מקור חיים - א קכג

ממנו ומ"מ מכיר אותה שנאמר יהי מכירך ברוך עוד יהיה חבר זה באופן אחר דהיינו כי לעולם החבר הוא בסוד הנקבה שנאמר הלא היא חברתך ואשת בריתך אמנם שני תנאים הללו הם לאפוקי לאה ולכן יאמר משיראה את חבירו הרגיל אצלו וכי תימא הנה זו היא לאה הרגיל עם הזכר תמיד והיא קודמת שלכן לאה הגשמית נשאת ליעקב בתחלה ולכן הדין הוא צריך שיהיה חבר זה הרגיל אצלו קצת מעט לא כביר ודבר זה אינו צודק בלאה לפי כי תדיר היא עם הזכר כנודע אמנם יצדק ברחל שהוא פעמים רגיל עמה וגם שיהיה ברחוק ממנו ארבע אמות ולאה אינה רחוקה מן הזכר שעליה נאמר חסידה ברושי' ביתה היינו בראש כדאיתא בזוהר פרשת בראשית אמנם יצדק ברחל שהיא רחוקה ממנו ארבע מדות כאמור ומכיר אותה קצת והיינו ההארה שהוא מאיר בה באותו הנקב של החזה מבין חדוי כדאיתא באדרא רבא והוא מפורש בשום שכל בפסוק חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלם וכו' כדאיתא באדרא רבא ע"ש ועיקר הדבר לפי כי זמן ק"ש הוא משעה שהחמה זורחת כדלקמן שנאמר ייראוך עם שמש ולכן הודיע כי הנחת תפילין לא כך הוא אלא זמן הנחתן הוא בבקר לפי שיש באותם האורות ענין צורך מאותו זמן והסוד ויהי בבקר והנה היא לאה ולכן בא השיעור משיראה את חבירו היא רחל כאמור הרגיל עמו קצת לפי שפעמים הוא מתחבר עם לאה אמנם רחל היא אז ברחוק ארבע אמות ממנו שהם ארבע מדות ת"נה"י כאמור ויכירנו לתת לה הארה לא כן הוא חבר של אותה שעה שהיא בסוד לאה כי אין זאת רחוק ממנו ארבע אמות אלא כי גם היא מתחברת עמו עתה כאמור:

אסור להניח תפילין בלילה וכו' עיקר הדבר מפני כי אורות עליונים הללו של התפילין הם מסתלקים בלילה מתפארת ישראל להיות צל על ראשו ולכן בענין הגשמי נאסר להניח תפילין בלילה ובא הטעם שמא יישן בהם והנה ספק זה נמצא ביום נמי נהי כי אין זה אל עמק שוה כי הרצון הוא שבלילה שכיח ענין השינה בנפול תרדמה על אנשים אמנם עיקר הדבר הוא כדאמרן לכן נתנו חז"ל אמתלא לדבר שמא יישן בהם והרי עיקר השינה הוא ענין הסתלקות הנשמה למעלה והרי בלאו הכי כבר נתבאר כי אלו האורות נסתלקו למעלה בלילה וגם שיישן בהם אינו עושה פגם רק הסתלקות ההשגחה כנ"ל אלא העיקר כדאמרן אין תפילין למעלה בלילה ולכן אם הניחם קודם שתשקע החמה כי עדיין האורות של תפילין למעלה לא נסתלקו ואחר כך חשכה עליו אפילו הם עליו כל הלילה מותר מן הטעם האמור שהרי אף על גב כי יישן בהם אינו עושה פגם למעלה לפי כי בלאו הכי כבר נסתלקו האורות והם צל על ראשו אמנם לכן אין מורים כן לפי שהרי נתבאר כי לילה לאו זמן תפילין הוא מאחר כי תכלית התפילין הם לצורך היחוד והא ליתא כי אין יחוד בלילה כנודע:

אם לא חלץ תפילין מפני שלא היה לו מקום לשמרן מששקעה עליו חמה וכו' הנה נתבאר כי כאשר תפילין העליונים הם האורות הנמשכים מלמעלה מחכמה ובינה לתת' ישראל הם מסתלקים ממנו אמנם הם מאירים עליו מרחוק להיו' צל על ראשו אמנם מכל מקום יש להם מקום אשר הם עולים לשם בלילה כאשר נתבאר קצת למעלה אצל ענין כיס של התפילין מה עניינו והרמז בפ' כיס אחד יהיה לכלנו ר"ל כי הנה כיס זה הוא מועיל לחכמה עליונה ומועיל נמי לתפארת ישראל והבן ולכן מי שלא חלץ תפילין מששקעה חמה מפני שלא היה לו מקום לשמרן והרי אין זה דוגמא של מעלה כי שם הם נגנזים בכיס כאמור ונמצאו עליו לשמרן מותר ומורים כן כדי שלא יבא לזלזל בענין קדושת התפילין כאמור:

היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה וכו' כבר נתבאר למעלה כי כל מעשה של איש הישראלי הוא עושה רושם גדול ופנה למעלה ולכן נמי מי שרוצה לצאת לדרך בהשכמה מניח תפילין לפי כי על ידי כך הוא גורם להתעורר אותם האורות עליונים ולהכנס בתפארת ישראל מצד האיש הפרטי הזה שלבש אותם אמנם לא יברך עליהם מפני דאע"ג כי נכנסו האורות הללו מפני כי הם שלא בעונתן לכן אינו נעשה בהם ייחוד העליון מפני כי אין זמן הייחוד בלילה והברכה היא בסוד הייחוד כמשחז"ל שרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה שנאמר להניח ברכה אל ביתך ולכן לא יברך עליהם וכשמגיע זמנם הנז' בבקר ימשמש בהם לפי כי ענין המשמוש הוא סוד גדול כנ"ל והיינו סוד הברכה של הכהן בידים כדאיתא בזוהר פרשת נשא גם הובא בזוהר פרשת בלק ע"ש וכו' ולכן אז יברך כדי להמשיך הברכה אל ביתך לכלה ונתן טוב טעם למה התירו זה ליוצא דווקא שמותר להניח תפילין בלילה מאחר כי לאו זמן תפילין הוא משום דליכא למיחש שמא יישן בהם דכיון שהשכים ויצא לדרך והנראה מזה הוא כי הם יוצאי דרכים שרוכבים על גבי בהמה דאי תימא על המהלך ברגליו פשוט הוא שלא יישן כי יפול לא יוטל:

היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה וכו' הנה נתבאר כי לילה לאו זמן תפילין הוא מפני כי אין נעשה ייחוד למעלה עם רחל ולכן באו כל הדינים הללו בכל אלו הפרטים של ענין הגשמי בענין המהלך בדרך ושקעה עליו חמה ותפילין בראשו או שהיה בב"ה יושב ותפילין בראשו וקדש עליו היום ואין זה זמן של תפילין לכן יניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו זה יעשה מפני הרואים אף על גב דליכא איסור ברכה ואם יש בית סמוך לחומה כד"א בחכמה יבנה בית והוא סמוך לחומה בסוד מש"ה אם חומה היא כלומר מלת אם היינו כמש"ה אם לבינה תקרא כי מלת אם ר"ל אם כדאיתא באדרא זוטא היא אמו של תפארת הנקרא בינה וכן נמי מש"ה אם חומה היא היא אמו שהוא סוד חומה הוא מקום שמשתמרין בו התפילין העליונים ולכן נמי בענין הגשמי הוא הדין כי כאשר יש בית סמוך לחומה שמשתמרין שם התפילין חולצן ומניח' שם:

יש מי שאומר שאם התפלל תפילת ערבית מבע"י וכו' מפני כי התפילין שהם אורות העליונים הם מועילים לזמן התפלה וחוזרים ומסתלקים כאמור ואמנם בתפלת ערבית כבר נסתלקו משחשיכה ואמנם זה שהתפלל