מקור חיים - א לט

מרע ועשה טוב הוא מעשה המצוה כי בה נתקן האדם להיות לבבו משכן לעבודת הבורא יתברך ולהשראת שכינה ובילקוט כל עצמותי תאמרנה ז"ל ציצית אני משים כנגד הלב בשעה שאני אומר והיו הדברים האלה על לבבך אמנם לענין הראיה הוא התכלת כמו שכתבו הפוסקים ז"ל וכן שנינו התכלת אינה מעכבת את הלבן נמצא כי תכלת ולבן הם כנגד הלב והעין ולכן נאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם:

[ט] קודם שיברך יכוין בחוטי הציצית וכו' מאחר שכבר צריך להפריד חוטי הציצי' ודאי כי מזה יבא להמשך להתבונן בחוטים אם הם כשרי' כדי לא יברך עליו לבטלה ולענין הרמז ירצה כי צריך להפריד החוטין אותם דברים דקים שאדם דש בעקיביו הנמשלים לחוט כנ"ל במאמר כי לעתיד נראה היצר לרשעים כחוט השערה ע"ש מש"ה מושכי העון בחבלי השוא כך יעשה לעשות תשובה מהם עד שיהיו כל מעשיו כשרים ע"י פשפוש זה כדי שלא יברך על הציצית לבטלה שאם הוא רובץ על חטאיו לא יקנה רוח חדש ונמצא שבירך לבטלה:

[י] אם לובש טלית קטן בעוד שאין ידיו נקיות וכו' כבר נתבאר למעלה מאמר הזוהר כי אין ליגע בבגדים ולא בשום דבר עד שיטול ידיו ואפילו בעיניו ואזניו וכיוצא מפני כי עדיין רוח רעה ששורה על הידים בלילה לא הלך לו ולכן נמי אין לו ליגע בטלית מכ"ש עד שיטול ידיו וכבר נתבאר כי מדרכי החסידות להיות לאדם כלי של מים לפניו וכאשר יעור משנתו תכף יטול ידיו ומברך ואח"כ ילבש הציצית ובגדיו וכדי שלא ישכח תלמודו כדלעיל:

[יא] עיקר מצות טלית קטן ללבוש על בגדיו וכו' אמנם ממעשה של אותו שעלה לשכב אצל הזונה משמע כי הטלית קטן צריך להיות תחת הבגדים שהרי שם נאמר כי כאשר פשט בגדיו באו הציציות וטפחו לו על פניו אמנם מן הטעם האמור כי ענין הראיה הוא מכוון כנגד התכל' והוא תיקון אל העין עכשיו יוציא הציצית בשעות היום מתחת בגדיו ויסתכל בו ויזכור מעשה המצות:

[יב] אם יש לו כמה בגדים של ארבע כנפות כולם חייבות בציצית וכו' על כנפי בגדיהם כתיב ומאחר כי מצות הציצית הוא חובת גברא והוא מועיל מאד להנצל מן החטא ומוסיף הארה בלב האדם ומתגלה בו בחינת הרוח ביותר ולכן אם מפסיק ביניהם מברך על כל אחד ואחד וה"ה אם לא היה בדעתו מתחלה על כלם הוי כמפסיק ביניהם וצריך לכוין לברך על כל אחד כדי להוסיף האדם מבחינת הרוח בקרבו כי בלי ספק בכל בגד מוסיף הארה כנז':

[יג] הלובש טלית קטן ומברך עליו וכו' מאחר שהנחנו כי הטלית קטן הוא רמז לענין הרוח אשר הוא כלול ממנו האדם משעת יצירתו אמנם הטלית גדול הוא ירמוז לתוספת הרוח שמרויח האדם ע"י מעשה המצוה ולכן על כל טלית מהם צריך ברכה לפי כי אפילו אותו חלק הרוח אשר נמצא בו באיש הישראלי משעת הוייתו לא עשה כן לכל גוי כדאיתא בזוהר פ' ויקרא דף כ"ה וז"ל ת"ח מה בין ישראל לעע"ז ישראל אע"ג דלא זכי אלא בנפש בדרגא קאים עליה אי איהו בעי למקני רוח ואי איהו בעי למקני נשמה אבל עע"ז לא קניין לעלמא בר אי אתגזר דקני נפש תחת נפש מאתר אחרא וכו' אמנם כאשר בדעתו גם על הטלית גדול פוטר אותו והוי כאלו קבל רוח מאותה שעה אבל אם סח בנתיי' כי הכניס מלין דחול ביניהם הפריד וצריך לחזור ולברך כנז':

[יד] אם פשט טליתו אפילו היה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד יחזור ויברך כי הנה נתבאר כי סוד הטלית הוא תוספת רוח ולכן כאשר פושט הטלית מסתלק אותו תוספת ולכן צריך לחזור ולברך והיינו מש"ה מה יתרון לאדם שיעמול לרוח ר"ל היתרון שראוי לאדם המעלה להיות עמל לא לצורך קנייני עה"ז כי אין להם אחרית אבל ראוי לו שיעמול הרבה לקנות רוח חדש כאמור לפי כי צריך התמדה:

[טו] אם נפלה טליתו שלא במתכוין וכו' הוא הדבר מ"ש בזוהר פ' תרומה דף קכ"ח וז"ל אשתדלותא דקב"ה למנדע ליה כל מאן דבעי זכי ביה בלא אגרא כלל אבל אשתדלותא דקיימא בעובדא אסיר לנטלא ליה למגנא ובריקנייא בגין דלא זכי בההוא עובדא כלל לאמשכא עליה רוחא דקודשא אלא באגר שלי' ובאשתדלותא רב וסגי ובאתדכאותא דגרמיה ובאתדכאות' דמשכניה וברעותא דלביה ונפשיה ולואי דיכיל למרווח ליה דישוי מדוריה עמיה ועם כל דא דיהך באורח מישר דלא יסטי לימינא ולשמאלא ואי לאו מיד אתרחק מניה ולא יכיל למרווח ליה כד בקדמיתא וכו' ולכן כדי לתת ענין רמז בעיקר זה להודיע כי הקדושה שקונה האדם כאשר מסתלק ממנו קשה עליו אח"כ להרויח אותה פעם אחרת מתחילה דדמי לטינא ובר טינא ולכן בא הדין זה ואמר אם נפלה