מקור חיים - א טו

לפני בוראו וכו' עיקר הדבר מ"ש חז"ל ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגלתי את בני לבין האומו' כלו' ג' דברי' של שלימו' נעדרו א' מה שהחרבתי את ביתי שהי' מתקדש שמי בה כמש"ה וגם אל הנכרי וכו' ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי וזש"ה כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים מפני כי כל בקשתם נעשית וזאת שנית אוי ששרפתי את היכלי כי שם מקטירים והיה מתרצה הב"ה לפושעי ישראל באמצעות הלבונה על ידי הקשר שהיה גורם למעלה הקטורת במדות העליונות ויותר מזה אוי שהגלתי את בני לבין עכו"ם דאיכא תרתי לריעותא חילול ה' חלילה באמור להם אם עם ה' אלה למה מארצו יצאו אלא ודאי הזקינו הדברים ועוד כי ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ולכן ימצא כי אותם תחנונים שהאדם יאמר על החורבן ועל הגלות הם רצוים לפניו ית' מאחר כי הב"ה מתחרט על הגלות ועל החורבן כמ"ש חז"ל ג' דברים הב"ה מתחרט עליהם גלות שנאמר ועתה מה לי פה נאם ה' כי לוקח עמי חנם ודקדקתי במה שאמר הכ' מה לי פה שרמז על המקדש שנאמר פה אשב כי אויתיה הרי מ"ש אוי שהחרבתי את ביתי ולכן מועיל נמי לאדם התחנונים שיאמר אמנם מאמר זה אינו חולק על מ"ש חז"ל גם בזוהר ושם נאמר כי בחצי הלילה נעשה הספד ובכיה למעלה ומוריד שתי דמעות לים הגדול וכדאיתא לקמן הנה אלו הדברים הנזכרים ונעשים באמת ולא פליגי כי מ"ש בברכות ג"פ בלילה שואג כארי וכו' אין זה ענין בכיה והספד רק שאגה בעלמא שנאמר ה' ממרום ישאג וכו' שאג ישאג על נוהו מפני כי יזכור המשמרות שהיו שומרים במקדש והיינו מ"ש ג' משמרות הוי הלילה וחזר והגיד ועל כל משמר ומשמר יושב הב"ה ושואג שהרצון לומר על כל משמר ומשמר שהיה במקדש מקביל למשמרות של מעלה שואג הב"ה אבל אין עושה הספד ובכיה כמבואר אצלי בפי' עין יעקב והראיה כי כן נמי נעשה ביום כנזכר שם במעשה דר' יוסי כשנכנס לחורבה להתפלל שמע בת קול מנהמת כיונה ואומרת אוי שהחרבתי את ביתי וכו' אמנם בחצי הלילה נעשה הספד ובכיה ובועט הב"ה ברקיע כמשחז"ל וכדאיתא בזוהר פ' ויקהל דף קצ"ה וז"ל משרייא תניינא אתמנא בארבע שעתי אחרנין ולא אמרי שירתא בר תרי שעתי עד דאתפלג ליליא וכו'. ואלין אינון אבלי ציון ואינון דבכו על חורבן בי' מקדשא וכו'. פתחי ואמרי על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו וכו' אלין אינון דבכו על נהרות בבל עמהון דישראל דכתיב גם בכינו ומנלן דבכו תמן דכתיב הן אראלם צעקו חוצה. מהו חוצה דא בבל בגין דכלהו אוזפוה עד בבל ותמן בכו עמהון וע"ד פתחי בהאי. ומסיימי זכור ה' לבני אדום וכו' וכדין אתער קב"ה בדרגוי ובטש ברקיעין ואזדעזעו תריסר אלפי עלמין וגעי ובכי דכתיב ה' ממרום ישאג וכו' ואדכר לון לישראל ואחית ב' דמעין לגו ימא רבא וכדין אתער שלהוביתא חד דבסטר צפון ובטש וכו' וההיא שעתא אתפלג ליליא ושלהוביתא אזלא ובטש בגדפוי דתרנגולא וקארי. וקב"ה לית ליה נייחא עד דעאל לגנתא דעדן לאשתעשעא בנשמתהון דצדיקייא וכו' והנה הענין מובן וגם ממנו נקח כי מה טוב לאדם להתכוין להתחנן באותם הזמנים כאשר נת' אצלי בפירוש התורה אצל פ' יעיר בבקר בבקר כי אמר ישעי' ע"ה האי דעדיפנא מחבירי שלא למדתי הנבואה מן הזולת רק מהב"ה כמשחז"ל שלכן הוא שקול כמרע"ה לכן היה אומר ה' אלהים נתן לי במתנה לשון למודים שיוכל ללמד תורה לרבים דהיינו סייעתא דשמיא ועוד נתן לי לדעת לעות את עיף על התורה דבר תורה לפי דעתו וזה היה לי לפי כי יעיר הרוח והלשון שלי הנזכר בבקר בבקר בהתמדה וג"כ הוא כפול ע"ד קדמו עיני אשמורות בשלישי הלילה ולכן הב"ה יעיר לי מדה כנגד מדה כי כאשר אמר ה' את מי אשלח ומי ילך לנו שמעתי דבריו ואומר הנני שלחני ועוד יעיר לי אזן לשמוע ענין התורה והנבואה כלמודים כדרך שאדם למד מבן אדם אבל לא למדתי רק מהקב"ה וכל זה השבח לפי שהיה מתעורר באותם השעות שהמשמרות משתנות כאמור ונוסף עוד עתה שהקב"ה שואג על נוהו שמטיב לעצמו ועושה נחת רוח ליוצרו ולא יהיה האדם ישן על מטתו והקב"ה בוכה עליו ואומר אוי שהחרבתי את ביתי וכו' והגלתי את בני אמנם יהיה נעור ויעסוק בתורה כדי שבוראו יהיה משתעשע עמו כאמור ואיתא בזוהר פ' שלח לך דף קס"א וז"ל כד אתער צפרא קלא אתער במלקדמין ואמר עמא תקיפא כאריא גברין כנמרין הבו יקר למאריכון דכתיב על כן יכבדוך עם עז וכו' שמעו קל חילין ומשריין סגיאין דהוו אמרי לך ה' הגדולה והגבורה עד ומרומם על כל ברכה ותהלה אדהכי נהר יממא וכו':

[ג] ראוי לכל ירא שמים שיהיה מיצר ודואג על חורבן ב"ה כלומר בכל שעה מאלו בלילה באותם ג' משמרות או ביום ג"פ הרי כבר נאמר אבל ראוי להיות דואג על החורבן אבל לא בזמן התפלה שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה ובטוב לבב וביותר בשעה שלומד בתורה כמ"ש חז"ל הקורא והשונה בלא נעימה עליו נאמר וגם אני נתתי להם וכו' כדלקמן לפי שהשמחה ששמח האדם בשעה שלומד בתורה ועוסק במצוה מושך עליו רוח טהרה וחי בהם אמר רחמנא ועושה נחת רוח ליוצרו כדאיתא בזוהר פ' תצוה דף קפ"ד וז"ל ת"ח עלמא תתאה קיימא לקבלא תדיר והוא אקרי אבן טבא. ועלמא עילאה לא יהיב לי' אלא כגוונא דאיהו קיימא אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא כדין הכי נהרין ליה מעילא. ואי איהו קיימא בעציבו יהבין לה דינא בקבליה. כגוונא דא עבדו את ה' בשמחה. חדוה דבר נש משיך עליה חדוה אחרא עילאה וכו' וחז"ל אמרו אין השכינה שורה וכו' לא מתוך עצבות ונאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב ואי' בזו' פ' פקודי דף ר"נ ז"ל שרפים דתרין גוונין חוור וסומק רחמי ודינא אלין קיימין לאשגחא דכתיב משגיח מן החלונות ואלין קיימין לאסתכלא בכל אילין דמקדמי לבי כנישתא ואתמנון מאינון עשרה קדמאי כדין סלקין וכתבין לון לעילא בגין דאלין אקרין חברי' לגבייהו הה"ד חברים מקשיבים לקולך השמעיני:

[ד] טוב מעט תחנונים בכונה מהרבות בלא בכונה וכבר נת' אצלי ממשחז"ל ששואלים לאדם קבעת עתים לתורה ואין שואלים ממנו כמה תורה היה למד שלכן מה טוב לאדם ללמוד ה' פרקים במתון ובנעימה