מקור חיים - א לו

כאשר נכנס לבית הכסא קבוע צריך כי הנה כבר נתבאר למעלה כי הנכנס לב"ה צריך ליטול ידיו ואם לא נטל אם ת"ח הוא משכח תלמודו וכו' ולכן ראוי להיות האדם זהיר ליטול ידיו וכפי המובן מן הזוהר שהנכנס לבית הכסא רוח רעה שורה על ידיו ולכן צריך לערות עליהם מים ג' פעמים דוגמא של נטילה דשחרית שהוא להעביר רוח רעה אמנם אין צריך כלי וכיוצא ושם נאמר פ' בראשית דף י':

וז"ל בגין דבשעתא דבר נש נאים רוחיה פרחא מניה ורוח מסאבא זמין ושריא על ידוי וכו' ואי תימא אי הכי ביממא דלא נאים ולא פרחא רוחיה מניה ולא שריא עליה רוח מסאבא וכד עאל לבית הכסא לא יברך ולא יקרא בתורה אפילו מלה חדא עד דיסחי ידוי. ואי תימא בגין דמלוכלכין אינון לאו הכי הוא במה אתלכלכו. אלא ווי לון לבני עלמא דלא משגיחין ולא ידעין ביקרא דמאריהון ולא ידעי על מה קיימא עלמא רוחא חדא אית בכל בית הכסא דעלמא דשריא תמן ואתהני מההוא לכלוכא וטנופא ומיד שרי על אצבען דידוי דבר נש עכל"ה הנה מבואר הדבר מן המאמר כי הנכנס לב"ה בלבד אע"ג כי לא שפשף צריך ליטול ידיו שהרי הוא אומר ואי תימא בגין דמלוכלכין אינון לאו הכי א"כ למדנו דאע"ג כי לא שפשף צריך ליטול ידיו מפני כי רוח הטומאה היושב שם בקבע ונהנה מההוא לכלוכא וטנופא מיד הוא שורה על האצבעות ולכן צריך ליטול ידיו ג' פעמים עד הפרק רק שאין צריך כלי דלא דמי לרוח רעה השורה בלילה כי בת מלך היא כמשחז"ל:

[ג] הטיל מים והסיח דעתו מלהטיל מים ואח"כ נמלך וכו' הסברא מכרעת דהיינו כאשר יצא מב"ה ואח"כ חזר לשם אז נקרא נמלך או אם נסע ממקומו מפני דהוי דומיא של מי שלא התפלל שחרית שיתפלל שתים אבל אם עדיין ממקומו לא ימוש לא מקרי נמלך ואין צריך לברך רק פעם אחת בלבד אשר יצר כנ"ל:

[ד] אין שיעור להשתין מים וכו' הם דברים פשוטים כי אפילו טיפה א' שמוציא הוי בכלל ומפליא לעשות כענין דחיית המותרות לחוץ כנ"ל:

עוד תדע ותשכיל ממוצא דבר זה בענין הברכה שאין לברך ענ"י זולת בשחרית ובשעת אכילה כי יש סוד בענין זה והוא כי הנה אינו דומה נטילת שחרית לנטילת צרכיו לפי כי נטילת שחרית הוא צורך לעשות שני דברים הבאים כאחת ראשונה יש צורך להעביר רוח רעה השורה על הידים ועוד מדה שנית לקדש את הידים שלכן מטעם זה צריך האדם להגביה ידיו למעלה מה שלא כן בשאר נטילה זולת נטילת האכילה כאשר יבא במקומו בע"ה כי הרצון נמי בה לקדש ידיו כאשר יבא לקמן כי ברכה זו יש בה עשרה תיבות כנגד עשרה אצבעות ולכן מעלה אותם למעלה ליחד שמו של מי שברא העולם בעשרה מאמרות ויש בהם כ"ח פרקים כנגד כ"ח תיבות שיש בפ' בראשית וכו' כדאיתא בזוהר גם פ' פנחס תמצאנו ואחז"ל למי נושאים כפים אל אל בשמים שנאמר נשא לבבנו אל כפים וכו' ומי הוא זה כי לא יתעורר על דברי חז"ל אלו שנראה כי לא חדשו כלום כי כן הוא מובן מן הפסוק ובתיקונים נתבאר קצת מזה כי תדרשנו ימצא לך ואיתא בזוהר פ' נשא דף קמ"ו:

וז"ל אמר ר' יצחק בעי קדוש ברוך הוא דיתברכון עילאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עילאי על ידא דתתאי וכו' ואיתא בזוהר פ' בלק דף קצ"ה:

וז"ל אמר ר' אלעזר ארימית ידי בצלו לקמי מלכא קדישא דהא תנינן אסיר ליה לבר נש לארמא ידוי לעילא בר בצלו ובברכאן למאריה דכתי' הרימותי ידי אל ה' ומתרגמינן ארימית ידי בצלו דהא אצבען דידין מלין עילאין אית בהו עכ"ל לענינינו לכן בנטילה דשחרית ונטילה לאכילה צריך להגביה ידיו למעלה לייחדא מלין עילאין כאמור אבל בשאר הדברים אין הנטילה רק להעביר מידיו הטומאה ולכן אין צריך להגביה ידיו למעלה ואין שייך לומר נטילה שהוא לשון הגבהה כד"א וינטלם וינשאם אבל מברך אשר יצר לפי כי הוא חכמה נפלאה בריאת האדם והרכבתו והנהגתו ומאכלו וכל היוצא ממנו והרכבת הטבע הנמצא בו ומשם יתבונן נמי ופנה למעלה במש"ה נעשה אדם בצלמנו כדמותינו דאיך יתכן כי החי וקיים בלתי בעל תכלית יברא חומר גשמי הווה ונפסד ולא עוד אלא כי ויפח באפיו נשמת חיים והיא מעורבת בתוך גופו ולא עוד אלא כמה כתות רוחות ומזיקין הם ניזונין מן המותרות שהאדם דוחה לחוץ ובזה יתבונן כי כך הוא הדוגמא למעלה באדם דעשיה כאשר הובא למעלה וגם סוד הענין מפורש בשום שכל בזוהר פ' בלק דף ר"ט. וז"ל ותאנא. מבין סטרי חולקהון דממנן על שאר עמין נפיק חד שביל דקיק דמתמן אתנגיד חולקא לאינון תתאי ודא קרינן ליה תמצית וכו' ולא תימא דאינון בלחודוי אלא אפילו כתרין תתאין מההוא תמצית שתיין וכו' לא כאלה חלק יעקב שהם ניזונים מן הפנימיות ולכן נאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום:

[א] "יתבונן "האדם "ותרבה "הדעת בראות אם חלק האדם מתואר במחוגה אלהית כמה מתקיים מש"ה ואבדיל אתכם מן העמים וכן הייעוד שנאמר למר"עה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש מהו הענין של הפרש אשר ימצא בין איש הישראלי לכל האומות אם לא בענין דת האלהית שנתן לעמו פה אל פה כדאיתא במדרש חזית בפ' ישקני מנשיקות פיהו ואמנם זאת התורה שנתן לנו הב"ה מן הדין נתן אותה לנו כמשחז"ל כשקבלו ישראל את התורה נתרגזו א"ה אמרו מה ראו אומה זו להתקרב יותר מע' אמות א"ל הב"ה הבו לה' משפחות עמים הביאו יחוס שלכם וכו' ושבח זה נמצא להם לפי שגדרו עצמן מן הערוה וזה נמצא להם לישראל מאברהם ושרה ויוסף שגדרו עצמן מן הערוה כמשחז"ל ולכן נק' ישראל חבל נחלתו כדאיתא פ'