כאשר רובצת על הבנים בסוד ריבוע וכן בכסא הכבוד ארבע רגלים המרכבות של סטרא דקדושה כלם ארבע ומהלכים על ארבע שנאמר על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו וכו' ונאמר וארבעה פנים לאחד וארבע כנפי' לאחד להם רק הרגלים הם עגולות ולכן הס שלא להזכיר מש"ה ככף רגל עגל כי משם הם יונקים החיצונים שנאמר רגליה יורדו' מות ולכן צריך להיות מרובעות כמש"ה כנפיה' ישרות לאיש שתים מכסות להנה ולאיש שתים מכסות להנה את גויותיהם היינו רמז לטלית שהם הכנפות שתים מכסות להנה הם שתי ציציות הנמשכים מלמעלה ומאירים לפניהם ושתים אחרות מכסות להנה את גויותיהם סוד שני ציציות אחרות כי הם לאחורי הגוף ארוכות יותר לכסות גויותיהם להיות מכוסים פנים ואחור והאור של החשמל נמשך עליהם ואיתא בתיקונים דף פ"א וז"ל ועשרה כיתו' דמלאכין סלקין לגבייהו וסלקין לון לגבי עשר ספירין וניגונין סלקין מנייהו מרובעים מסטרא דרבי"ע בארבע חוון ואינון חיות קטנות עם גדולות אינון תמניא ואינון יאהדונה"י וכו' כד יהא קב"ה בשכינתיה דחיוון תמניא וכו' בארבע פנים וכל סטרא מרובעין ותמניא אתוון לכל חד תמניא סלקין כלהו עם וכו' דא איהו רזא דחשמל וכו' וכל זה בסוד הציצית ארבע שהם שמנה וסלקין עם סוד החשמל כנזכר שם באורך:

מצנפת פטורה וכו' דאמר קרא הסר המצנפת והרם העטרה זאת לא זאת ר"ל כי הם שני תכשיטים לצורך הראש כי הם הניתנים למדה זו הנק' זאת כנודע ולכן כהן גדול דהוא שושבינא דמטרונית' כנודע מן הזוהר משים המצנפ' על ראשו והמלך נותן עטר' בראשו. ולכן המצנפ' גשמי' אף על גב שראשי' מושלכי' על כתפיה' וגופ' וכו' פטור כיון שעיקר' לכסו' הראש דכסותך אמר רחמנא ולא של ראש וכו' סודר שנותנין על הצואר במלכו' א"י הנקראי' בערבי שי"ד וכן ביק' שהיו נותני' בספרד על כתפיה' פטורי' מטע' האמור דכסותך אמר רחמנא וכל אלו הדברים יש להם שורש למעלה אמנ' אינם מסוג טלי' להתחייב בציצית צא ולמד מן האדרת שהיו נותנים הנביאי' על כתפותיהם שנאמר וישלך עליו אדרתו ורבים הם:

מלבושים שבמצרים הנק' גוחש וכו' כלם פטורים אעפ"י שיש להם ארבע כנפים והטעם מבואר ממה שכתבתי למעלה כי כל הנזכר הם בהשואה אחת למטה אם לענין מם סתומה שהיה מרובעת ואם לענין הכסה שיש לו ארבע רגלים מכוונות למטה וכן מן החיות שנאמר בהם על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו וארבע פנים וארבע כנפים כלם בהשואה למטה אבל כל מלבוש אעפ"י שיש לו ארבע כנפים מאחר שאינם למטה בהשואה אחת אלא שנים למעלה ושנים למטה פטורים הא למדת כי שני תנאים צריך להיות בטלית כדי להתחייב בציצית האחד הוא הנזכר כי צריך שיהיה לה ד' כנפות למטה בהשואה אחת והשנית שלא יהיה סתום הרוב שלה למטה מן החגור אם לא כן הוא פטור לפי כי סטרא אחרא כי אז מורה כי סטרא אחרא סותם הקדושה כדאי' בזוהר פ' בלק דף קצ"ו וז"ל מאי אשר הלך חשכים ואין נוגה לו וכי בגין דלא אתא לצלויי הלך חשכים אלא אוקמיה אבל עד לא יתכנשון ישראל לבלתי כנסיו' לצלאה סטרא אחרא קיימא וסגיר כל נהורין עילאין דלא יתפשטון ויפקון על עלמא ותלת זמנין ביומא אזלי סטר אחרא דכר ונוקבא ומשטטין בעלמא וההוא עידן אתקין לצלותא וכו' וכדין איהו עידן לצלותא בגין דאינון אזלי למשטטא בטורי חשוך כדין פתיחין כוי נהורין עילאין ונפקי ושראין על בתי כנסיו' ברישיהון דאינון דצלאן צלותין ומתפלגין נהורין על רישייהו וקב"ה שאיל על ההוא דלא אשתכח תמן ואמר חבל על פלניא דהוה רגיל הכא והשתא דהלך חשכים וכו' ונפק מההוא נוגה נהורא דנהיר ולית ליה ביה חולק' וכו' כמה טבין אתאבידו מניה וכו' ואלו הוה תמן יבטח בשם ה' בכללא דעבד קדמאה וישען באלהיו וכו' והנה נתבאר הענין מן המאמר זה הדק היטב:

[א] עתה תראה כי אמת יהגה חכי מה שביארתי למעלה כי ענין הציצית הוא כדי שיזכה האדם לחלק הרוח כי הנה ממוצא דין זה יובן הענין כי ראוי להבין למה צריך שיהיו החוטין של הציצית טווין לשמן מאחר כי הציצית חובת גברא הוא ולא חובת מאנא כדלקמן וכי תימא מפני כי כל מצוה צריך שתהיה שלימה בשלשה דברים מחשבה דיבור מעשה הנה גם במצו' ציצית מתקיים השלשה דברים אלו כי כאשר ילבש הציצית מתכוין בו כאשר צוני ה' אלהי בשעה שלוקח אותו ללבוש הרי נשלם ענין המחשבה ואחר כך אומר הברכה הרי נשלם חלק הדיבור ואח"כ נשלם נמי חלק המעשה שלובש הציצית א"כ למה צריך עוד דברים אחרים אלא שהענין הוא מטעם הנז' כי להיות שמצות הציצית הוא לקנות בו האדם בחינת קדושה להנצל מן החטא מאשה רעה כנז' לעיל כמעשה שהיה וגם כדי לקנות בחינת הרוח ולכן צריך להיות כח בציצית עצמו כדי שאחר כך כאשר ילבש אותו האדם יוכל להמשיך עליו רוח מחדש כמש"ה לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי מדקאמר חדש משמע דיהיה נוסף על הרוח שבקרבו כנ"ל ולכן צריך שיאמר מפיו בתחילת הטווי' אני עושה זה לשם מצות ציצית שצונו ה' אלהינו וצריך שיהיה שזור כי