מקור חיים - א לא

דין זה מבואר מדברי המאמר הקודם ונוסף עוד ללמוד ממה שאמר בזוהר פ' בראשית דף י':

וז"ל ואסיר לברכא בידין מסואבות ומזוהמות. וכן כל שעתא בגין דבשעתא דבר נש נאים רוחיה פרחא מניה ובשעתא דרוחיה פרחא מניה רוחא מסאבא זמין ושרייא על ידוי ומסאב לון ואסיר לברכא בהו בלא נטילה. ואי תימא אי הכי הא ביממא דלא נאים ולא פרח רוחיה מניה ולא שרייא עליה רוחא מסאבא וכד עאל לבה"כ לא יברך ולא יקרא בתורה אפילו מלה חדא עד דיסחי ידוי וכו' רוחא חדא אית בכל בה"כ וכו' ומיד שרי על אינון אצבען דידוי דבר נש וכו' הנה מבואר מן המאמר כי ביום אינו שורה על ידי האדם רוח מסאבא כלל ולכן נמי אע"ג שישן אין שורה כלל ולכן כלל הדברים כי כדי שיוכל לשרות על האדם רוח מסאבא צריך שלשה דברים כי צריך להיות שוכב במטה וצריך שישן שתין נשמי וצריך שישן במטה מתחלת הלילה מפני כי אז מתפש' סטרא אחרא בעולם כנ"ל במאמרים ומאחר שצריך שישן לכן אם היה עומד אינו שורה עליו ואם הוא ביום אע"ג שישן במטה אין שורה רוח רעה דהא ביום אין לו רשות כלל כנ"ל ואפילו מחצות לילה ואילך אין להם עוד רשות וכדאיתא בב"ר ההוא דאמרה ליה אימיה זיל אייתי סכין למקטע טיבורך פגע ביה רבהון דשידי אמר ליה זיל גלוג לאמך דקרא גברא דאלולי כך מחינא יתך וקטלנא לך וכו' הנה מבואר מדברי המאמ' כי מקריאת הגבר ואילך שהוא אחר חצות אין להם עוד רשות להזיק מכ"ש לטמא את האדם:

[טז] דוד היה נזהר שלא לישן שתין נשמי כדי שלא יטעום טעם מיתה והסיבה לזה נתבאר בזוהר פ' ויגש דף ר"ז. וז"ל ודוד מלכא הוה נטיר כל יומוי דלא יטעום טעם מיתה בגין דשינתא חד משתין במיתה איהו ודוד בגין דוכתיה דאיהו חי לא הוה נאים שתין נשמי דעד שתין נשמי חסר חד איהו חי מתמן ולהלאה טעים בר נש טעמא דמותא ושליט ביה סטרא דרוח מסאבא ודא הוה נטיר דוד מלכא וכו' בגין דשתין נשמי חסר חד אינון נשמי עילאין ואלין רזא דילהון דתליין בהון חיי מכאן ולתתא רזא דמותא הוא וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי מי שאינו ישן שינה של עיקר דהיינו שתין נשמי אינו טועם טעם מיתה לפי שאינו יכול לשרות עליו רוח הטומאה כנז':

[יז] יש נוהגים לרחוץ פיהם שחרית מפני הרירין שבתוך הפה כבר נתבאר למעלה כי בחמשה מקומות מתגלים הדינים שם אבל אינו שורה רוח הטומאה רק בידים ולכן הנוהג כן הוא מדרכי גסות הרוח והרירין הם בריאות לאדם ואין זה כבוד לה' ולא נכון לעשות כן משום לא תלכו בחוקות הגוי אבל ומה לעשות אם הוא אסתניס:

[יח] הנה כל הדברים הללו שאמרו חז"ל כי צריכים נטילה לא פורש הטעם שלהם ואין כלם מטעם אחד לפי כי יש בהם דברים שהם צריכים נטילה מפני רוח הטומאה ששורה על הידים באותה שעה וכגון הקם מן המטה כנ"ל כי מפני שישן לכן שרתה רוח רעה על ידיו בלילה גם היוצא מב"ה צריך נטילה מפני כי רוח רעה נמצא שם ושורה על ידיו של אדם הנכנס שם כנ"ל במאמ' וכן היוצא מבית המרחץ והנוטל צפרניו ואם מעט הוא אמנם החולץ מנעליו והנוגע ברגליו גם החופף את ראשו אין זה מפני רוח רעה אלא משום נקיות אבל המהלך בין המתים ומי שנגע במת הוא משום טומא' ושאר הדברי' כנ"ל אבל יש ביניהם הפרש ונפקא מינה לענין הנטילה כי הדברים שהם מפני רוח רעה יותר חמורים ולכן צריך לעשות נטילה מעולה חוץ מנטילת שחרית שצריך לערות ג' פעמים ואין ניטלין ע"ג קרקע וכל הדברים הנזכרי' מה שאין צריך כן לנטילת היוצא מב"ה דאע"ג כי שורה על ידיו רוח רעה כנ"ל במאמ' אינה בת מלך תדע שהרי נכנס אדם לב"ה בטלית קטן כדלקמן ולכן הרחיצה אע"ג שצריך להיות עד הפרק אין צריך כלי וכיוצא אבל צריך לרחוץ כעין של שחרית אבל היוצא מבית המרחץ והנוטל צפרניו וכו' אין צריך רחיצה ג' פעמים ההולך בין המתים והנוגע במת שהוא משום טומאה ולאו דוקא ההולך בין המתים אלא נכנס לב"ה בתוך ד' אמות הרי זו שכונ' קברות וצריך רחיצה ולא ינגב ידיו כלל וצריך רחיצה ג' פעמים ואין צריך כלי וכן בשאר המשמש מטתו משום טומאה כדאיתא בזוהר ובאדרא רבה ע"ש ואמר מי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל ידיו אם ת"ח הוא תלמודו משתכח מפני כי כן רוח הטומאה הוא גורם השכחה כנודע ואם אינו ת"ח יוצא מדעתו לאו למימרא שיהיה כסיל לגמרי אלא שיהיה עושה מעשיו בלתי מכוונות כפי הדעת השוה:

[יט] המקיז דם מן הכתפים ולא נטל ידיו וכו' הנה בחילוקים הללו הוא מורה על מה שאמרתי דאע"ג כי כל העושה אחת מהנה צריך ליטול ידיו אמנם אין הצורך של כלם מטעם אחד וזה לך האות כי המקיז דם מהכתפים ולא נטל ידיו מפחד ז' ימים אמנם המגלח ולא נטל ידיו מפחד שלשה ימים בלבד והנוטל צפרניו ולא נטל מפחד יום אחד בלבד כל זה הוא מורה על עניינים חלוקים זה מזה ואמנם ענין הפחד שמפחד האדם היינו להיות כי נאחז בו הקליפה עד תום זה השיעור ולכן אין בידו להסיר ממנו אותו הפחד וכמשחז"ל האי מאן דמבעית אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי:

[כא] צריך ליזהר בתפלה