מקור חיים - א קכב

תמיד היה חושב מחשבות אלו כי הוא הולך בדרך כל הארץ ולכן קנה לעצמו חלק הנשמה שהדוגמא לזה הוא שהיה תפילין בראשו ושקעה עליו חמה הוא ענין המיתה שמסתלק ממנו חלק הנשמה קודם שימות שלשים יום כאמור בזוהר וז"ש ששקעה עליו דווקא ר"ל מחיים כך היה בדעתו או שהיה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו הוא כח הנשמה כאמור וקדש עליו היום כלומר באו עליו היסורין כי הנה היסורין הם מזבח כפרה ובכן הם מקדשין את האדם והיינו אע"ג כי אותם היסורין הם מצד העון כדאיתא בברכות כל שיש בו אחד מארבע מראות נגעים הרי הם מזבח כפרה ומאחר שנתכפר לו העון קדוש יאמר לו מכ"ש אם היסורין הבאים עליו הם יסורין של אהבה בלי ספק צדק במאמרו כי קדש עליו היום ולכן בין כך ובין כך מניח ידו עליהם כלומר לא מפני כך הפסיד דאף על גב דקים לן כי כאשר האדם חולה ונפל למשכב מסתלק ממנו כח הנשמה כדאיתא בזוהר פ' ויחי דף רכ"ז וז"ל כל זמנא דאדם בבי מרעיה ולא יכיל לצלאה אתעברת מניה נשמתא וכו' אף על פי כן מניח ידו עליהם ר"ל ידו היינו כחו ורשותו עדיין הם תחת ידו וברשותו מפני כי לא נסתלקה הנשמה מסיבת עון ולכן שלו היא ומניח ידו עליהם עד שמגיע לבית הוא בית מועד לכל חי כאשר ילך לבית המיוחד לו בג"ע כמשחז"ל כל צדיק וצדיק יש לו מדור לפי כבודו שנאמר כי הולך האדם אל בית עולמו ואם יש בית סמוך לחומה וכו' הענין מתבאר הטיב בדיני ביעור חמץ בדין מי שיש לו הרבה בתים ע"ש והענין כי הנה אין לך כל אחד מישראל שאין לו כמה בתים באותו העולם לא ראי זה כראי זה ואחז"ל עתיד הב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק י"ש עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ולכן יאמר נא אם יש לאדם זה בית סמוך לחומה של ג"ע כדאיתא בזוהר כי ג' חומות יש לג"ע פרשת בלק קצ"ו וז"ל תלת שורין לגנתא דעדן ובין כל חד וכו' ואדם זה נמצא שיש לו בית סמוך לחומה של ג"ע לפי כי נמצא כמה מיני בני אדם שאין זוכים להכנס לפנים לג"ע רק הם נשארים מחוץ לחומה כנזכר שם ולכן אדם זה אשר זכה להיות לו בית בג"ע והוא סמוך לחומה שמשתמרין שם התפילין שהם חלק הנשמות מפני כי מוכרח הוא כי הנשמה מסתלקת מאותו בית אמנם חולצן ומניחן באותו בית שבתוך ג"ע הארץ עד עת בא הזמן שלה שתעלה למעלה וכמשחז"ל עד שנים עשר חדש הנשמה היא עולה ויורדת ולאחר השנה היא נשארת למעלה במקומה ואיתא בזוהר פרשת ויקהל על מכון הר ציון ועל מקראיה דף רי"א וז"ל כד בעי קב"ה לאתתקנא בתיקונוי ולאתקשטא וכו' ואינון ארבע אנפין יהבין קלא ולית מאן דישמע לון בר אינון דאתחזון לסלקא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי תחלה הנשמה יושבת בג"ע למטה זמן ואח"כ עולה למעלה ובזה מובן מ"ש מי שהשכים ויצא לדרך וכו':

[ה] יש מי שאומר שאם התפלל תפל' ערבי' מבע"י וכו' מפני שכבר הנחנו בדין הקודם כי לילה לאו זמן תפילין הוא כי בא הרמז ברוב ענין להגיד כי האדם אשר הלך חשכים בעונותיו לאו זמן תפילין הוא לקנות לו נשמה חדש' לפי כי ליל' לאו זמן תפילין היא ואין נמשך מלמעלה נשמות כלל כי הן אמת כי העושה תשוב' כקטן שנולד דמי אבל זה ששנה בחטא ופירש ועדיין לא עשה תשובה אינו יכול לקנות לו נשמ' אע"ג כי הוא מניח תפילין כנ"ל ולכן יש מי שאומר שאם התפלל תפלת ערבית מבע"י שהדוגמא לזה הוא מי שעשה עבירה לשמה כי הנה חז"ל אמרו גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה והיינו תפילת ערבית כלומר אף על גב כי תפלה היא והוא ענין מצוה מכל מקום הכינוי הוא של ערבית כי ישת חשך סתרו ולכן אף על גב שהיה זה מבעוד יום שהוא ענין אור לפי שהיא לשמה כיום יאיר מאחר שלא הניח תפילין ולא יכול לקנות אז כח הנשמה אינו יכול להניחם עוד ר"ל לא יקנה אחר כך חלק הנשמה מאחר שהיה דבר של עבירה אף על גב שהיה לשמה ואינו כן:

עוד דין זה הוא יורה על ענין הנחת התפילין שהוא המשכת אורות העליונים למטה כנ"ל ולכן יאמר כי זמן הנחתם של התפילין הנזכרים הוא בבקר והוא סוד הפ' חדשים לבקרים הלא הוא כמוס עמדי עם מ"ש בזוהר כי שני בקרים הם בקר דאברהם שנאמר וישכם אברהם בבקר ובקר דיוסף שנאמר הבקר אור והאנשים שלחו ולכן על ידי מה שהוא מתחדש על ידי שני בקרים הללו נעשית רבה וגדולה אמונתך ולכן זמן הנחת תפילין דהיינו תפילה של יד בתחלה ואחר כך תפילה של ראש הוא בבקר לפי כי הנה הבקר דיוסף הוא מועיל לכלתא דא תפילה של יד שנאמר בקר אערוך לך ואצפה כדאיתא בזוהר פ' בלק אערוך כד"א ערכתי נר למשיחי ואצפה כד"א ויצפהו זהב טהור ובקר דאברהם הוא מועיל לזכר ויט אליו חסד כל מדותיו ואמנם בא השיעור של הנחת תפילין משיראה את חבירו הרגיל אצלו היינו הכלה הצנועה חבר טוב שנאמר בה היא חברתך ואשת בריתך והיא רגילה אצלו שנאמ' הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד ואמנם אמר כי חבר זה הוא הרגיל עמו קצת לאפוקי שלא יהיה רגיל תדיר כגון הצדיק שהוא חבר של תפארת ישראל והוא רגיל אצלו תדיר אמנם הכלה אינה רגילה עמו תמיד שנאמר בערב היא באה ובבקר היא שבה וכו' ועוד תנאי אחר צריך לזמן הנחתן שיהי' ברחוק ארבע אמות ויכירנו הוא בסוד הכלה כאמור מה שאין כן הצדיק לפי כי הצדיק אינו רחוק מתפארת ישראל ארבע אמות דהיינו ארבע מדות לפי כי כן איתא בתיקונים גוף וברית חשבינן כחד וגם כפי מספר המדות של הזכר אינו רחוק ארבע מדות רק נצח הוד ואחר כך הוא היסוד אבל הנקבה היא ברחוק ד' אמות דהיינו ארבע מדות שהם תפארת נצח הוד יסוד והיא רחוקה