מקור חיים - א כט

ששרתה עליהם רוח רעה ולא ישפכם בבית ולא במקום שעוברים שם בני אדם שלא יהיה להם נזק מהם ובזוהר פ' וישב דף קפ"ד ז"ל ולא בעיין אינון מיין דזוהמ' לאושד' לון בביתא דלא יקרב בהו בר נש דהא בהו מתכנשי סיטרא דילהון ויכיל לקבל נזקא מאינון מיין מסאבין ועד דיתעבר זוהמא מן ידוי לא יברך ואוקימנא עכל"ה:

[י] נוטל כלי ביד ימינו וכו' והכי איתא בזוהר פ' תרומה דף קנ"ד וז"ל שמאלא נטיל מימינא תדיר בקדמיתא וכו' מים אינון מימינא ואיהו חדוה מיד יהיב לשמאל ואתדבקו ביה אינון מים וחדאן ליה וכו' וסימניך מאן דנטיל מיא בידיה ימינא במאנא קדמא' לארקא מיא בשמאלא איהו ולא משמאלא לימינא דהא מיא מימינא נטיל לון שמאלא ובגין כך מיא לא אשתכחו אלא מסטרא דשמאלא וכו' והנה מבואר מדברי המאמר כי תחילה נוטל הכלי ביד ימין ונותנו לשמאל ומן השמאל מריק המים על יד הימין כנ"ל:

[יא] לא יטול ממי שלא נטל שחרית ידיו גם זה מבואר בזוהר פ' וישב דף קפ"ד וז"ל ובגין כך בר נש עד לא יקדש ידוי בצפרא אקרי טמא כיון דאתקדש אקרי טהור ובגין כך לא יטול אלא מן ידא דאדכי בקדמית' דכתיב והזה הטהור אל הטמא דא אקרי טהור ודא אקרי טמא בגין כך בעי חד כלי לעילא וחד כלי לתתא דא קדיש' ודא מסאבא ומאינון מיין אסור למעבדי בהון מדי אלא בעי לאושדא לון באתר דבני נשא לא עברין עלייהו ולא ירית לון בבית' דהא כיון דאתושדא בארעא רוח מסאבא אשתכח בהון ויכיל לנזקא ואיחפר להון מדרון תחות ארעא דלא יתחזון שפיר:

[יב] אם שכשך ידיו לתוך כלי של מים עלתה לו נטילה לק"ש ולתפילה דלא צריך נטילה שלש פעמים אבל לא יועיל להעביר רוח רעה שעליהן שהרי צריך שיבאו בהם המים מכח אדם כאמור והזה הטהור על הטמא ואותם המים אשר שכשך ידיו בהם טמאי' הם וצריך ליזהר מהם כדין המים של נוטל ידיו בכל הפרטים האמורים בהם:

אם שכשך ידיו בשלש מימות מחולפים יש להסתפק וכו' עד עתה קיימנו מש"ה כבוד אלהים הסתר דבר אמנם להיות הכרח לפרש קצת מהצורך לדעת מה יעשה ישראל ולכן שמענה ואתה דע לך ותחילה שית לבך כי להיות שכבר נתבאר בהקדמה כי האדם הגשמי הוא תופס מכל העולמות חלק וכדאיתא בתיקונים נפשין מעשיה רוחין מיצירה נשמתין מבריאה ולכן מתחייב מזה כי כל מעשה אשר יעשה האדם מעורר כל המדות שהם בכל עולם מאלו והנה לכן תדע ותשכיל ממוצא דבר זה כי כל הדברים אשר יעשה האדם הגשמי מענין הטהרה שבו הוא יהיה סיבה לטהר בחינת הנפש שלו שהוא מעולם העשיה שהרי כאשר יישן האדם לא ישאר בו זולת חלק הנפש בקרבו וכאשר שורה רוח הטומאה על האדם עיקר מה שנאחז הוא בידים לפי כי שם בסוף האצבעות מתגלה ההארה של הקדושה הפנימית ושם הצפרנים שהם שורש ליאחז סטרא אחרא באותה הזוהמא ולכן כאשר האדם יעור משנתו אז טוב לו לרחוץ ידיו ואח"כ פניו ואמנם ענין טהרה זו להיות מכח אדם כענין הרחיצ' של האכילה לפי שבחינת הנפש כבר קבלה טומאה מסטרא אחרא ולכן צריך כי יבא לאדם הטהרה מכח עליון ממנו שיוכל להעביר אותה רוח רעה כי בת מלך היא כמשחז"ל כלומר בתו של סמ' וזה הכח נמשך מעולם היצירה אשר משם שורש הרוח כאמור ולכן אין הטהרה תלויה במים בלבד אלא בכח מן האדם דיצירה השופך עליהם המים וגם שהאדם עצמו רוחץ ידיו הוא מכח הרוח שחזר בתוכו כשנעור משנתו אם כן מה מועיל לאדם להעביר הטומאה בעבור המימות שהם מחולפים כי לא מבעיא שלא יועיל לו לענין טהרה אבל המים עצמן הם נטמאים ראשון ראשון אך מעין ובור מקוה מים יתבא' לקמן והעיקר כדי להעביר רוח רעה הוא הכונה הטובה שיהיה מכח אדם ר"ל על ידי שם העולה כ"ח בגי' וגם הוא מכח אדם נעשה והבן ושלש פעמים שרוחץ הם ג' מיני כ"ח מחולפים הלא הם כתובים בתיקונים באורך:

ועוד ימצא טוב טעם בענין רמז כי הנה שלש פעמים הללו הם דוגמא אל האדם שנטמא בחטא לפי שנאמר אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ר"ל אע"ג דקים לן בא לטהר מסייעין אותו לא יחדל מלחטא בשוגג לפרקים ולכן בא הצורך להיות הטהרה שלו על ידי המים וסימן ורוח אלהים מרחפת על פני המים ר"ל מלת מרחפת נוטריקון מת פרח כי כאשר האדם ישן מת הוא ופרח ממנו בחינת הרוח ולכן נאמר ורוח אלהים כאשר אלהים משמים השקיף על בני אדם ומחזיר להם הרוח כדאיתא בזוהר וז"ש לראות היש משכיל בעצמו דורש את אלהים בסוד הגלות החיל שנעשה בחי' אלם שנאמר נאלמתי דומיה אז רוח אלהים זה מרחפת על פני המים הם שני דברים רומזים למים כמשחז"ל התורה שנאמר כל צמא לכו למים והתשובה הנק' מים שנא' שפכי כמים לבך ולכן צריך להיות מכח אדם בזמן שנמצא בו כח כמש"ה וזכור את בוראך בימי בחורותיך וכך אחז"ל בפ' אפריון זה העולם עשה לו מלך שהשלום שלו מעצי הלבנון בעצת התורה המלובנת במצותיה ובעצת התשובה המלובנת בדבריה ולכן צריך לערות ג' פעמים מים לרמוז מש"ה הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר וכבר כתב הרמב"ם ז"ל כי ליחיד מוחלין לו פעמים ולציבור שלש פעמים כך כתב בהלכות תשובה ולכן בא החיוב לרחוץ ב' פעמים