מקור חיים - א כז

נטילה הטעם הוא כי צריך להגביה ידיו למעלה כמש"ה וינטלם וינשאם ועל ידי שהוא רוחץ וטהר כך נעשה לנשמתו כך אמרו חז"ל בב"ר ברית כרותה למים ואיתא בזוהר פרשת ויקהל דף קצ"ח וז"ל ביומא תניינא ברא רקיעא דיהא מפריש בין מיא למיא דכתיב יהי רקיע וכו' ויהי מבדיל בין מים למים ואתני עמהון קב"ה דמיא יהון מפרישין לישראל מטומא' לטהרה לאתדכאה בהו וכך הוה עכ"ל הרי מבואר מדברי המאמר הזה כי המים נמצא בהם כח לטהר את האדם ולכן כשרוחץ בבקר ונטהר חייב לברך להקב"ה אשר הוא הסיבה לטהרה זו לפי כי כן התנה עם המים מזמן של הבריאה כאמור והיינו אשר קדשנו אמנם כדי להבין מפני מה צריך לרחוץ הפנים אקדים מ"ש בזוהר באדרא רבה דף קל"ז ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי זעיר אנפין אסתלקי לאלף וארבע מאה גבוראן מתפשטאן בחוטמוי בפומא בידין וכו' ולכן להיות כי סטרא אחרא היא מתאחזת במקום הדינים ויונקת מהם בסוד אדם דעשיה ולכן היא שורה באדם במקומות הללו דווקא כדי לינק מהם וליהנות מהם אשר על כן צריך האדם לטהר את עצמו במים במקומות הללו לפי כי אין שורה באדם אלא במקומות שמתגלים שם שורש הגבורות ולכן צריך לרחוץ פניו אשר שם הם שני נקבי החוטם אשר מתגלה בהם כח הגבורות וגם הפה כדלקמן וגם הידים והרגלים מפני כי שם מתגלים כדאיתא במאמר בחוטמא בפומא בידין ברגלין ולכן כל מקומות הללו צריך לרחוץ אותם במים כי זה הוא סברת הרמב"ם ז"ל כי צריך לרחוץ רגליו גם כן בכל יום אמנם מה שנהגו העולם שלא לרחוץ הרגלים היינו הטעם להיות דסבירא להו כי אין כח באדם להעביר הטומא' מן הרגלים לפי שנאמר רגליה יורדות מות ולכן מאי דאפשר לתקוני מתקנינין והם הפנים גם הידים ולכן נמי לא אמר בזוהר שירחץ הרגלים כאמור:

[א] מים הפסולים לנטילת ידים לסעודה כשרים לנטילת ידים לתפילה וכו' והענין כי הנה כונות המים הללו היינו כדי להעביר אותה טומאה של סטרא אחרא ששרתה על הידים וטמאה אותם ולכן הם עדיין עומדים בטומאתן עד שפוך מים עליהם והם נטהרים ולכן על ידי איזה מים מספיק לפי כי הנה נתבאר כי ברית כרות' למים לטהר את האדם מטומאתו אבל נטילת ידים דאכילה יש בהם כונה אחרת כדי להמשיך מים מן הקדושה העליונה על הידים כאשר רוחץ אותם לאכול לחם כאשר יבא במקומו בע"ה כמשחז"ל בשעה שתיקן שלמה נטילת ידים יצאה בת קול ואמר' בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ולכן יאמר כי מים פסולים יש מי שאומר דלא מברך עלייהו כי מאחר שהנחנו כי אין הרצון בנטילה זו רק לדחות רוח הטומאה ולהעביר אותה מן הידים שלכן סבר דסגי במים הפסולים א"כ נפקא מינה כי אין ראוי לברך עליהם לפי כי הברכה העיקר שלה היא לעורר ולהעלות למעלה אור חוזר על ידי הברכה ובכן נמשך הטהרה מלמעלה למטה בסוד אור ישר ומאחר כי מים הללו אינן ראוים להמשיך טהרה וקדושה זולת להעביר הטומאה והטינוף לכן אין לברך עליהם ואמנם טוב שישתדל שיהיו לו מים כשרים ויברך עליהם כדמשמע מן הזוהר ממאמר הנזכר נטלא דמיא הוה קמייהו וכו' אמנם אם לא נזדמן לו מים כשרים מברך על הפסולים מאחר דברית כרותה למים כנזכר ויש טעם לדבר:

[ב] ידקדק לערות עליהם מים ג"פ וכו' מפני כי כך אחז"ל רוח זו בת מלך הוא ולכן צריך לערות עליהם שלשה פעמים בסירוגין שלשה פעמים והיינו שיטול הכלי של מים בתחילה ביד ימין והוא נותן הכלי ביד שמאל וזהו כענין מי שהוא נותן רשות לשמאל והשמאל מערה המים על יד הימין בתחילה ואחר כך יד ימין לאחר שנטהר מערה ושופך המים על יד השמאל ואחר כך חוזר ונותן הכלי ליד שמאל והוא שופך המים על יד הימין ונותן הכלי ליד ימין והוא חוזר ומערה מים על יד שמאל אח"כ יד של שמאל נותן מים ביד ימין ומשפשף השתי ידים יחדיו הדק היטב נמצא כי מערה על כל יד משתיהן שלשה פעמי' וכן איתא בזוהר ועיקר הדבר הוא לרמוז מש"ה ועתה יגדל נא כח ה' ושני פעמים י"ד בגי' כח בימין וכ"ח בשמאל וכ"ח שלישי באמצעות שתי ידים לפי כי אין יותר משלשה מיני כח והם מפורשים בספר התיקונים ולכן תכוין בהם כי העיקר הוא על ידי הכונה כאמור ולכן כך צריך לערות עליהם בסגנון זה כדי להעביר מהם רוח רעה ששורה עליהם מפני כי בת מלך היא כשחז"ל והכל על ידי הכונה כנזכר:

[ג] לא יגע בידו קודם נטילה לפה ולא לחוטם ולא לאזנים ולא לעינים וטעם הדבר כבר נתבאר למעלה מפני כי בכל אלו המקומות שורה רוח רעה על האדם להתאחז מהם ולינק משם מפני כי שם מתגלים שורש הדינים מבוצינא דקרדינותא כנזכר שם ולא תקשה לך מידי משחז"ל כי הנוגע קודם נטילה בעינים או לאוזן וכו' נעשה עור וחרש וכיוצא והרי אינו כן בחוש כי הענין הוא בתורה כמו שאמר הכתוב מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח והנוגע באחת מאלה נעשה סומא וחרש בתורה באותו היום כי לא יבין שמועה ולא מה שישמע בתורה:

[ד] אפילו מי שנטל ידיו לא ימשמש בפי הטבעת תמיד וכו' ראוי להתבונן האדם מ"ש רבינו הקדוש כי מעולם לא הכניס ידו למטה מאבנטו ויש סוד בדבר אדבר בו בקצרה והענין מיוסד על מ"ש בזוהר פקודי דף רכ"ז וז"ל וכסף פקודי העדה בגין דהאי כל מה דאתפשט' לתת' הכי הוא טב ואף על גב דלאו איהו בארמות' אבל דהבא כל מה דאתפשט לתתא כלא הוא לביש דא אתפשט לטב ודא אתפשט לביש ובגין כך דא אצטריך לארמ' ארמות' ולאסתלקא לעילא ודא אצטריך לאתפשטא לתתא ולכל סטרין בגין דכלהו קאים לטב וכו' הנה נתבאר מדברי המאמר כי חלק הזהב כל מה שהוא מתפשט למטה הוא רע והטעם