מקור חיים - א יח

רק שלא יהיה תוהא על הראשונות ומתהפך הפנימיות שלו הוא הרצון על מה שעשה ויצא לחוץ כי לכן הוא מפסיד הכל ולוקח אותם הצדיק ונעשה לו כסוי ומלבוש לאותו עולם כדבר האמור:

[ד] ינעול של ימין תחילה כך שנינו כשהוא נועל נועל של ימין תחילה ומ"ש ר' יוחנן כתפילין כך מנעלים היינו לומר כמו ששנינו בתפילין תפיל' של יד אינה מעכבת של ראש כך מנעלים ואם רצה נועל של שמאל תחילה ומפני כי הבינו כי כוונת ר' יוחנן לומר כי השמאל הוא חשוב לכן הם אמרו ירא שמים יצא ידי שתיהן וינעול של ימין תחילה וכו' ובחליצה של שמאל תחילה והנה זה יהיה כונת הפ' שמור רגליך כאשר תלך לבית האלהים כי אין ראוי לאדם להלך יחף כמו שצוה החכם אל תמנע מנעלים מרגליך לא בימות החמה ולא בימות הגשמים ואיתא בזוהר פ' חוקת דף ק"פ וז"ל קם ר' אלעזר ואמר וזאת לפנים בישראל וכו' שלף איש נעלו וכו' האי קרא אית לאסתכל' ביה אי אינון עבדי הסכמ' בעלמא ואתו בתראי ובטלוה אמאי. ואי לאו הוא הסכמ' בעלמא אלא כדינא דאורייתא אמאי בטלוה. והא מאן דבטיל מלה דאורייתא כאלו חריב עלמא שלים. אלא ודאי בדינא דאורייתא הוה וברזא עילאה אתעבידת ובגין דהוו קדמאי חסידי זכאי האי מלה אתגלייא בינייהו ומדאסגיאו חייבי בעלמא אתעבידת האי מלה בגוונא אחרא בגין לאתכסאה מלין דאינון ברזא עילאה והא אוקמוה ויאמר אל תקרב הלום של נעלך מעל רגליך וכו' ועל דא כל מה דיהיב מית' לבר נש בחלמ' טב נטיל מאניה מן ביתא ביש כגון סנדליה מ"ט בגין דאעבר רגלי' מהאי עלמא וכו' והנה נת' הדב' מזה המאמר כי ענין הנעל הרמז הוא על האש' כמש"ה של נעלך ואוקמוה דפקיד ליה על אתתא לאתפרש' מינה וכו' והנה האדם יש לו שתי נשים כדאיתא בזוהר גם בתיקונים וייצר שתי יצירות וכו' זכה עזר לא זכה כנגדו והנה חז"ל אמרו אין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו ופריך והרי אחז"ל מ' יום קודם יצירת הולד בת קול אומרת בת פ' לפ' ומסיק כאן בזווג ראשון כאן בזווג שני ולכן יבא הרמז בדין זה לנעול של ימין תחילה כלומר שיהיה האדם נזהר בכל מעשיו כדי שיזכה לקחת לו אותה אשה שאומרת בת קול עליה בת פלוני לפלוני שהיא של ימין ולא יקשרנו וזה להודיע מש"ה אם אין לך לשלם וכו' כי בעון נדרים אשתו של אדם מתה ולכן יתן אל לבו כי אינה קשורה אשה זו עמו לעול' דאפשר כי יחטא ואשם ויקח משכבו זה מתחתיו ואח"כ ישים של שמאל היא האשה שמזווגין לאדם כפי מעשיו ואמנם פעמים נמי כי אין האדם זוכה לזווג ראשון של אותה בת קול לפי שלא היה לו מעשים והיינו מ"ש שינעול של ימין תחילה ולא יקשרנו והו' כמ"ש כי זווג ראשון הוא כאשר מכריז בת קול וזווג שני היינו בשעה שבא לקחת אותה אין מזווגין אותה אשה עצמה לאדם זה אלא לפי מעשיו שאם אין לו זכות אינו לוקח אותה ולכן יאמר ינעול של ימין תחילה היא האשה שהקנו לו מן השמים על ידי בת קול בת פלוני לפלוני ולא יקשרנו מפני אשר לא טוב עשה ינעול של שמאל דהיינו לפי מעשיו ואח"כ הוא חוזר לנעול של ימין לרמוז אם מטיב מעשיו יזכה לאשה עצמה של בת קול הנז' לפי דקים לן אדחי גברא מקמי גברא כדאיתא בגמרא שנאמר על כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי וכו' וכדאיתא בזוהר פ' משפטים אין להאריך אמנם עיקר הדברים אמורים בדרך כינוי אל האדם על אשה שהקנו לו מן השמים היא הנשמה וכדאי' בתיקונים בענין משחז"ל בפ' ותזנח משלו' נפשי וכו' אשה מקושט' לת"ח דהיינו להזהיר על האדם שיקשט עצמו לזכות לאותו תוספת נשמה הנתוסף בשבת כמשחז"ל נשמה יתרה נתוסף באדם בע"ש וכו' והיינו כינוי אשה מקושטת ר"ל נשמה חשובה וכן ראוי לתת רמז לדבר לקיים דברי חכמים ז"ל שהנה אשה מקושטת הוא בגימ' אלף קס"א וכן עולה בגימ' הנשמה המחודשת אלף קס"ג נוסף שתים לרמוז כי משני בחינות נמשך זאת הנשמה המחודשת פעם ראשונה בע"ש נמשך מעלמא דנוקבא אמנם ביום הוא יותר עליונה מעולם הזכר כאשר יבא במקומו בע"ה ואמנם יבא הרמז בזה גם לענין התפלה שאנו מתפללים בכל יום והענין מ"ש בזוהר פ' ויקהל דף ר"ד וז"ל תא חזי רזא דמלה כל אינון שית יומין קיימא מלה דכול' אתאחדאן ברזא דחד נקודה קדישא וכלהו יומין אתאחדאן ביה. ואית יומין אחרנין דקיימין לבר בסטרא אחרא. ואית יומין אחרנין דקיימין לגו מעגולא קדישא ואתאחדן בנקודה קדישא. וישראל קדישין וכל אינון דמתעסקין בקדושה כל יומין דשבתא אתאחדן כל אינון שית באינון שית יומין דלגו דאתאחדן בההיא נקודה אתאחדן בהאי בגין לנטרא לון וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי שלשה מיני ימים הם השולטים בימי השבוע אית יומין דקיימין לבר בסטרא אחרא לעכו"ם ואית ששת ימי המעש' לכל כללות ישראל ואית שית יומין פנימיים דלגו דאתאחדן בההיא נקודה של שבת כי אלו זוכים בהם כל אותם העוסקים במלאכת שמים א"כ ממאמר זה ממנו נקח לעבוד את ה' כי כל העוסק במלאכת שמים הוא זוכה בחול לתוספת נפש בכל יום בהשואה אחת לאותה תוספת של נשמה שנתוסף בע"ש לכללות ישראל ומאחר כי מעלה זו נתוסף לאיש הישראלי העוסק בקדושה כאמו' במה יזכה נער את ארחו להרויח תוספת נשמה זו אם לא בהנחת התפילין שהוא סוד הנשמה הנוספת ולכן מן הראוי הוא כי האדם ילבש תפילין כל היום אמנם לפחות צריך ללבוש אותם בשעת ק"ש ותפלה כנ"ל כי בזה יקנה האדם תוספת נשמה כאמור דהיינו אשה מקושטת לת"ח העוסק במלאכת שמים כי זוכה לה בכל יום ויום משעה שלובש התפילין והלאה כל היום היינו הנשמה המחודשת בגי' כאמור ובזה יובן משחז"ל בפ' גומל נפשו איש חסד זה הלל הזקן שהי' פורש מתלמידיו א"ל ר' להיכן אתה הולך א"ל לגמול חסד עם אכסניא שלי א"ל וכי בכל יום ר' יש לך אכסניא א"ל והנפש זו אינה אכסניא היו' כאן למחר הולכת כי הנה תימה הוא על דברי הלל למה היה ממשל משלי' הללו וע"ק כי הנפש זו לא יצדק בה שהיא אכסניא מחדש שהרי היא קבועה באדם מיום צאתו לאויר העולם עד יום מותו ולא יצדק לומר בה שהיא אכסניא בכל יום ויום מחדש ואינה הולכת למחר עד שהיה אומר