מקור חיים - א יז

וכו' והוו אזלין ערטילאין לעיניהון דכולא מה כתיב ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו' ודא הוא יסודא ועקרא למיגד בחוביהון עד דגרים לון לאשתצאה מעלמא ובגין כך אתמשכן בתר יצה"ר ובגזעו וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי עיקר החטא של דור המבול היה לפי שהי' הולכים ערומים וכה"א ערום הלכו מבלי לבוש ולכן חטאו ונאבדו מן העולם ולכן נא' וינחם ה' וכו' ולכן שונא הב"ה מי שמהלך ערום ולכן אמר ר' יוסי מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי נראה שלא היה פושט החלוק עד שהיה מתכסה בסדין ואח"כ פושט ולכן נמי מי שישן ערום לא ילבש מיושב כדי שלא יראו קורות ביתו את בשרו כי הב"ה מלא כל הארץ כבודו וכבר אחז"ל מי מעיד באדם קורות ביתו שנא' כי אבן מקיר תזעק וכו' לכן צריך האיש הישראלי לדקדק בכל מעשיו דוגמא לזה כך אחז"ל וכל מעשיך יהיו לש"ש ר"ל בכונה למעלה ואיתא בזוהר פ' ויקרא דף ד' וז"ל זכאין אינון ישראל דבכל אתר דאשתכחו קב"ה אשתכח עמהון ומתפאר בהו בישראל הה"ד ישראל אשר בך אתפאר. ולא עוד אלא דישראל אשלים מהימנותא בארע'. וישראל שלימו דשמא קדיש' אינון. וכד ישראל אשתלימו בעובדייהו כביכול שמא קדישא אשתלים וכו'. ולכן לא נכון להיות מתגלה בשר האדם ואיתא בחז"ל פ' בראשית אצל והנחש היה ערום וז"ל והנחש היה ערום לא הוה צריך קרא למימר אלא ויעש ה' לאדם כתנות עוד אלא להודיעך מאיזה חטא קפץ עליו אותו רשע מתוך שראה אותם עסוקים בדרך ארץ וכו' ובזוהר פ' בראשית ז"ל והנחש היה ערום מאי ערום ערום בלי לבושין ומזה תבין מפני מה הב"ה שונא כל כך המהלך ערום לפי כי זה היה סיבה לחטא א"ה ונגזר מיתה על כל העולם ומה גם כי היה סיבה לדור המבול שחטאו מפני כי ערום הלכו מבלי לבוש ולכן נימוחו מן העולם כאמור ולכן נלמד מזה כי מפני שתי סבות אין ראוי לאדם להיות ערום כל שהוא אם מפני כי זה היה עון ראשון של א"ה מסיבה שהיו ערומים שנאמר ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו וכן נמי היה סיבה לדור המבול שנמחו ועוד שנית מפני כי ע"י כך נמצא שהוא נותן כח לסטרא אחרא שהוא חוזר וניעור כמו שהיה מאז בזמן הבריאה ואיתא בזוהר פ' צו דף כ"ח וז"ל לית אורח לאתגלאה כלה בקירוב בשר אלא לחתן דילה בההוא זמנא מתקיים ויהיו שניהם ערומים וכו' דכבר אתעבר ערבוביא בישא ערב רב מעלמא דאינון עריין דקב"ה משמע כי עתה אסור להיות ערום וכבר נת' כי לכן שנא הב"ה למהלך ערום מפני כי הוא נותן יד לפושעים שלכן נמי אסור להלך ארבע אמות בגילוי הראש כדלקמן ובכן יהיה זה הדבר לזכרון לאיש הישראלי כי יתבונן לעשות המצות כדי שיהיה לו חלוק ללבוש בג"ע ולא יהיה ערטילאי כמו הרשעי' אלא יעשה לו חלוקא דרבנן ויהיה כל כך צדיק עד שלא יצטרך להיות ערום אפילו שעה אחת אלא מיד שפושט הגוף הנגוף הזה כשיוצא מן העה"ז תיכף ילבישוהו חלוקא דרבנן כדאיתא בזוהר פ' תרומה דף ק"נ וז"ל כיון דאתפשט האי גופא וכו' חסד עבד קב"ה עם בני נשא דלא אפשיט אינון לבושין עד דאתקין ליה לבושין אחרנין יקירין וטבין מאלין וכו' וסוד הדבר מפני כי כל מעשה האיש הישראלי הוא גורם כך למעלה כנז' במאמר הקודם וכאשר מתבאר עוד לקמן בע"ה:

[ג] ידקדק בחלוקו ללובשו כדרכו וכו' גם בזה בא הרמז לאדם הנלבב שלא יהי' גורם על ידי מעשה הרע להפך חלוקו ע"ד משחז"ל בפ' ויהושע היה לבוש בגדים צואים וכי יהושע כ"ג היה לבוש בגדים צואים אלא שנשאו בניו נשים נכריות וכן איתא בגמרא מ"ט נענש לפי שבניו נשאו נשים נכריות הנה למדנו מזה היות המלבוש כינוי לאשה רעה ואמנם יהיה ג"כ בזה הדין דרך רמז מ"ש ידקדק בחלוקו ר"ל ישתדל ליקח אשה הגונה ועוד ידקדק ללובשו כדרכו שלא יהפוך שולחנו כדי שלא יתהפך נמי הפנימי שלו לחוץ כדאיתא בזוהר כי מפני העון הנשמה מסתלקת מן האדם הוא הפנימי שלו יוצא לחוץ והולך לו שלכן אחז"ל איזהו ת"ח שמחזירין לו אבידתו בטביעות עין זה המקפיד על חלוקו שלא יתהפך יגיד על הרמז הזה כלומר כי מאחר שהוא ת"ח והוא מקפיד כל כך בדקדוקי הדברים כי ירא על נפשו שלא תאבד ממנו ולכן נמי בלי ספק כי לא ידבר כזב ולא יחפוץ ליקח דבר שאינו שלו וכאשר נאמר כי גם זה הוא בדרך רמז מ"ש מחזירין לו אבידתו היינו מ"ש בזוהר או מצא אבידה שהוא בחינת נשמה ולכן לזה המדקדק במעשיו ג"כ מחזירין לו מלמעלה אבידתו היא נשמתו אם נאבדה ממנו בטביעות עין העליונה שנאמר הנה עין ה' אל יריאיו מדה כנגד מדה ואיתא בזוהר פ' אמור דף ק"א וז"ל דתנינן דעובדין טבין דעביד בר נש בהאי עלמא עבדין ליה בההוא עלמא לבושא יקירא עילאה לאתלבשא בהו וכד בר נש אתקין עובדין טבין וגברין עליה עובדין בישין ואשגח ביה קב"ה ועובדוי בישין סגיאין ואיהו רשע דאשתכח קמיה מאריה חטאה ותוהא על אינון טבאן דעביד בקדמיתא הא אתאביד הוא מכלא מהאי עלמא ומעלמא דאתי. מה עביד קב"ה מאינון טבאן דעבד האי חטאה בקדמיתא אלא קב"ה אע"ג דההוא רשע חטאה אתאביד. אינון טבאן לא אתאבידו אית צדיק אזיל באורחוי דמלכא קדישא ואתקין לבושוי מעובדוי קב"ה אשלים ליה מאינון עובדין דעבד האי רשע חטא' ואשלי' לבושוי לאתתקנא בההוא עלמא הה"ד יכין וצדיק ילבש ההוא חטאה אתקין וצדיק אתחפי ממה דאיהו תקין הה"ד כסוי חטאה כסוי הוא מידא דחטאה אתחפי מחטאה וכו' ולכן יאמר נא כי ידקדק בחלוקו האדם זה אשר יעשה מן המצות מעשיות אותה חלוקא דרבנן יהיה זהיר ללבוש אותה כדרכו בכל מעשיו ובכל פניותיו ידקדק שלא יהיה סיבה להפוך הפנימי שלו לחוץ כלומר כי גם אם באולי יחטא יש לו תקנה