מקור חיים - א לז

נשא מה חבל אין פחות משלשה חוטין כך ישראל משולשין מן האבות אשר הם תקנו מה שחטא וקלקל א"ה כי הנה א"ה כאשר חטא עשה פגם גדול לעצמו ולכל העולמות כאשר מפורש בתיקונים והנה אז נאבד ממנו חלק הנשמה זיהרא עילאה כנז' בזוהר וחלק זה אין לנו עסק בו זולת בחינת נפש רוח ונשמה שפגם אותם וקלקלם והנה אברהם תיקן בחינת הנפש שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן יצחק תיקן בחינת הרוח וזש"ה ורוח אלהים מרחפת מלת מרחפת הוא נוטריקון מת פרח כי בשעה שנעקד ע"ג המזבח פרחה נשמתו כמשחז"ל ומת ואז נתקן בחינת הרוח יעקב תיקן בחי' נשמה ולכן ראה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ואחז"ל סלם זה סיני לרמוז כי ממנו זכו ישראל לקבלת התורה ולכן נאמר אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל היינו ישראל סבא כלל הדברים כי כל איש ישראל על ידי השתלשלות זה ימצא בו שלשה כחות נפש רוח נשמה בקנין מפני כי כן הוא מושרש מהם ואע"ג כי חז"ל אמרו במדרש והובא פ' קרח כי נמצא באדם ה' כחות נפש רוח נשמה חיה יחידה אין צורך בזה לבאר זה הענין עד עת בא דברי בע"ה ואמנם על ידי שרשים הללו יזכה האדם ע"י מעשה המצות אח"כ לנפש רוח נשמה מלמעלה כדאיתא בזוהר פ' משפטים וז"ל זכה יתיר יהבין ליה רוח זכה יתיר יהבין ליה נשמה וכל ענין של זכות זה יהיה על ידי מעשה המצות ולכן תיקנו נוסח הברכה אשר קדשנו במצותיו והנה בתחילה כאשר יפנה האדם ויטול ידיו ומברך לכן על ידי כך נמצא מטהר בחינת הנפש שלו העיקרית וקונה לו בחינת נפש מחדש וכן נמי בעטיפת הציצית הוא מתקן בחינת הרוח העקרי שלו וקונה לו רוח חדש וכן בהנחת תפילין מתקן נשמתו וקונה לו נשמה חדשה אמנם כל זה שקונה הוא לשעה בעת התפלה ובתיקונים דף ק"מ ובזכות פקודין אלין ירתין בני נשא תלת קטרין דאינון נשמתא ורוחא ונפשא וכו' הנה הדבר מבואר מדברי המאמר ועל ידי הקדמה זו יובן לך ספק גדול כי מה נשתנה מצות ציצית ותפילין כי חייב' התורה להיות בכל יום תמיד לא כן צוה בשאר המצות כגון סוכה ולולב שהם לזמן קבוע ראוי לומר על אלו מה נשתנה אמנם הענין לפי כי הם צורך לאדם לתקן עצמו בכל יום הוא משחז"ל משל למלך שאמר לאשתו התקשטי בכל מיני קישוטים כדי שתמצאי חן לפני אמנם דברים הללו צריכים ביאור רחב עצמו מספר אמנ' לענין הצורך אי אפשר בלעדיו דברתי כדי להבין טעם למצות הללו בדרך קצרה ולכן יאמר נא יתעטף בציצית ויברך מעומד כי הנה להיות כי נתבאר שמצות הציצית הוא גורם לאדם ענין התעוררות לקנות בחינת הרוח לכן צריך להתעטף בו וסמך לדבר מש"ה כי רוח מלפני יעטוף ר"ל כי בחינת הרוח יעטוף לבחינת הנפש ומלביש אותה ויברך מעומד כי הנה להיות כי נתבאר שמצות הציצית הוא גורם לאדם בחי' הרוח לכן יהיה הברכה מעומד דילפינן לכם לכם מספירת העומר וסוד הדבר לפי כי בענין בחינת הנפש האיש הישראלי והגר הגר בתוכם כלם שוים לטובה שנאמר ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם ולא היה לכם רק בחינת הנפש הזאת וכדאיתא בזוהר פ' יתרו דף ע' וז"ל עיקרא דכלא למה דהוה אתי אל המדבר ומאן איהו הר ה' דדא איהו אתר לגיורי לאתגיירא וכו' אל משה לגיירא לון ולאעלא לון תחות גדפוי דשכינתא אל המדבר הוו אתיין דאיהו הר האלהים למעבד נפשייהו עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר כי הגר יש לו בחינת נפש שזוכה בה כאשר מתגייר אמנם בחינת רוח אין לו ולכן בענין ספירת העומר כתיב לכם לפי כי ע"י ספירת העומר האדם הוא זוכה לבחינת הנשמה דילפינן לכם גם לענין הציצית לומר כי גם בחינת הרוח הוא לאיש הישראלי נמי בלבד לא עשה כן לכל גוי והיינו כמשחז"ל לכם ולא לגוים כי כן הוא הענין בי"ט ואין להאריך ואמנם הנני מודיעך סוד גדול למה ענין גזרה שוה הוא הלכה למשה מסיני ואין האדם דן אותה מדעתו ולמה לא יהיה הענין מפורש ולא יהיה צורך לעשות גזרה שוה ולכן תדע ותשכיל ממוצא דבר זה כי כל ענין הנמצא בו שני צדדים הוצרך הענין ללמוד מגזרה שוה וזה לך האות מענין הציצית כי בו ימצא סברא חותכת שצריך להתעטף בו מיושב ולכן הוצרך ללמוד מג"ש של לכם ללמד שצריך להתעטף בו מעומד והענין יובן ממ"ש בזוהר פ' אמור דף צ"ז:

וז"ל ובגין דאלין יומין יומין דעלמא דדכורא לא אתמסר חושבנא דא אלא לגברי בלחודייהו. ועל דא חושבנא דא בעמידה איהו ומלין דעלמא תתאה בישיבה ולא בעמידה ורזא דא צלותא דעמידה וצלותא מיושב וכו' והנה נת' מדברי זה המאמר כלל גדול כי כל הדברים שהם מעלמא דנוקבא צריכים להיות מיושב והנה זאת מצאנו כי הציצית הוא נוקבא כדאיתא בזוהר פ' שלח לך דף קע"ה וז"ל ציצית איהו נוקבא רזא דעלמא תתאה אסתכלותא לאדכרא ציץ ציצית נוקבא ודא לכל בר נש ציץ לכהנא וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי ציצית איהו נוקבא גם איהו מעלמא דנוקבא שמתחייב מזה שני דברים הבאים כאחד ראשונה כי ראוי להתעטף בו מיושב וזאת שנית למה לא יתעטפו בו ג"כ הנשים כפי פירוש זה נהי כי הנשים פטורו' מטעם שהיא מ"ע שהזמן גרמא אמנם העטיפה למה לא תהיה מיושב ולכן הוצרך ללמוד מגזרה שוה שהעטיפה צריכה להיות מעומד דכתיב והיה לכם לציצית ושם נאמר וספרתם לכם וסוד הענין לענין מ"ש בזוהר כי ציצית הוא נוקבא ומעלמא דנוקבא ית' לקמן דאע"ג כי הוא מעלמא דנוקבא עכ"ז יש בחינה שרומז לעלמא דדכורא כאשר יבא לקמן ולכן יתעטף בו מעומד מן הדין וביאור המאמר של הזוהר יובן מתוך הביאור ליודעים חן:

[ב] סדר עטיפתו כדרך בני אדם שמתכסין בכסותן וכו' ונכון שיכסה ראשו בטלית מפני כי כן כיסוי זה מביא לידי יראת שמים כדאיתא בשבת אמרה ליה אמיה לרב נחמן בר יצחק כסי רישך כי היכי דתהוי עלך אימתא דשמיא ובזה ניצול שהיו אומרים לה כלדאי ברך הוי גנבא וכו' ומה גם כי הנה תקנו נוסח הברכה להתעטף ועיקר העטיפה הוא בכיסוי הראש ובמדרש ז"ל מהיכן נבראת האורה מלמד שנתעטף הב"ה בשלמה והבהיק האור מסוף העולם ועד סופו שנאמר עוטה אור כשלמה ולכן הזהיר לכסות ראשו בטלית ירויח יראת ה' ויקנה לו חלוקא