מקור חיים - א לח
Mekor Chayim - 1 38 · מקור חיים - א · free full Hebrew text
Open in the reader →דרבנן וכמשחז"ל ראשך עליך ככרמל אלו תפילין ודלת ראשך זה ציצית הנה הדבר מבואר מכמה סיבות כי צריך האדם לכסות ראשו ואיתא בפ' החכם עיניו בראשו בשכינה שעל ראשו שלכן אסור להלך ד' אמות בגלוי הראש ועוד פ' בלק דף קצ"ו ג' זמנין ביומא אתפתחו כוי נהורין ושריאן על בתי כנסיו' על רישיהון דצלאן צלותין ואיך ישרה עליו השכינה וראשו גרוע מגולה מן המצוה לכן צריך להתעטף ראשו בטלית ובזה יזכה לבחינת הרוח מראשו ועד רגליו ובזוהר פ' במדבר דף ק"כ ז"ל בקדמיתא עובדא. ולבתר יקבל עלי' האי עול לפרש על רישיה פרישו דמצוה. וכן לקמן הנה מבואר כי חובה על האדם לכסות ראשו לקבל עליו עול המצוה:
[ג] טליתות קטנים שלנו שאנו נוהגים ללבוש וכו' הנה נתבאר למעלה כי האדם כלול הוא מנפש רוח ונשמה שהרצון לומר כי כחות הללו הם כלולים בנפש האדם ולכן אע"ג שהם בחינת רוח ונשמה הכל מכונה בחינת נפש ולא יקרא רוח זולת לאשר נכנס באדם אח"כ כאש' יזכה אליו מבן י"ג שנים ואילך מפני כי אז מתחייב במצות ולכן על סוד זה הם השני טליתות האחד הוא טלית גדול כי צריך להיות מתכסה בו ראשו ורובו כי זה הוא סוד הפ' ותבא בי הרוח ותקחני בציצית ראשי כי זה הוא סוד הרוח הידוע של בחינת הטלית ולפי כי צריך להתכסות בו ראשו לכן נאמר ויקחני בציצית ראשי כדרך שהיה לובש אותו אמנם בחינת טלית קטן הוא סוד בחינת הרוח הנכלל בנפש כאמור ועל סוד זה נאמר ומעיל קטן תעשה לו אמו לפי שעדיין היה בן שתי שנים לא נמצא בו עדיין זולת בחינת הרוח שהוא דקטנות שנכלל בסוד הנפש כאמור והיינו מ"ש בזוהר פ' פנחס דף רכ"ו וז"ל למאן דיהא רשים באלין סימנין בלבושיה תקבלון צלותיה סימנא חדא דיהא רשים בצלותיה בכנפי מצות ציצית דאיהו דמי לרקיע דאיהו מטטרון וכו' ובגין דא אוקמוה רבנן שיעור הטלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והאי איהו דאתמר ונער קטן נוהג בם וכו' ומאחר שלמדנו מדברי המאמר כי הטלית קטן היא בחינה אחרת זולת הטלית הגדול נחזור ונלמד כי יוצאין בו ידי חובת ציצית היכא דלא אפשר דיש ללמוד ממעש' דרב קטינא שאמר לו המלאך סרבלא בסתוא וכו' מצות ציצית מה תהא עליה דמשמע שלא היה לו אפילו טלית קטן:
[ד] מחזיר שתי ציציות לפניו ושתים לאחריו כדי שיהיה מסובב במצות וכו' הכי איתא בזוהר פ' פנחס דף רכ"ו במאמר הנ"ל וז"ל והאי איהו דאמר ביה ונער קטן נוהג בם והאי איהו נוהג בארבע חיוון דאינון ד' וכו' ובמדרש תילים ז"ל כל עצמותי תאמרנה וכו' מאחרי ומלפני השלכתי שני כנפים של טלית וכו':
[ה] מברך להתעטף בציצית אם שנים או שלשה וכו' כלם מברכים דמאחר כי הטלית חובת גברא כל אחד מתחייב לברך ומה גם לענין הנז' כי ע"י מצות ציצית קונה האדם שלימות לענין הרוח צריך לברך וכענין הנ"ל ממאמר הזוהר דבעא הב"ה דיתברכון עילאי על ידא דתתאי וכדאיתא בברכות א"ל הב"ה ישמעאל בני ברכני וכו':
[ו] על טלית קטן יכול לברך להתעטף וכו' ויסמוך על עיקר הדבר כנ"ל דמאחר שהוא ענין שלימות אל בחינת הרוח הרי נאמר כי רוח מלפני יעטוף שר"ל מלביש ומכסה לבחינת הנפש:
[ז] צריך להפריד חוטי הציצית שהרי נתבאר כי הציצית הוא מכוון כנגד בחינת הרוח ונודע הוא כי הרוח עיקר משכן שלו הוא בלב שלכן אמר דהע"ה לב טהור ברא לי אלהים וכו' דאיך יתכן כי יהיה הדבר הזה ואם בריאה יברא ה' מחדש לב טהור ראוי לברא לכל אחד נמי ולכן חזר ופירש כי זה ימצא על ידי השראת הרוח נכון המתחדש בקרבי וזה לא יוכל להיות על ידי הרוח העיקרי שמושרש בנפש כנ"ל אלא על ידי תוספת רוח מחדש וזה יהיה כאשר יזכה אז יהיה לו לב טהור ולכן תקנו חז"ל בברכה זו י"ב מלות לתת רמז לענין זה כי הנה מלת רוח הם שלשה תיבות ונאמר מארבע רוחות באי הרוח וכאשר מפריד החוטין זה מזה מתכוין שהם ל"ב חוטין דהיינו מש"ה לב טהור ברא לי אלהים וכן נמי יש רמז בר"ת להתעטף בציצית היינו ל"ב ע"ש לב טהור שקונה האדם על ידי מעשה המצוה זו כאמור:
[ח] יכוין בהתעטפו בו שצונו ה' וכו' ועיקר הדבר הוא אשר צוה ה' וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' וכבר פירש הכתוב הכונה האלהית בזה ואמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם היינו משחז"ל עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה נינהו אמר הב"ה תנה בני לבך לי וע"י זה ועיניך דרכי תצרנה ולכן אע"ג כי עיקר המצוה זו תלויה בלב וכן ביארתי בחיבור התורה שלכן אחז"ל שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות אם מפני שנאמר וזכרתם אח כל מצותי ועשיתם אותם אפשר כי כונת הכתוב אינו רק להודיע כמה מועיל מצות ציצית אך לא לענין שיקול קאמר אמנם מאחר שידענו מחז"ל כי מנין המצות רמ"ח באו בכוון במספר האיברים לכן מצות ציצית שהוא כנגד הלב כאמור שקולה היא כנגד כל המצות לפי כי בו תלוי חיי האדם וכן נתבאר בכל מצוה שאחז"ל שקולה ככל המצות היינו מפני כי העיקר שלה הוא באבר שתלוי בו חיי האדם ע"ש ולכן טוב לכוין שצונו ה' במצוה זו לקיים סור מרע שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וחז"ל אמרו חמשה דברים הם ע"ז גינות וכו' כדלקמן כל זה ענין סור