מקור חיים - א ל

כל יד והוא רמז ליחיד ופעם שלישית שופך על שתי ידיו ומשפשף אות' זו בזו והיינו לרמוז על פעם שלישי שמוחל הב"ה לציבור גם אותו היחיד הוא בכלל נמצא כי לעול' מוחל גם ליחיד שלש פעמים כאשר ביארתי בפי' על התורה וכל זה צריך להיות מכח אדם כאמור כי יעשה תשובה מדעתו ורצונו הטוב במחשבת הלב ששם הרוח וכחו ונודע אשר הוא אדם אז המי' של התורה והתשוב' מטהרין אותו מבית ומחוץ:

וכאשר יעשה האדם מעשיו לשם שמים על דרך זה הנה בוודאי נטהרי' המדו' עליונות שבעולם שעשה ונבדלים מסטרא אחרא לפי כי הנה שם הוא ענין התערובות שמתערב טוב ורע כנודע מן התיקונים כי שם מתערבים סטרא אחרא עם סטרא דקדושה ולפי כי התערובות זה הוא מבית ומחוץ כמ"ש בתיקונים אית אילנא דקליפה דיליה מבחוץ ויש שהפרי מבחוץ והגרעין מבפנים וזה הוא צודק בעולם העשיה ולכן צריך האדם לטהר עצמו מבית ומחוץ כי לכן נעשה הדוגמא שלו למעלה ונטהרה מכל בן נכר וזה יהיה ע"י שמפנה עצמו בתחלה כדאיתא בזוהר פ' במדבר ולכן נטהר מבפנים ואחר כך על ידי שמריק המים על ידיו שהם סוד החסד דוחה הדינים מבחוץ כדאיתא בזוהר פ' צו דף ל"א. וז"ל אתו שאילו לר' שמעון אמר לון ודאי אל זועם בכל יום וכו' אל בכל אתר הוא נהירו רב דחכמתא עילאה וקיימא בקיומיה ואלמלא דהאי אל אתער בעלמא לא יכיל עלמא למיקם אפילו שעתא חדא מקמי דינין תקיפין דמתערין בעלמא בכל יומא וכו' הה"ד ואל זועם בכל יום נזעם או זעום לא כתיב אלא זועם בכל יומא ויומא ודינא אשתכח דחי לון לבר וקיימא הוא ומבסם עלמא הה"ד יומם יצוה ה' חסדו וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי מדת החסד הוא המכניע וזועם לבעלי הדין והוא בחינת המים שהם סטרא דימינא כנודע ואמנם זה יהיה מכח אדם שנאמר יומם יצוה ה' חסדו כנזכר כנודע כי שם הויה עולה בגי' מ"ה ונודע אשר הוא אדם בגימ' וע"י כח שלו דוחה הטומאה והזה הטהור על הטמא וכח זה הם אותיות המלוי כנודע ליודעי חן והם שלשה מיני כח מחולפים כאמור ועל ידי מעשה האדם הגשמי שנטהרו פנימי וחיצון גורם כביכול טהרה באדם דעשיה פנימי וחיצון כנז':

[יג] אם היה נעור כל הלילה יש להסתפק צריך לטול ידיו וכו' איתא בזוהר פ' תרומה דף קע"ג. כד רמש ליליא והא אתחשך כל אינון רוחין בישין וזינין בישין כלהו מתבדרן ומשטטן בכל עלמא וכו' רזא לחכימין. מלאכי עליונין וישראל לתתא כלהו דחקי בההוא סטרא אחרא. מלאכין עליונין כד בעאן לאתאחדא במאריהון לא יכלין עד דדחיין לה לבר. מה עבדין נחתין שתין רבוא דמלאכי קדישי ואפילו שינתא על כל בני עלמא כיון דאיהי נחתא דדחיין לה לבר ויהבי לה כל עלמא דא בההוא שינתא כדין איהי שלטא עלייהו ומקבלין מסאבו מינה וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי סטרא אחרא לא ישלוט על האדם עד שיישן דהא אפילו ענין השינה אינה מצד סטרא אחרא אלא ששים ריבא מלאכים קדושים הם היורדים מלמעלה ומפילים השינה על בני האדם ולכן תיקנו חז"ל לברך להב"ה המפיל חבלי שינה על עיני וכו' כי זה יהי' מסטרא דקדושה ולאחר שיוצא הרוח מבני אדם וישן אז שורה עליו סטרא אחרא כאמור אם כן כאשר יהיה האדם נעור כל הלילה אין סטרא אחרא יכולה לשרות עליו רק עד שיישן והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה וזהו הטעם שצריך לישן שתין נשמי עד שיטעום טעם מיתה כדלקמן דהיינו עד שמסתלק לגמרי כח הרוח שהוא כולל שש קצוות והבן ומאחר שאין שורה על האדם סטרא אחרא אין בו טומאה ואין ספק כלל ואין צריך ליטול ידיו שחרית לק"ש ולתפילה משום ארחץ בנקיון כפי דהוה ליה כמו שטבל ובנה מזבח והקריב עליו קרבן כדלקמן:

[יד] השכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום וכו' הנה גם ענין זה הוא מבואר עם מה שהובא במאמר הקודם דאפילו אם ניעור כל הלילה אין רוח הטומאה שורה עליו לפי כי אינו שורה רק על מי שישן כאמור ומאחר שכבר רחץ ידיו והעביר ממנו רוח הטומאה אין לו רשות עוד לחזור ולשרות על האדם כדאי' בזוהר פ' בראשית דף נ"ג וז"ל ת"ח כל בני עלמא בשעתא דניימי על ערסייהו בלילי' טעמי טעמא דמותא ומגו דטעמי טעמא דמותא האי רוח מסאבא שטייא על עלמא וכו' ושרייא על ידוי דבר נש ואסתאב וכד אתער ואתהדר ליה נשמתיה בכל מה דיקרב בידוי כלהו מסאבי וע"ד לא יסב מאנוי לאלבשא ממאן דלא נטיל ידיו וכו' וע"ד לא יטול בר נש ממאן דלא נטיל ידוי בגין דאמשיך עליה ההוא רוח מסאב וכו' הנה מבואר כי אין רוח רעה שורה אלא על הישן במטה וכאשר ניעור אם נטל ידיו אין לו רשות לשרות על האדם פעם שניה אבל טוב לרחוץ פעם שניה מן הטעם הנז' ארחץ בנקיון כפי אבל לא מטעם רוח רעה נפקא מינה כי אין צורך במים של רחיצה זו להיות מדקדק בהם כמו הרחיצה שהוא להעביר רוח הטומאה וטוב להיות אלו מים מרובים לפי שהם של טהרה ויכול לרחוץ ע"ג קרקע גם מותר ליהנות מהם כי הם מים קדושים:

[טו] ישן ביום יש להסתפק אם צריך לערות עליהם מים ג' פעמים וכו' גם