מקור חיים - א לה

ומזה ימשך כי כל מעשה האדם יהיה לשמו של הב"ה לפי כי יעריך האיברים אשר נכללים בו לענפים מן השרשים העליונים שהם נצחיים והנפש שבתוכם מורכבת בהם הוא חלק אלוה ממעל כמשחז"ל ויפח באפיו נשמת חיים אין אדם נופח אלא ממה שבתוכו וזה יהיה סיבה לשלימות גופו ונשמתו לעבוד עבודתו יתברך כי כאשר יעמיק האדם במחשבות טהורות הללו יבין כי הרכבתו הוא דוגמת משכן להשראת שכינה על ידי אמצעות הנפש והתורה והמצוה והעבודה כל אלה חברו אל עמק המחשבה כך ימשיך עליו הקדושה העליונ' ומקיים מש"ה בכל דרכך דעהו כלומר בדרכים שהאדם מתנהג בהם על ידי פעולת איבריו פנימיים וחיצוניים כנז' הם סיבה לידיעת ה' ולכן אמר דעהו דשייך בזה ידיעה אמיתית והיינו דע את אלהי אביך כנ"ל:

[ב] יש נוהגין להמתין לברך ענ"י וכו' והוא מנהג שאין לו שחר אינו דומה לשאר הברכות לפי שברכת הנטילה הוא גמר הענין וכמעט אפשר שלא תלך רוח רעה השורה על הידים אם אינו מברך תכף לפי כי העיקר הוא להזכיר עליו שם שמים דבהכי רוח הולך ולא ישוב וזה לך האות מעשה דפלימו ע"ה שאמר לו השטן שיאמר פ' יגער ה' בך השטן כנז' במקומו ולכן צריך לברך תכף והיינו נמי משחז"ל תכף לנטילה ברכה ויותר שייך בנטילה זו מטעם האמור:

[ג] ברכת אלהי נשמה אינה פותחת בברוך וכו' ולכן אע"ג שהמתין אחר נ"י זמן מה יכול לברך אותה אח"כ:

[ד] יש נוהגין שאחר שבירך ברכות השחר וענו אחריו אמן וכו' מנהג נכון הוא והשכר שלו מרובה כדאיתא בזוהר פ' עקב דף רע"א. וז"ל כד סלקין אינון ברכאן מתתא לית פתחא ופתחא לעילא. ולית ממנא לעילא דלא פתח כל אינון פתחין ומכרזי ואמרי בכל אינון רקיעין דא איהו דורונא דמלכא דשדר פ' דא איהו דורונא בקיומא כדקא יאות. ומאן איהו ברכה דאתיבו עלה אמן וכו' ואמנם צריך לכוין בו כדאיתא שם ועל רזא דא כתיב כי מכבדי אכבד בעלמא דאתי מאי ובוזי יקלו מאן דלא ידע לייחדא שמא קדישא ולקשרא קשרא דמהימנותא ולאמשכא ברכאן לאתר דאצטריך ולאוקיר שמא דמאריה וכל מאן דלא ידע לאוקיר שמא דמאריה טב ליה דלא אברי אמר ר' יהודה ובוזי יקלו מאן דלא ידע לאוקיר שמא דמאריה ולא אתכוון באמן דתנינן גדול העונה אמן יותר מן המברך והא אוקימנא קמיה דר"ש דאמן משיך ברכאן ממבועא למלכא וממלכא למטרוניתא וכו' וכדאיתא במדרש פתחו שערים ויבא גוי צדיק שאומר אמן ובילקוט דבר נפלא כי הרשעים שבשאול תחתית אינם עולים אלא בעבור שעונים אמן אחר הקדיש שאומר זרובבל בן שאלתיאל ע"ש אמנם זה יהיה למי שיעמוד בבקר אומר הברכות בב"ה אמנם השרידים אשר ה' קורא אשר משכימים לעסוק בלילה בתורה מחצות ואילך הם אומרים כל הברכות קודם שיעסקו בתורה ובפרט מי שרגיל לבכות על חורבן ב"ה ולעשות אז התיקון כנודע ויבא במקומו בע"ה הנה הוא צריך לברך בתחילה כל הברכות וברכות התורה ואחר כך יעשה סדר התיקון ואחר כך ילמוד בתורה עד אור הבקר כדלקמן וכאשר יבא לב"ה ישתדל לענות אמן אחר המברכים כי כן אמרו דורשי רשומות כי האדם צריך לענות תשעים אמנים ונתנו סימן לדבר כי יעשה האדם בעצמו סימן צדיק והם תשעים אמנים ארבעה קדושות עשרה קדישים מאה ברכות ובתיקונים שם נאמר סימן צדקה ע"ש ובזה יזכה האדם להשלים רוחו ונשמתו וחי בהם להקרא צדיק באמת ואיתא בזוהר פ' נשא דף קמ"ו:

וז"ל אמר ר' יצחק בעי קב"ה דיתברכון עילאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עילאי על ידא דתתאי וכו' ולכן אשרי אדם יחזיק בדרכי ה' שיזכה לו ולכל העולם:

[א] בהיות שנת' למעלה כי אחד מהעיקרים הנמצאים בברכה זו שאומרים אשר יצר את האדם בחכמה הוא כדי להסיר מן הלב פניות רעות ומחשבת פיגול לכן בא הדין הזה כי אין לברך ברכת על נטילת ידים כל היום כשעושה צרכיו אלא אשר יצר את האדם מפני כי יש רמז בדבר דאלו ברכת אשר קדשנו ענ"י היינו בענין ועשה טוב אמנם ברכת אשר יצר הוא סור מרע דוגמא לו ונודע כי העיקר הוא ענין סור מרע כי זה הוא אצלי כוונת מלאכי השרת כאשר קטרגו במתן תורה ואמרו לפניו יתברך תנה הודך על השמים אין לומר כי נעל' מהם כי אין בהם מציאות לקיים המצות אלא דסברי מימר יותר טוב הוא שתתן התורה בשמים הודך הוא אע"ג כי אין בנו מעשים ולא תתן אותה לבשר ודם שיעבור עליה מה אנוש כי תזכרנו והוא בן אדם של אדם הראשון כי תזכרנו מה שחטא וקלקל כל העולם ולכן כאשר האדם עשה צרכיו דהיינו שדוחה המותרות לחוץ והוא ענין סור מרע בעצם אדם בדוגמא שלו אז ראוי לברך אשר יצר שהוא מקביל לענין סור מרע מענין הפנימיות בנפש האדם אמנם ברכת נ"י הוא מקביל לענין ועשה טוב כי כן נמי הוא נוסח הברכה אשר קדשנו במצותיו ולכן אע"ג שרוצה ללמוד או להתפלל מיד אע"ג דשייך לומר בהם אשר קדשנו מכל מקום סור מרע עדיף ויברך אשר יצר ונמצא כי כן נמי החי יתן על לבו כאמור:

[ב] הטיל מים ולא שפשף וכו' אין צריך ליטול ידיו אלא משום נקיות וכו' הדא דתימא כאשר לא נכנס לב"ה אבל