מקור חיים - א טז

יותר מעשרה בנחוצה וקרוב לזה אחז"ל בפ' טוב מלא כף נחת וכו' טוב מי שלומד סדר אחד וכו' אלא רעותי' דמתקרי תניין וכן לענין התחנונים והתפלה כאשר יבא לקמן מבואר הדק היטב בע"ה:

[ה] טוב לומר פ' העקידה ופ' המן ועשרת הדברות וכו' הנה פ' העקידה שגורה היא בפי הכל ואומרי' אותה בכל יום אבל שאר הפרשיו' לא נהגו לאומרם בכל מקום מפני שאין להם שורש ולא צורך לענין התפלה ועשרת הדברות בטלו אותם חז"ל מפני תרעומת המינים וסיבה האמיתית מפני כי לא נמצא בהם צורך לענין התפלה ולכן אע"ג דליכא מינים עתה לא נהגו לאומרם אמנם אם היחיד ירצה לומר אותם הנה הם בכלל לימוד בתורה אז טוב לו שיאמר יר"מ וכו':

[ח] יאמר עם הקרבנות פ' ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה' ואיתא בפר"א יכוין בעקיד' יצחק כשאומ' צפונה לפני ה' ויהיה לזכרון טוב וכאשר יאמר פ' העקידה יכוין בפ' ויעקוד את יצחק בנו שיעקוד הב"ה ויקשור כל המקטרגים על ישראל למעלה לפי שאחז"ל בשעה שהיה א"א ע"ה עוקד ליצחק היה עוקד הב"ה לכל השרים של מעלה ובזמן החורבן אמר הנביא לישראל מה אתם סבורים כי אותם השרים עדיין הם קשורי' כבר הותר הקשר שלהם שנ' כי עד שרים סבוכים וכו' ולכן טוב לכוין כשאומר ויעקוד את יצחק בנו שהב"ה ברחמיו יחזור לקשור אותם השרים פעם שנית כדי שלא יקטרגו על ישראל בשעת התפלה לפחו' ואיתא בזוהר פ' צו דף ל"א וז"ל אל בכל אתר נהירו רב דחכמתא עילאה הוא וקיימא בקיומיה. ואלמלא דהאי אל אתער בעלמא לא יכיל עלמא למיקם אפילו שעתא חדא מקמי דינין תקיפין דמתערין בעלמא בכל יומא הה"ד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אל תקרי בהבראם אלא באברהם באתערותא דאברהם קיימי. וכד אתער אברהם בעלמא כל אינון דינין דמשתכחי בכל יומא ויומא דחי להו לבר ולא קיימין קמיה הה"ד ואל זועם בכל יום. נזעם או זעום בכל יום לא כתיב אלא זועם בכל יומא ויומא דדינא אשתכח דחי לון לבר וקיימא הוא ומבשם עלמא הה"ד יומם יצוה ה' חסדו וכו' ולכן טוב לכוין בזה כשאומר ויעקוד את יצחק בנו כי אברהם מדת אל הוא עוקד למאריהון דדינים שהם מצד יצחק כנודע והיינו מלת את לרבות השרים לעקוד אותם בשעת התפלה:

[ט] יש נוהגים לומר פ' הכיור ופ' תרומת הדשן ואח"כ פ' התמיד וכו' והנה אנחנו לא נהגו באחת מאלה זולת פ' התמיד נהגו כל איש לאומרה ואמנם צריך לכוין בה מ"ש בזוהר פ' צו דף כ"ז וז"ל ר' אחא פתח ואמר והאש על המזבח תוקד בו וכו' והאש על המזבח תוקד בו ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר כהנא אמאי. והא תנינן אשא בכל אתר הוא דינא וכהנא מסטרא דימינא קא אתיא ורחיקא הוא מן דינא דהא כהנא לא אזדמן בדינא לעלמין והכא הוא בעי לאוקדא דינא בעלמא דכתיב ובער עליה הכהן. אלא הכי אוליפנא בר נש דאתי למחטי קמי מאריה הוא אוקיד גרמיה בשלהוביתא דיצ"הר ויצ"הר מסטרא דרוח מסאבא קא אתייא והא שרייא ביה רוח מסאבא וכו' ולא אשתצי ולא אתבטל ההוא רוחא מסאבא בין מבר נש בין מההוא סטרא דאתי מניה אלא באשא דמדבחא דההוא אשא מבערא רוח מסאבא וזינין בישין מעלמא. וכהנא בדא אתכוון וכו' ועל דא בעי דלא ידעכון ליה לעלמין וכו' ועל דא תנינן אית אשא אכלא אשא אחרא אשא דמדבח' אכלא אשא אחר'. ועל דא אשא דא לא תכבה לעלמין וכהנא מסדר לה בכל יומ' וכו' עוד זאת ימצא מן השלימות בענין קריאת פ' התמיד מ"ש פ' זו דף כ"ז וז"ל צו את אהרן וכו' רזא הכא דהא אוקימנא לית צו אלא ע"ז והכא אתייהיבת ליה לאתוקדא ההוא מחשבה רעה ולאעברא לה מגו קודשא בהאי רעותא דסלקא לעילא ובהאי תננא וכו' והאי צו ברשותייהו קיימא כל זמנא דעבדי רעותא דמאריהון דלא יכלא לשלטאה עלייהו והאי קרא כלא אתיא לאחזאה רזא דמלה לאעטרא להאי רוח קודשא לעילא ולאפרשא לדא רוח טומאה לנחתא לה לתתא. דא ברעות' ובצלותא ודא בעובדא כלא כדקא חזי ליה וכו' צו דא ע"ז רוח מסאבא לאמר דא אתתא דאקרי יראת ה' כתיב הכא לאמר. וכתיב התם לאמר הן ישלח איש את אשתו וכו' זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי דאינון ידעי אורחי דאורייתא ואזלי באורח קשוט עלייהו כתיב ה' עליהם יחיו. מאן עליהם. אלין אינון אורחי דאורייתא יחיו. יתקיימון בעלמא דין ובעלמא דאתי וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כמה מועיל חלק המעש' לאדם בע"הז ולע"הב ומה טובה גדולה גורם למעלה:

ולענין קריאת מעשה הקטורת נמי נמצא לאדם תועלת גדול לדחות המחשבה רעה דוגמא לקריאת פ' התמיד כאמור כדאיתא בזוהר פ' ויקהל דף רי"ח וז"ל קטורת כל מאן דארח בההוא תננא כד סליק ההוא עמודא מההוא מעלה עשן הוה מברר לביה בברירו דנהירו בחדוה למפלח למאריה ואעבר מניה זוהמא דיצה"ר ולא הוה ליה אלא לבא חדא לקבל אבוה דבשמיא בגין דקטורת תבירו דיצה"ר איהו ודאי בכל סטרין וכו'. מלה דא גזרה קיימא קמיה קב"ה דכל מאן דאסתכל וקרי בכל יומא עובדא דקטורת ישתזיב מכל מלין דחרשין בעלמא ומכל פגעין בישין ומהרהורא בישא וממותנא ולא יתזק כל ההוא יומא דלא יכיל סטרא אחרא לשלטאה עליה ואצטריך דיכוין ביה וכו' והנה זאת תורת האדם האומר מעשה הקטורת ומכוין בו אמנם כנגד מה שגורם למעלה ג"כ מבואר ושם נאמר ז"ל בההוא קטורת כד הוה סליק תננא בעמודא הוה כהנא חמי אתוון דרזא דשמא קדישא פרישאן באוירא וסלקי לעיל' בההוא עמודא לבתר כמה רתיכין סחרין ליה מכל סטרין עד דסליק וחדי למאן דחדי וקשר קשרין לייחדא כלא והא אוקימנא וכו'. והנה מבואר הדבר מזה המאמר היחוד הנעשה למעלה על ידי הקטורת:

[א] אשר חז"ל הגידו כי אין שנוא לפני הב"ה כמי שמהלך ערום והסיבה לזה הוא מ"ש בזוהר פרשת נח דף ס"ב וז"ל ת"ח מה כתיב לעילא ויהי כי החל האדם לרוב