מקור חיים - א קכ

ויכירנו כלומר שלא יאמר האדם בדעתו נהי כי זה השבח של קניית הנשמה בזמן הבחרות ימצא לאדם שטוב לפניו והוא אדם צדיק וחסיד בכל מעשיו אמנם לא כן יהיה לזולת ולכן בא השיעור הזה והוא לתת רמז לאדם דאף אל גב אשר חטא על הנפש להיות כי אין אדם צדיק בארץ וכו' ולא יחטא מאחר שחזר בו ועשה תשובה והוא משתדל לקנות נשמה כך יעלה בידו כמשחז"ל בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו וכן נמי ראה זה דבר חדש דאף על גב דקים לן כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח של שטות ודקדקתי במשחז"ל אין אדם חוטא שרצונם לומר דבר חדש כי אין הבחינה הנקרא' אדם חוטא והוא חלק הנשמה לפי כי משעה שמהרהר לעשות עבירה נעקרת ממנו חלק הנשמה והולכת לה ולכן נאמר נפש כי תחטא ולא נשמה ולכן יאמר נא ישראל כי מאחר שחטא אם באולי היה בו חלק נשמה הרי נסתלק ממנו והלכה לה אם כן לא יוכל עוד להשיבה אליו ולכן יאמר כי זה הזמן אשר הוא מכוון לענין הנחת תפילין שהרמז שלהם הוא דוגמא לענין קניית הנשמה כאמור זה ימצא לאדם משיראה את חבירו הרגיל אצלו קצת ברחוק ארבע אמות ויכירנו והרמז בזה הוא ענין החוטא שנתרחק מן הקדושה מפני שחטא על הנפש נתרחק מהב"ה שנאמר רחוק ה' מרשעים הוא החבר הרגיל אצלו קצת שנאמר ריעך זה הב"ה כמשחז"ל ונאמר למען אחי ורעי נתרחק ממנו ארבע אמות היינו משחז"ל מיום שנחרב ב"ה אין להב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה ולפי כי חז"ל אמרו בפ' אותי עזבו ותורתי לא שמרו הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו מפני כי המאור שבה מחזירן למוטב ולכן נאמר על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי ולכן האדם חוטא מפני שמתרחק מעסק התורה והיינו מ"ש משיראה את חבירו זה הב"ה הרגיל אצלו כי לעולם השכינה דירתה בתחתונים מצויה עם האיש הישראלי אמנם בחטאו נתרחק ממנו שיעור ארבע אמות לפי שלא היה עוסק בתורה בארבע אמות של הלכה לכן בא לידו העון ועתה חבר זה יכירנו כאשר הוא תוהה על הראשונות ונתן אל לבו שהוא חבירו עדיין דאף על גב שחטא ישראל הוא כאשר האדם יבין כל דברים הללו אז נתחייב בהנחת תפילין רוצה לומר כי אז הוא יכול להרויח חלק הנשמה אף על גב שחטא ונסתלקה ממנו כאמור יש תקוה בעבור כן ואמנם עדיין יש לרמוז בדין זה מי גרם לאדם זה להיות רחוק מהב"ה יצה"ר אשר יעץ אותו ומפתה אותו ולכן חבר זה לאו דווקא אדם אחד גשמי אלא הרמז הוא על יצה"ר שהוא מתחבר עם האדם משעה שננער מבטן אמו הוא רגיל עמו שנאמר לפתח חטאת רובץ כמשחז"ל והוא הנקרא חבר כמו ששנינו איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם רבי אלעזר אומר חבר רע שצריך האדם להתרחק ממנו כדי שלא יחטיא אותו ולכן בא הרמז נמי בדין זה אימתי הוא זמן הנחת תפילין שהוא ענין קניית הנשמה לאדם מזמן אשר יראה בדעתו את חבירו זה היצר הרגיל אצלו משעה שנולד כאמור והוא ברחוק ממנו ארבע אמות שנתרחק ממנו בארבעה דברים שהם חמורים אותם שרמזתי בענין ארבע חוטים שבציצית ע"ש ויכירנו שכל רצונו לצוד את נפשו באותו פתוי שעושה לו כדאיתא בזוהר פרשת פקודי בפסוק וחלק משמן חכה וכדאיתא בזוהר פרשת וירא דף קי"א וז"ל מלה"ד לכת ליסטים שהיו אורבים בדרכים והפרישו מהם ההוא חדידא וכו' ולכן זה האדם הכיר בההוא חדידא בלישניה שרצונו להחטיא אותו וכל עצתו עליו לקחת את נפשו כי כן מתחלה הוא יועץ לאדם לחטא ואחר כך תכף עולה ומשטין עליו ויורד ונוטל נשמתו כמשחז"ל ואדם זה התבונן בדעתו דבר זה כי הוא המחטיא אותו והדיחו מהב"ה ולכן נתרחק ממנו וחזר בו אצל הב"ה חבר טוב שנתרחק ממנו ארבע אמות כמשחז"ל כתוב בספר בן סירא אם יום תעזבני יומים אעזבך משל לשנים שהיו בפונדק אחד והלך זה לדרכו יום אחד וזה לדרכו יום אחד ולכן צריך שני ימים לחזור ולפגוע זה את זה כך לפי שנתרחק מהב"ה ארבע אמות ועתה הכיר בענין וחזר בו ודאי לאיש אשר אלה לו להכיר מעשיו אשר לא טוב עשה וחוזר בו לפני הב"ה יעיר בבקר בבקר לקנות לו חלק הנשמה כי ראוי הוא לכך ואין החטא הקודם מעכב מאחר שחזר בו ועשה תשובה כאמור:

וכאשר נחזור ונאמר לקיים מאמר מ"ש פרשת משפטים כי האדם זוכה לחלק הנשמה כאשר הוא בן עשרים שנה כמש"ה כי בן הייתי לאבי וכו' יהיה הרמז בענין דין זה שמדבר באותה נשמה הנמצאת עם האדם מתחלה הוא הדבר אשר ביארתי בתחלה כי האדם מתחלת ברייתו הוא כלול משלש בחינות נפש רוח נשמה וכאשר הולך וגדל מתגלים בו ולכן על עיקר זה יאמר נא זמן הנחת תפילין בבקר דהיינו הרמז על אותה הנשמה העיקרית הנמצאת באדם שהיא מתחלת להתפשט ולהתגלות באדם לעת הבקר היינו בזמן שהוא נער קטן ולכן בא השיעור זה משיראה את חבירו הרגיל אצלו קצת ברחוק ארבע אמות ויכירנו וזה הוא רמז לחלק הרוח הוא החבר הרגיל עמו קצת לפי דאע"ג כי בזמן שהיו בבטן אמם היו שלשתן נפש רוח נשמה רגילים זה עם זה תמיד יחדיו אבל משעה שיוצא התינוק מבטן אמו ונגלה בו בחינת הנפש ואחר כך מתגלה בו בחינת הרוח אז אינו רגיל הרוח עם הנשמה לגמרי לפי כי הנה הנשמה אז בהעלם עם הנפש אמנם חלק הרוח נתגלה ופנה למעלה בלב האדם והיינו מ"ש משיראה אדם זה בסוד הנשמה את חבירו הוא חלק הרוח הרגיל אצלו קצת כאמור ויכירנו אז הוא זמן הנחת תפילין ר"ל שהוא יכול להתגלות כח זו הנשמה העיקרית וכן באדם הגשמי:

[ב] אסור להניח תפילין בלילה וכו' והוא ע"ד הנ"ל מאחר שנתבאר כי הנחת תפילין הוא הרמז לענין קניית הנשמה ולכן בא להודיע בדין זה כי כל זמן שהאדם לא