מקור חיים - א לד

בלבד על הנקבים שהם דוחים את המותרות אלא ג"כ על הנקבים העליונים שרומז לעינים ואזנים וכו' ולכן זכר בהם לשון בריאה ואיתא בזוהר באדרא רבא בענין עינא פקיחא דלית גבינין על ההוא עינא לא סתים אפילו רגעא חדא וכו' ואל תחשוב כי מאמר זה מדבר למעלה עמוק עמוק מי ימצאנו ואין שייך ענין זה זולת בעולם האצילות בלבד אינו כן כי יש לדעת כי אפילו בפרטים של עולם העשיה יש דוגמא לזה לא יעדר דבר ובכן יצדק מ"ש בברכה שאם יסתם אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת כי כן הוא באמת אם יסתם זה העין שעה אחת היה העולם מתבטל אמנם עם זה תשכיל ותדע ממוצא דבר זה מ"ש שאם יסתם ואינו אומר יסגר לפי כי הנקב של העין הנז' אין שם עפעפים פועלים כלל ולכן אינו צודק לומר אלא שאם יסתם דאולי אי אפשר להתקיים וגם בזה יצדק הנוסח' שאמר אחד מהם לפי כי בזה ירמוז לאותו עין אחת הנז' שהיא פתוחה תמיד בסוד עינא פקיחא כי אין צודק לומר בבחינה זו שתי עינים וכן נמי אמר שאם יפתח אחד מהם היינו נמי על הנקב שהוא דוחה את המותרות משם כדאיתא בזוהר פ' בלק בפ' במשעול הכרמים באותו הנקב עליון שיוצא ממנו התמצית לאתזנא כל אינון ממנן דלעילא וכל אינון כתרין תתאין והנה השפע הזה שהוא יורד אל העולמות בלי ספק אם יפסק אפילו רגע אחד מיד הכל הם מתבטלים ונפסדים ולכן סיים בה הכי רופא כל בשר לומר דלא שייך בכל השינויים הללו הנז' בהם ענין רפואה שהוא הפך החולי זולת באדם זה הגשמי שהוא נקרא בשר שנאמר אדם כי יהיה בעור בשרו אמנם למעלה אע"ג כי שייך לומר כינוי בשר אמנם אעפ"י כן אינו צודק לומר חולי ורפואה בעצם אדם זולת באדם הגשמי והיינו מ"ש ומפליא לעשות דמיירי בענין העשיה כי בחלוקה זו כל אלה הדברים הם ענין פלא בשני מיני מציאות האחד הוא איך בגוף הגשמי מעט הכמות כלל בו הבורא ית' שמו כל אלו הדברים וכמה עולמות נכללים בניתוח האיברים שבם שבעה ככבי לכת והמזלות והוא פלאי ועוד שנית היות כל זה בבחינת רוחניות למעלה והוא יתברך על ידי ההשתלשלות הכין הכל להיות נמצא בבחינה גשמית שהוא מן הקצה אל הקצה מדבר שהוא חי בלתי תכלית הגיע הדוגמא שלו לדבר הווה ונפסד ודאי מפליא לעשות והכל הוא על ידי אותו נתיב עליון הנאמר עליו והוא פלאי כדאיתא בספר יצירה בל"ב נתיבות פלאות חכמה וכו' ועוד יבא הרמז למה ששנינו בעשרה מאמרות נברא העולם וכו' והאדם הוא עולם קטן ויש בו דוגמת עשרה דברים פנימיים הוא משחז"ל בויקרא רבה עשרה דברים משמשים את הנפש וכו' ובחיצוניות עשרה נקבים העינים והאזנים וכו' ויש נקבים פנימיים שהמזון עובר בהם כמשחז"ל נמצא שיש באדם נקבים נקבים שני מיני נקבים ויש שהם חלולים חלולים נמי מבית ומחוץ ובכול' שייך לומר שאם יסתם אחד או יפתח אחד אי אפשר להתקיים בריאת האדם ולמה נברא כן דבשלמא הגוף יש צורך לכל הדברים הללו אבל באיברים הפנימיים במאמר אחד יכול להבראות ויהיה הפנימי דבר פשוט אלא לתת שכר טוב לצדיקים כי על ידי מעשיהם הם מקיימי' עצמן ונחשב להם שמקיימין עולמות העליונים שנברא בעשרה מאמרות וההפך ברשעים נחשב להם שהם מאבדים עולמות העליונים ולכן נפרעים מן החומר נמי בענין סיבות זה וכל זה הוא פלאי כאמור:

והתכלית מן השבח הזה שיהיה האדם מתבונן בבריאתו והרכבתו לדעת מהות עבודתו כמ"ש דהע"ה דע את אלהי אביך ועבדהו דאיך יתכן להיות האדם יודע את אלהי אבותיו אם לא כי מן הפעולות יוודעו הכחות ועוד עיקר שני כי יסיר לבו מפניות זרות מן המינים שהם מכמה מינים וכאשר יתבונן בהוויתו וקיומו יראה כי מוכרח הוא להאמין כי הבורא יתברך הוא השגיח בשפלים ולא בהשגחה אחת על כל הנבראים כאחת אלא גם משגיח על הפרטים להעמיד אותם ולקיים אותם כפי מה שיתראה בחכמתו ובעיני השגחתו ובכל השינוים או דברים המתחדשים יאמין כי הם בהשגחה כמשחז"ל אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה והשלישית יותר בה הוא העיקר כאשר יתבונן כי הוא הווה ונפסד בעל תכלית אם ישתנה אבר אחד מאיבריו אלו שלא לפעול פעולתו בהתמדה או אם ירבה הפעולה ההיא ביותר מן הראוי תכף ונפל למשכב או ימות בלא עתו ולכן מתחייב להסתכל בבריאות גופו כדאיתא בב"ר ז"ל ויהי האדם לנפש חיה אמר הב"ה לאדם זה נשמה שנתתי בך אל תמקמק אותה החייה אותה ולא יאכל דבר המזיק המתוק לחיך ולא ירבה בתאוות הזמן כי הם מפסידים גופו והוייתו ואין זה כוונת הבורא יתברך