מקור חיים - א מ

טליתו כי בא ברוב ענין לרמוז אם נסתלק ממנו תוספת הרוח אשר קנהו לאחר אשר עמל לרוח וזכה בו אח"כ חזר ונסתלק ממנו אפילו שחטא שלא במתכוין בשוגג דהיינו כי לא חטא בענין חמור ולכן לא נודעה לו חטאתו אשר חטא עליה להתוודות ולעשות תשובה ואח"כ חוזר ומתעטף בה כי עשה מעשה טוב לחזור להתעטף באותו רוח שלו צריך לברך אשר קדשנו במצותיו כנז' והוא שנפלה כולה ר"ל שעשה מעשה בלתי טהור עד מקום שנסתלק ממנו הרוח לגמרי כמשחז"ל אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח של שטות אבל אם לא נפלה כולה ע"ד מ"ש בזוהר בענין ויהי בבקר ותתפעם רוחו דאזיל ואתי ולא נעתק ממנו לגמרי אין צריך לחזור ולברך לפי כי עדין לא נסתלק ממנו הקדושה לגמרי כדבר האמור:

[טז] הלן בטליתו בלילה וכו' הוא רמז למי שזכה לקנות בחינת רוח והוא עמו בדרך קבע צריך לברך עליו בבקר ורמז לדבר אף רוחי בקרבי אשחרך לפי כי כאשר הרוח עמו גם שמפקיד אותו בלילה ביד קונו כפ' בידך אפקיד רוחי כמשחז"ל אע"ג דת"ח הוא בעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי בידך אפקיד רוחי מפני כי רוח מסאבא אתי למשרי עליה דבר נש ולכן מקדימין למסור בפקדון הרוח ביד הב"ה ולכן צריך לברך עליו בבקר אשר קדשנו במצותיו כאמור וגם אם לא פשט אותו טוב למשמש בו בשעת ברכה ולכוין בכל הנ"ל:

[יז] נתכסה בבגד שהוא חייב בציצית וכו' לא מבעיא שביטל מצות ציצית אלא כך אחז"ל מי שאין לו ציצית בבגדו כמנודה לשמים ועונשו גדול שנאמר לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה וכן איתא בזוהר אע"ג דלא קנה רוח מעותד למקניה ליה ואי לא עונשיה סגי וכו' כי הוא בכלל דבר ה' בזה ולא חש על עצמו להחיות נפשו ח"ו:

עוד תשוב ותראה בענין הציצית כמה פעולות טובות נעשים למעלה וההפך למבטל ממנו מצות ציצית קטן וגדול וסוד הענין מ"ש בזוהר פ' שלח לך דף קע"ה. וז"ל כתיב מכנף הארץ זמירות שמענו וכו' מכנף הארץ דא כנף דציצית זמירות שמענו אלין שאר חוטין דנפקין ותליין מאתר עילאה גו אינון שבילין עילאין דנפקין מחכמה עילאה. צבי לצדיק דא צדיק חי העולמים דאינון חוטין אינון שפירו דיליה דהא מניה נפקין וכל חוטא כלילא בתרין סטרין. וכד אסתכלנא אמינא רזי לי רזי לי דהא מגו רזא עילאה דכל מהימנותא נפקין וכו' הנה למדנו ממאמר זה שורש מקום הציצית אשר יוצאין משם החוטין מחכמה עילאה ל"ב חוטין ועד היכן מגיעים עד צדיק חי העולמים ולכן ממנו נקח להבין מ"ש יתעטף בציצית מפני כי כך למעלה אותם שבילין מלבישים כל המדות של עולם הבנין עד שמניעים לצדיק חי העולמים ואמנם תדע ותשכיל ממוצא דבר שנתבאר למעלה שאנו צריכים ללמוד בזה מגזרה שוה של לכם לכם מספירת העומר ושם נאמר בקמה היינו בקומה מפני כי הציצית הוא כלול מתכלת ולבן והנה התכלת הוא בחינת נוקבא כנ"ל מן המאמר ואמנם אל תבין כי מ"ש בזה המאמר ציצית נוקבא היינו לומר שהוא בחינת הנקבה מלכות אינו כן אמנם הוא למעלה ביותר ואמנם כבר נתבאר לענין הלבן כי הוא בסוד חכמ' עילאה ולכן צריך להתעטף בו מעומד וסימן לדבר מש"ה והיה העטופים ללבן כלומר משם והי"ה שהוא צירוף מי"ב צירופים שבשם משם יוצאים העטופים ללבן סוד פ' והיה אם שמע שבתפילין ולכן נמי יברך מעומד מפני כי הם מעולם עליון:

סדר עטיפתו כבני אדם המתעטפים ומתכסים בכסותן וכו' מאחר שנאמר כי ענין הטלית הוא יוצא מחכמה עילאה א"כ בני אדם המתכסים בו יהיו סוד הקצוות הנזכרים וראוי לכנות אותם לשם בני אדם כי כמו שהנצחים הם נק' בנים בסוד וכל בניך למודי ה' כך ראוי לכנות שם הקצוות בשם בני אדם כנוי דאדם קדמאה הוא חכמה כדאיתא בזוהר פ' יתרו מה שמו חכמה שמו מה שם בנו ישראל והם מתכסים באותו טלית של לב' חוטין אבל תמיד ראשם מכוסה בו כדלקמן:

טליתות קטנים שלנו שאנו נוהגים ללבוש וכו' הלא לך לדעת כי סוד טלית קטן הוא מבינה וזש"ה ומעיל קטן תעשה לו אמו כי מפני שהיה עדיין קטן היה כרוך אחר אמו ולכן נמי היא עושה לו הטלית ואמנם התבונן כי אינו אומר הפסוק עשתה לו אלא עשה כדי לתת רמז כי לא על חנה הגשמי' הוא ענין זה בלבד דאלו כך היה מה ענין הודעה זו מועילה לכותבה לנו אלא כי הסוד מדבר על חנה עליונה היא אמו שכן בגי' חנה עולה ס"ג וכן הוא צירוף הוי"ה שבאימא עולה בגי' ס"ג כנודע ולכן ענין טלית קטן משם הוא נמשך לאדם העליון בזמן שהוא מכונה בשם קטן ומאחר כי הטלית קטן הוא בחינה אחת בזמן שהוא קטן וטלית גדול הוא מצד חכמה עילאה הנה הם שני טליתות נפרדים לא ראי זה כראי זה ואיך יתכן כי טלית קטן יוצאים בו ידי חובת ציצית אלא א"כ הוא בשעת הדחק יש לסמוך על מ"ש בזוהר פ' ויקרא בפ' אכלו רעים לעילא בגין דלא מתפרשן כחדא שריין ולכן יוצאין בו ידי חובת ציצית:

מחזיר שתי ציצית מלפניו וכו' הוא אשר חז"ל הגידו בפ' לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה שעתיד הב"ה לאחוז בזכות ארבע כנפות של הציצית אוחז בארבע כנפות ולנער ממנה הרשעים והסוד על המדה הנק' ארץ כמש"ה ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ היא ארץ החיים כמ"ש הרמב"ם ז"ל וכדאיתא בזוהר בפ' אשרך ארץ שמלכך בן חורין פ' לך לך דף צ"ה ולנער ממנה הרשעים הם הקליפות הנאחזים ממנה כד"א רגליה יורדות מות וכדאיתא בזוהר פ' בראשית דף י"ג וז"ל תחות גדפיא תרין אדרין מגדפא ימינא ומהאי גדפא מתפרשן לתרין אומין אחרנין וכו' וכלהו אקרון נפש חיה וכו':

ולכן צריך האדם הגשמי שיהיה מחזיר שני ציצית מלפניו ושתים לאחריו כי הנה בזה מרויח שיהיה מסובב במצות ורוח חדשה תתפשט בכל חלקיו ויזכה למשחז"ל עתיד