מקור חיים - א יט

ולמחר הולכת אמנם הענין מתבאר על פי דרכי עם מ"ש במאמר כי העוסק במלאכת שמים בכל יום ויום קונה נפש חדשה ובלי ספק כי כפי ערך הלימוד והמעשה אשר מתעסק האדם כך יהיה ערך הנפש חדשה שיקנה בכל יום ויום לא ראי זה כראי זה ולכן נתכוון הלל הזקן לתת רמז לתלמידיו בשבח זה הנמצא לת"ח העוסק במלאכת שמים כי יזכה לנפש חדשה היינו אכסנאי בכל יום ולמח' הולך לו ויקנה אחרת זולתה ולכן צריך לגמול חסד עמה ואין לו רשות להתענות ועל יסוד זה אחז"ל להאי צורבא מרבנן דיתיב בתעניתא ליכול כלבא לשירותיה אותו חלק שהיה ראוי לתת לאותה נשמה חדשה שהוא מתעלה על ידי שיהנה ממנו הנשמה כמו ענין האכילה של שבת שהוא מצוה כדאיתא בזוהר בפ' ביני ובן בני ישראל פ' ויקהל דף ר"ד וז"ל האי רוחא אתהני בהאי יומא מהנאותן דישראל ומענוגא דלהון ולמיהב ליה ענוגא במיכלא ומשתיא בתלת סעודתין וכו' והאי נטיל חדוה וענוגא באינו' סעודתי דישראל וכו' ואתעביד רוחא נהירא מכל סטרין אתפלג לעילא ונהיר אתפלג לתתא ונהיר ודא הוא דכתיב ביני ובן בני ישראל חולק אחסנא אית לן כחדא וכו' ולכן יאמר כי ת"ח המתענה ואינו מענג אותו תוספת הנמשך עליו מן הנשמה במאכל לכן יאכל הכלב החיצון המאכל שהוא מתוקן לו לעת ערב ולא יהיה לו חלק בקדושה ולא יהיה ענין בירור לקדושה באותו מאכל מפני כי לא רצה לענג אות' נשמה חדשה הבאה אליו היינו אשה מקושטת לת"ח כמשחז"ל והיינו מ"ש ותזנח משלום נפשי ובגויה של נפש משתעי קרא וכן נמי בנדון דידן ירצה במאמרו ינעול של ימין תחילה היא הנפש העיקרית הקבועה בו לפי שבלילה מפקיד רוחו ביד קונו כ"ש בידך אפקיד רוחי ולכן בא הרמז לנעול של ימין זה תחילה ועכ"ז ולא יקשרנו להודיע דאע"ג שכבר זכה וחזר עליו בחינת הרוח לא יעשה עון באופן שיסתלק ממנו לפי כי הרוח אינה קבוע כמו חלק הנפש ולכן ע"י איזה עון ברוח הוא וזהו אצלי כונת הפ' ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי וכו' כי לבן הוא הקליפה כנודע מן הזוהר המרמה לאדם ומחטיא אותו אמנם יעקב שהוא בחי' הרוח כדאיתא בזהר פ' ויצא וז"ל ר' יצחק הוה יתיב יומא חד קמיה מערת' דאפיקות' אעבר חד בר נש ותרין בנין עמיה אמר חד לחד האי תוקפא דשמשא מסטרא דדרום איהו ועלמא לא אתקיי' אלא על רוח וכו' אמר ליה אחוה זעירא אלמלא יעקב לא אתקיי' עלמא וכו' והנה יעקב בחי' הרוח לא הגיד ליצר כי בורח הוא בזמן שהאדם חוטא לא נשאר בו רק הנפש שנא' נפש כי תחטא ולא רוח ולא נשמה כי בעבור העון בורחים ולכן לא יקשרנו ואח"כ ינעול של שמאל ר"ל לא ימנע עצמו מלתקן מעשיו עד שתבא לו רוח אחרת או נשמה אבל היא פחותה מן הראשונה לשעה והוא בערך שמאל והיינו מ"ש ואח"כ ינעול של שמאל ואח"כ יחזור לשל ימין ע"י התיקון יכול להחזיר אותה נשמה עצמה שנאבדה ממנו ויקשר אותה הדק היטב על ידי התשובה שלא תחזור ללכת ובכן נמי יבא אזהרה לאדם שישתדל על הגוף הראשון יעיר עליו בבקר בבקר הוא המכונה של ימין שלא יעשה מעשה בלתי טהור והוא מכונה בסוד נעל לפי שהוא סוגר ונועל בעד הנפש של אדם בקרבו וייטיב מעשיו כדי שיזכה לזמן התחי' וינעול אותו כדאיתא בזוהר שאומר אברהם הוא הנשמה למלאך ומשביעו כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה זה הגוף לבני לבניני אותו עצמו ואמנם אח"כ ינעול של שמאל הוא רמז לגוף השני כי הוא צריך להתגלגל פעם שנית לטוב לו ולכן לא יקשור של ימין תחילה דלא סגי לאדם בלי גלגול אמנם אח"כ יחזור לשל ימין לרמוז על גוף השלישי שהוא מתוקן ולכן מכונה בשם ימין ואז יקשרנו הדק היטב כי בזה הוא העיקר לכן על פי הדברים האלה החי יתן אל לבו להטיב עצמו בכל מעשיו בעה"ז לטוב לו לזמן התחי' גם לעה"ב כאמור כאשר יזכור פ' שמור רגלך בענין המנעלים וכו' אמנם להיות כי כל תורת מעשה אשר יעשה האדם הוא מושרש למעלה ולכן בא החיוב באופן זה לכן זה יהיה נמי בענין החליצה כי כאשר חולץ מנעליו יש לו לחלוץ של שמאל בתחילה לרמוז לכל העניינים הנז' כי צריך האד' להתבונן משחז"ל אשה רעה מאי תקנתיה יגרשנה ויתרפא ופריך והא כתיב כי שנא שלח אמר ה' שנוא הוא המשלח ומסיק כאן באשה ראשונה כי כל המגרש אשה ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' וכו' ולכן בא הרמז בזה כי לענין החליצה שהוא רמז לגט של שמאל היא אשה השניה אם הוצרך הדבר אז הוא חולץ של שמאל תחילה וכן נמי ימצא בזה רמז לענין הנפש הנוגע בעצם אדם כאשר חולץ הוא חולץ של שמאל תחילה הוא אותה הנפש הבאה אליו בסוד תוספת אמנם אם חטא ביותר אז הוא חולץ נמי של ימין היא הנשמה שהיתה בו בתחילה וכן נמי בא בזה הרמז על ענין הגופי' לזמן התחיה כשהוא חולץ שנאמר בפתחי את קברותיכם עמי ונתתי רוחי בכם וחייתם אז הוא סוד ועצמותך יחליץ אז חולץ של שמאל תחילה הוא חלק הנפש ואחר שהוא מתגלגל ויעמוד על עמדו ויתהלך בארץ ישראל אז יבא לו חלק הרוח או הנשמה דהיינו של ימין לפי כי גם לעתיד הכל יבא אל האדם בהדרג' זה אחר זה:

[ו] אסור לילך בקומה זקופה וכו' הנה ענין זה הוא נוגע בעצם אדם בזמן הזה ומה גם לזמן התחיה ואלו בזמן הזה אחז"ל המהלך בקומה זקופה כאלו דוחק רגלי השכינה לפי שנאמר מלא כל הארץ כבודו לכן נאמר רומו מעט ואיננו כל אדם שיש בו גסות הרוח מתמעט וכיצד ימצא שהאדם מתמעט אם לא נאמר בהכרח שמתמעט חלק הנשמה אשר בקרבו ע"ד שנתבאר בענין א"ה כאשר גרעה קומתו בגשמי ונעשה מאה אמה כך הנשמה שהיתה בקרבו נתמעטה וכן זה המהלך בגסות הרוח בקומה זקופה מתמעט כמות זה כן מות זה וכן נמי נענש לזמן התחיה כמשחז"ל כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר וכו':

גם לא ילך ארבע אמות בגלוי הראש כדאיתא בזוהר פ' בלק דף קפ"ז וז"ל פתח ואמר החכם עיניו בראשו וכו' וכי באן אתר עינוי דבר נש אלא בראש דלמא בגופיה או בדרועיה דאפיק לחכם יתיר מכל בני עלמא. אלא הכי תנינן לא יהלך בר נש בגילויא