מקור חיים - א כב

זועם בכל יום למאריהון דדינין אמנם ולא יקשרנו לפי כי אין המדה זו נקשרת עתה עם הימין אמנם ינעול של שמאל לגמרי כדי לעורר השמאל תחילה בסוד שמאלו תחת לראשי ואחר כך יקשור של ימין לפי כי כן אחר כך היא נקשרת עם הימין בסוד וימינו תחבקני ולכן כאשר ינעול של שמאל יקשרנו לפי כי כן כאשר מתעורר השמאל הוא נקשר עמה שנא' רשפי' רשפי אש שלהבת יה ואחר כך יקשור של ימין לפי כי כן אחר שניתן השמאל תחת ראשה אחר כך הוא וימינו תחבקני ומזה תבין מ"ש ר' יוחנן נעילת הסנדל הוא כתפילין לפי כי כך הוא כוונת הנחת תפילין בסוד שמאלו תחת לראשי ואחר כך הוא וימינו תחבקני כנזכר בזוהר וכן נמי מניח תפילה של יד ואינו קושר סביב הזרוע ואח"כ מניח של ראש וחוזר וקושר של יד כאשר יבא לקמן בע"ה:

[ה] אמנם כשחולץ חולץ של שמאל תחילה לתת לה תמיד קשר עם הימין בכל האפשר וכאשר נתבונן במש"ה כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף שרומז לאימא עילאה המסככת על בניה בסוד והאם רובצת על הבנים אז תבין למה ינעול של ימין תחיל' לפי כי כן היא רובצת תחיל' על הבן הקדוש שהוא מצד הימין לפי שהוא זכר כדאי' פ' תזריע כנ"ל אמנם לא יקשרנו דמשמע כי האם עליו רובצת ותו לא ואינו כן ולכן ינעול תיכף אח"כ של שמאל להורות כי גם האם רובצת על הבת היקר' שהיא בסוד השמאל כנזכר פסוק ואם נקבה תלד וטמא' שבועיים כפלים ויקשרנו לפי כי כן נמי הנקבה נקשרת בסוד השמאל ואחר כך חוזר וקושר של ימין לפי כי כן הזכר נקשר עם הימין הוא מ"ש בתיקונים איהו בנצח ואיהי בהוד וע"י כך נעשה היחוד ביניהם כנודע ולכן כשחולץ אותם חולץ בתחיל' של שמאל לפי כי כאשר אימא מסתלקת למעלה נאמר ותרם מעל הארץ תחילה מסתלקת מעל הבת היקר' הנתונה בשמאל ואחר כך מסתלקת מעל הבן והוא העומד בימין ולפי כי אימא עילאה עד הוד אתפשטת כדאיתא בזוהר ובתיקוני' לכן ימצא כשהיא מסתלקת למעלה תחילה מסתלקת מבחינת הוד שהוא שמאל ואחר כך מבחינת נצח שהוא בימין כאמור:

[ו] אסור לילך בקומה זקופה והענין כי הנה נת' בתיקונים כי כינוי צואר הוא באימא עילאה ואיתא בזוהר פ' וירא דף קי"ג ראשך עליך ככרמל זה נבוכדנצר מחיק שמא הה"ד תחותוהי תטלל חיות ברא וכו' והנה על עיקר שני מאמרי' האלה אסור לילך בקומ' זקופ'. אם אמרנו מפני כי ע"י כן ס"א ירים ראש כנזכר אצלי בסוד פ' כי עונותינו רבו למעלה ראש ע"ש דבר נפלא ואין לך רעה גדולה מזו כי לאחר שהקליפה בסוד נהירו דקיק כנזכר בזוהר ועתה על ידי שהולך האדם בקומה זקופה תבנה ותכונן סטרא אחרא עד מקו' שמתעל' בסוד שנאמר אם תגביה כנשר וכו' ונעשה לה בחינת ראש ומה גם הוא עושה העדר ופגם בסטרא דקדוש' כי הנה כל מה שאנחנו מרבים במעשה ובתפלה ובלימוד הוא כדי שתהיה האם רובצת על הבנים ואמנם כאשר אדם זה מתגאה ומהלך בקומה זקופה לכן נמי אימא עילאה מתרוממ' ומסתלקת מעל הבנים ולכן נאסר הדבר הזה ביותר לפי כי הוא עושה פגם גדול למעלה כדבר האמור:

לא ילך ד' אמות בגילוי הראש וכו' אשר חז"ל הגידו כי בזמן הבריאה קטרגה הירח ואמרה לפני הקב"ה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד ולכן נגזר עליה לכי ומעטי את עצמך אז אמרה לפי שאמרתי לפניך דבר הגון גזרת עלי כך. אמר לה צדיקים יקראו על שמך ודוד הוא הקטן והנה למדנו מזה המאמר כי על ידי התחתונים יחזור לה הכתר למעל' וכנז' במאמר לעיל דאלבישו למטרונית' לבושהא ושוו לה עטרהא כל אחד פועל צדק אקרי וההפך מזה המהלך ארבע אמות בגילוי הראש הוא גורם לסלק בחינת הכתר מן הכלה הקדושה ומה גם מן החתן ובזה יובן מ"ש אמיה דר"י כסי רישך כי היכי דתהוי אימת שמיא עלך לפי כי נזק והפסד ימצא בזה כי גילוי של הראש הוא גורם תגבורת הקליפה ופנה למעל' ומגיע העדר לסטרא דקדושה ולכן מפני שהיו אומרים לה כלדאי ברך גנבא הוי לכן נתחכמה ולא מצאה תקנה לדחות מבנה אותו תגבורת היצר הנמצא בו מסטרא אחרא אלא על ידי שיהיה ראשו מכוסה תמיד כי בזה נכנע סטרא אחרא ומתגבר סטרא דקדושה על כן ירים ראש כדבר האמור:

יבדוק נקביו וכו' גם בזה ימצא ענין גדול כי למה נאסר על האדם להשהות את נקביו ועובר משום בל תשקצו את נפשותיכם וסוד הענין תבין מפני מה הע"ז עליה נאמר צא תאמר לו מפני כי החלק שלה והמזון הוא מן היציאה הוא מפסולת אשר מתהתך ויורד עד עולם העשיה ומשם הם מתפרנסים ס"א ולכן נקרא אלהים אחרים מפני שהם בסוד האחור של סטרא דקדושה ומה גם שהם מתאחזים בבחינת האחורים ומשם מאותו מותר הנמשך משם הם מתכלכלים ומתפרנסים ממנו וכדאיתא בזוהר פ' בלק וז"ל ותאנא מבין סטרי חולקהון דממנן על שאר עמין נפיק חד שביל דקיק דמתמן אתנגיד חולקא לאינון תתאי ומתמן מתפרש לכמה סטרין. ודא קרינן ליה תמצית דנפיק מסטרא דארעא קדישא על דא עלמא כוליה מתמצית דארץ ישראל קא שתי. מאן ארץ ישראל הא אוקימנא ובין לעילא בין לתתא כל אינון שאר עמין עע"ז לא אתזנו אלא מההוא תמצית. ולא תימא דאינון בלחודוי אלא אפילו אינון כתרין תתאין מההוא תמצית שתיין וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי מן מותרו' העליונים כאשר הם יוצאים לחוץ משם מתפרנסים סטרא אחרא ולהיות כי האדם הגשמי הוא דוגמא לאדם הרוחני הנקרא אדם דעשיה כדאיתא בזוהר ובתיקונים אית אדם דעשיה אדם דיצירה אדם דבריאה וכו' והן הובא פ' בראשי' ולכן צריך האדם להוציא מתוך גופו אותו המותר לחוץ בין מצד הפנים בין מצד האחור כדי לפרנס סטרא אחרא והקליפות כאמור ואמנם כאשר כבר נתהתך והגיע זמנו לצאת לחוץ לפי כי כבר נתברר ונפרד בחינת האוכל מן הפסולת ולכן הטבע הוא דוחה המותר להוציא אותו לחוץ לפי הטבע הוא קדוש כי כן עולה הטבע בגי' פ"ו כמנין אלהים לרמוז כי כמו שנברא העולם בשם אלהים כך האדם שהוא בחינת עולם קטן נברא על ידי הטבע כי אלהים קדושים הוא וכאשר הוא דוחה המותר לחוץ מפני כי כבר הוברר הטוב שבתוכו ולא נשאר בו רק הפסולת רצונו לדחות אותו