עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › מקור חיים - א

מקור חיים - א כד

Mekor Chayim - 1 24 · מקור חיים - א · free full Hebrew text

Open in the reader →

אותם להוציא כל הטומאה לחוץ ולתת אותם לחיצוניים ואמנם מי גרם לאיש הישראלי זה לעשות כך לפי רוב העונות הנמצאים אתו הוא המשל אשר חז"ל הגידו היכי דמי הרשע לקודח בספינה אמרו לו מה אתה עושה אמר להם מה איכפת לכם והלא במקומי אני קודח אמרו לו והרי אתה מציף עלינו את הספינה כך אמר איוב אתי תלין משוגתי מה השיבו לו חביריו כי יוסיף על חטאתו פשע בינינו יספוק ולכן יאמר נא כי מתורת דרך ארץ צריך האד' למשמש בפי הטבעת בצרור או בקיסם כדי לפתוח נקביו רמז למשחז"ל יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש בפי הטבעת רמז למה שנוקב האדם ע"י העון ומוציא דברים מגונים כמ"ש ברשע חטאת פימו דבר שפתימו ולכן צריך למשמש שם באשר הוא סוף כל האדם כך יעשה בצרור כי יזכור שהוא גוש עפר ועל עפר ישוב אם יזכה אז נאמר וישוב העפר אל הארץ כשהיה. או בקיסם ר"ל אם אינו זוכה כאכול קש לשון אש תאכלהו אש לא נופח של גיהנם ועל ידי שהוא מתבונן לתקן את הנקבים אשר עשה בגוף שלו שהוא נמשל לספינה כדאיתא פ' ויקהל בפ' ויונה ירד אל ירכתי הספינה וכאשר יתן אל לבו בענין זה אז הוא מפתח נקביו להוציא הטומאה לחוץ ונשא השעיר עליו את כל עונות תם אל ארץ גזרה היא ארץ הטומאה אשפה מטונפת כדאי' בזוהר פ' תצא היא הקליפה ואמנם כך יעשה קודם שיתמיד בעון יקיים וזכור את בוראך בימי בחורותיך וכו' לפי שאם כך יעשה לאחר שישב וישתרש בחטא הוא קשה לכשפים כלומר כי סטרא אחרא היא שולטת בו וקשה לפרוש ממנה אח"כ כמש"ה עד אשר לא יבאו ימי הרעה כי אז שולטת הקליפה הנק' ימי רע כדאיתא בזוהר פ' מקץ קצ"ח:

[ד] לא יגלה עצמו כי אם מאחוריו טפח ומלפניו טפחיים גם בזה בא הרמז למשחז"ל כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח ומסיק כאן בדברים שבין אדם למקום כאן בדברים שבין אדם לחבירו א"נ כאן בחטא מפורסם דידעו ביה רבים כאן שאין העון שלו מפורסם ולכן על יסוד שני מיני הנחות הללו בא הרמז בזה בשני מיני גילוי שצריך לפרש העון ולפרסם אותו כי הנה הגילוי שהוא מגלה מלאחוריו טפח היינו כנגד החלוקה שהשיב בעל המאמר בעון שבין אדם למקום ולכן אף על גב כי הוא עון פלילי וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח כל מקום בגילוי מעט מספיק שמגלה טפח בינו לבין קונו לפי כי חנון ורחום הוא וחס על כבודן של בריות אמנם בדברים שבין אדם לחבירו שהרמז הוא מלפניו ושמא סיפר לפניו בפרהסיא ולכן צריך גלוי טפחיים כך אחז"ל אם אינו מתרצ' בפע' אחת יחזור וילך פעם ב' וג' ויוליך עמו ג' בני אדם עד עשרה אמנם באשה מאחריה שהשליכה אחריה יראת ה' בדברים שבינה למקום טפח ומלפניה ולא כלום אינה מחוייבת להוליך עמה אנשים לפייס לחברתה ולענין תירוץ שני כאן בחטא מפורסם וכו' יאמר כי בעון שרומז מלאחריו שאינו מפורסם מגלה טפח דכתיב כסוי חטאה אמנם מלפניו דידעו ביה רבים מגלה טפחיים דכתיב מכסה פשעיו לא יצליח ובאשה מלאחריה טפח דידעו ביה ומלפניה ולא כלום דכתיב כסוי חטאה:

[ה] אל יפנה במקום מגולה גם זה מדבר כנגד חלוקה האחרת דכתיב מכסה פשעיו לא יצליח וכמשחז"ל חציף עלי מאן דמפרס' חטאה ולכן בא הרמז בדין זה אל יפנה במקום מגולה דהיינו הרמז שלא יפרסם האדם העון שלו והיינו נמי משחז"ל חציף עלי מאן דמצלי בבקתא דהיינו מי שמגלה העון שלו אמנם יכוין שיהיו פניו לדרום ר"ל כי יתן אל לבו כי לעומתו ב"ה כי משם עולות התפלות שנאמר וזה שער השמים כך תתקבל תפלתו ואחוריו לצפון כי שם נאמר מצפון תפתח הרעה ועתה הוא דוחה הרעה ממנו ולכן ונשא השעיר עליו את כל עונותם כנ"ל אבל בין מזרח למערב אסור שהרי אחז"ל שכינה במערב שהרמז לומר שהקב"ה ברחמיו מקבל האדם בתשובה עד שעה שהעריב שמשו שנאמר תשב אנוש עד דכה אבל אסור לאדם לומר אעשה תשובה בסוף ימי לפי שחיי האדם הם מכונים מזרח ומערב כמשחז"ל בפ' וזרח השמש ובא השמש על זמן הלידה והמיתה עד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה וכו' אסור לאדם לומר כך שהרי עובר על מש"ה וזכור את בוראך בימי בחורותיך וכו' ובעבור עון זה אפשר שאין מספיקין בידו לעשות תשובה:

[ו] אמנם לענין השינה כבר אחז"ל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים שנאמר וצפונך תמלא בטנם ולפי כי לא הבינו כונת חז"ל כי לא פורש לכן אמרו ראשו לדרום וכו' אמנם העיקר הוא שיהיה ראשו למזרח ורגליו למערב וכן איתא בזוהר פ' במדבר דף קי"ח וז"ל מערבית דרומית היא אזלא לאתחבקא בדרום כמה דדרו' תלייא במזרח וכו' הכי נמי מערב אזלא לאתאחדא בדרום הה"ד וימינו תחבקני וימינו דא דרום ורזא דא אוליפנא קב"ה יהיב מטתיה בין צפון לדרום. ואחידת להאי בן ודאי. ועל דא אית להו לבני נשא למיהב מטתייהו בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא. דיהבין להו בנין דכרין דהא איהו אתכוון כלפי מהימנותא שלימא עילאה בשלימותא דכלא. לגבי קב"ה דאיהו בין צפון לדרום ולגבי כנסת ישראל דאנהירין בין צפון לדרום. ודאי יהויין ליה בנין דכרין וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי בין צפון לדרום ר"ל שיהיה דרום לצד ימין וצפון לצד שמאל וראש' למזרח ורגליו למערב וכן איתא בזוהר פ' במדבר דף קי"ט ע"ש וכן איתא בתיקונים דף רל"ב וז"ל שררך אגן הסהר וכו' דא ציון טבור עלמא נקודה דמינה הושתת עלמא ולקבלייהו רישא למזרח גופא למערב דרועין לדרום רגלין לצפון עכ"ל הנה הדבר מבואר ומה גם צא ולמד מאדם הראשון שהיה יציר כפיו של הב"ה ובראו ראשו למזרח ורגליו למערב והתכלית הוא בזמן שאשתו