מקור חיים - א מב

צריך ללבוש הטלית על בשרו לפי כי אין שם ענין תערובת גם בחלוק אין שם תערובת לפי שהוא מכונה לחלק הרוח כאמור אבל למעלה מן החלוק או מלבוש אחר צריך ללבוש טלית קטן כדי להפסיק בינו ובין מלבוש העליון שהוא חלק המכונה לנפש כי שם יש תערוב' טוב ורע ולא סגי בלאו הכי ומזה תבין מה טוב לאדם שלעולם לא יסיר ממנו טלית קטן לא ביום ולא בלילה ואע"ג דאיכא להבין שיפשוט אותו מפני כי הרי נאמר כי סטרא אחרא דוחים אותה למטה ואין רע בעולם היצירה א"כ גם האדם אע"ג כי יפשוט הטלית קטן אינו עושה העדר לעולם היצירה מאחר שנדחה הקליפה למטה אמנם אין הענין כן לפי שהרי נאמר כי בעבור שדוחים אותה מלמעלה לכן נותנים לה שליטה על בני האדם ולכן הם שורים על הידים וכיוצא ומפני כן ראוי לאדם שיישן בטלית קטן כדי למנוע ממנו סטרא אחרא שלא תשלוט בעצמו ויש ראיה לדבר ממשחז"ל כשראה דהע"ה עצמו ערום במרחץ נצטער שהיה ערום מן המצות ולמה בלילה לא היה מצטער שהיה פושט טלית קטן ואין עמו מצוה למ"ד כי היה ישן עד חצות שנאמר חצות לילה אקום להודות לך שלכן נראה שלא היה פושט טלית קטן זולת במרחץ כשנכנס ולכן כך ראוי לנהוג הירא את ה' מרבים:

אם יש לו כמה בגדים של ארבע כנפות כלם חייבות בציצית כי כל בגד שלובש כך מוסיף אומץ בעצמו בחלק הרוח שבו ומה גם כי מתרבים ענין האורות גם כן למעלה ע"י המעשה ואם לבשם כלם בלא הפסקה והיה דעתו מתחלה על כלם לא יברך אלא ברכה אחת על כלם מפני כי הברכה הוא גורם המשכת האור העליון ממקורא דכלא על כלם כאחד ואם מפסיק ביניהם צריך לברך על כל אחד ואחד כדי להמשיך אור עליון עליהם והוא הדין אם [לא] היה דעתו מתחלה על כלם הוי כמפסיק ביניהם וצריכים ברכה על כל אחד ואחד וסוד הענין הוא כי הנה נתבאר כי הטלית נמשך על כל קצוות הבנין והנה הקצוות הם נחשבים לשש מדות כאשר מתנהג בהם עולם הבנין ואמנ' כלם הם חיבור אחד בסוד התפארת הנק' ז"א ולכן אזלינן בתר הכונה של אדם זה וכפי מה שהסכים בדעתו כך בא החיוב מפני כי יש צדדים לכאן ולכאן כאמור:

הלובש טלית קטן ומברך עליו וכשהולך לב"ה מתעטף בטלית גדול צריך לברך עליו דהליכה מביתו לב"ה חשיבה הפסק ואיתא בתיקונים דף י"ד סוד האדם כשהוא בביתו דהיינו כשהוא למעלה וכאשר הולך לב"ה היינו בחינת הכלה ולכן אמרו רז"ל אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת וז"ל ומאן דאיהו אדם בדיוקנא דעמודא דאמצעיתא עליה נאמר אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת עכ"ל ולכן בא הדין דאע"ג כי בירך על טלית קטן והמשיך עליו ברכה היינו בהיות למעלה אבל כאשר הולך לב"ה כי אז הוא לובש טלית גדול צריך נמי להמשיך עליו ברכה מההוא מקורא דכלא דהליכה מביתו הוי הפסק וכבר נתבאר כי אינו דומה טלית קטן לטלית גדול ולכן כך הברכה של טלית קטן היא אינה בשלימות כמו הברכה של טלית גדול כי הוא ממשיך אור יותר רוח שלם דהיינו רוח חכמה ובינה והוא ממקורא דברכאן:

אם פשט טליתו אפילו היה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד צריך לברך שהרי נתבאר כי ענין הברכה הוא צורך גדול כנ"ל וז"ל בעא קב"ה דיתברכון עילאין בגין דיתברכון תתאין ובעא קב"ה דיתברכון עילאין ע"י דתתאין:

אם נפלה טליתו וכו' כאשר נפלה כלה הרי נמנע אותו אור עליון שהיה מקיף עליהם ולכן כאשר חוזר ומתעטף בה צריך לברך והנה כבר נתבאר כי כל הדברים העליונים הם תלויים במעשה התחתונים ולכך כאשר נפלה טליתו מורה העדר למעלה ח"ו בסוד נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל לפי שכבר נתבאר למעלה דשייך ענין הטלית בכלה היינו בסוד בצע אמרתו בזע פורפיר' ולכן כאשר נפלה כלה מורה העדר שנפלה למטה בשלימות ולכן אז בהכרח הוא כי נסתלק ממנ' בחינת האור עליון ולכן כאשר חוזר ומתעטף כי זה יורה על שחזרה מדה זו למקומה לכן צריך לברך כדי להמשיך לה ברכאן עילאין ממקורא דכלא כאמור אבל אם לא נפלה כולה אז עדיין לא נעדר האור ממקומו ולכן נמי גם השפע הנמשך ע"י הברכה מתחלה ממקומו לא ימוש ולכן אין צריך המשכה אחרת:

הלן בטליתו וכו' ענין זה מתבאר ע"י כסות לילה דאין צריך ברכה ושם יתבאר כי יש מקום לומר כי אין צריך לברך הלן בטליתו בלילה:

נתכסה בבגד שהוא חייב בציצית ולא הטיל בו ציצית וכו' ואינו דומה למעשה דרב קטינא דא"ל למלאך ענשיתו אעשה דהתם מיירי שלא היה לובש בגד שחייב בציצית אבל זה שבטל מצות עשה בקום עשה ודאי שנענש בעה"ז והוא בכלל משחז"ל ואין ייסורין בלא עון דאין לך עון גדול מזה:

[א] אשר חז"ל הגידו כי הקרבן שהקריבו קין והבל היה פשתן וצמר ולפי שהיה סיבה זה שנהרג הבל לכן אמר הב"ה ח"ו לא יתערבו מנחת קין והבל לעד לעולם אפילו באריגת בגד שנאמר ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך ולכן נצטוו ישראל על הכלאים מפני כי כל הנפש הבאה לאיש הישראלי נמשך מקין או הבל דאע"ג כי חז"ל אמרו כי לא נותר מתולדות קין כלום וקין עצמו תלאו הב"ה ברפיון ובא המבול ושטפו והבל לא עשה בעולם זולת חמשים יום ולא עשה תולדות עכ"ז הלא לך לדעת כי כל הנפשות באים משניהם אי בעית אימא קרא שנאמר כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל ולכן בו נכללו כל הנפשות ואי בעית אימא מן הזוהר והתיקונים דבר פשוט הוא כנז' בכמה מקומות ולכן כדי לתקן עון זה של קין והבל נאסר הכלאים על ישראל זולת במקד' הותר לכהן באבנט לכפר על