מקור חיים - א קיז

והקריב עליו קרבן וכל אחד מאלו הוא כלול משלש כי כאשר האדם יעיר בבקר בבקר לטהר עצמו כמשחז"ל לעולם ילמד אדם עצמו וכו' כדי שלא יתרחק מן הבריות והיינו עונת' והנה באמצעות מעשה זה יש תיקון לדיבור והוא על ידי הברכה וגם נמצא מצורף בה ענין המחשבה על ידי הכונה כנ"ל וכן נמי כאשר האדם מתעטף בטלית גדול הרי נתקן המעשה ומצטרף עמו הדיבור של הברכה והמחשב' נשלם על ידי הכונה וכן נמי כשמניח התפילין אמנם בענין הפרט כל אחת משלש אלה הם בחינה אחת בכלל כאמור והנה התפילין הם בבחינת המחשבה ולכן החיוב הוא כי אל יסיח דעתו מהם מלחשוב מחשבות טהורות ולקיים משחז"ל בפ' אל תפנו אל האלילים אזהרה לאדם וכו' אל תפנו אל מדעתיכם תמיד מכל שכן כי צריך ליזהר שאל יחשוב הרהורים רעים שפוגם הנשמה באות של תפילין דהיינו שארה שהם אותיות ראש כנ"ל וכדאיתא בזוהר בפ' ראשך עליך ככרמל דהיינו תפילין שבראש ואות ה' של שארה רמז לתפילין של יד שכתוב בהם ידכה באות ה':

יניח בתיק של ראש תחלה ועליו של יד גם בזה יהיה רמז לדבר דאע"ג כי התפילין של ראש הם רמז לנשמ' שהמחשבה פוגם בה כנ"ל לכן יניח תפילה של יד מלמעלה לאות לפי כי כן העיקר הוא היד שבה אומרים הברכה סוד הדיבור ויהיה נזהר בענין הדיבור לפי שעושה פגם ביותר כמו ששנינו לא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע ואפילו דברים בטלים עושים פגם שנאמר הוגעתם ה' בדבריכם:

[ג] מנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן לחבב המצוה וכו' וראוי לתת רמז בענין זה והטעם מפני כי כן אחז"ל אצל ישקני כי שאלה כ"י מהב"ה ישקני מנשיקות פיהו ואיתא במדרש חזית כשהי' הדיבור יוצא מפי הב"ה אומר לישראל מקבל אתה אותי עליך כך וכך מצות יש בי כך עונשין יש בי וכו' חוזר ואומר לו מקבל אתה אלהותו של הב"ה עליך והוא אומר הן והן מיד נושק אותו על פיו וענין זה היה במעמד הקדוש וכמשחז"ל בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו ס' רבוא מ"ה והלבישו לכל אחד מישראל עטרה וכאשר שמעו מפי הב"ה אנכי ה' אלהיך יצאה נשמתן ולכן עתה שמניח אדם תפילין שהם דוגמא לאותה עטרה שזכו אליה בסיני ומפני העון אז ניטלה מהם כדאיתא בשבת והתפילין הם תוספת נשמה ולכן כמו שבאותה שעה שחזרה לישראל בחינת הנשמה וניטלה מהם הכל היה להם בנשיקה כדאי' במדרש חזית ולכן אנו עתה מנשקין התפילין כאשר אנו מניחים אותם זכר לאותם הנשיקות שהיה לנו בסיני וכן נמי מנשקין בשעת חליצתן מפני כי כן אנו בטוחים שיהיה לנו לעתיד כנזכר שם במדרש כאשר חזרו ישראל אצל מרע"ה ואמרו הלואי יגלה עלינו פעם שנית ישקני מנשיקות פיהו אמר להם אין זו עכשיו אלא לעתיד וכו' ולכן מנהג יפה הוא וטוב לכל איש הישראלי לעשותו כי כן שנינו לעולם יעשה אדם עצמו תלמיד חכם ופירש רש"י ז"ל ולית ביה משום יוהרא וכן עיקר:

עוד זאת אדרש לבאר הדינים הללו כמשפט הראשון והענין להיות כי כל איש הישראלי הוא מעורר למעלה ענין היחוד על ידי מעשיו ולכן בא החיוב זה כי צריך האדם למשמש בתפילין בכל שעה כדי שלא יסיח דעתו מהם ולכן חוש המישוש שבח הוא לנו לפי כי על ידי כן מעורר האדם יד העליונה למשמש בתפילין שלו דוגמא לזה לטוב לו כדי שלא יסיח דעתו מהם וכדאיתא בזוהר פרשת ויקהל כי על ידי מעשה האדם מתעטר מאן דמתעטר ומן הנשאר נעשה לאדם לבושים עליונים לצורך הנשמה לעמוד למעלה בערך מלאכי עליון ע"ש וזה יהיה סוד משחז"ל גדולים מעשיהם של צדיקים מבריאת שמים וארץ דאלו התם כתיב וימיני טפחה שמים ובזה נאמר מקדש ה' כוננו ידיך וסוד הדבר בקיצור הוא מ"ש בזוהר פרשת בלק דף קפ"ו וז"ל פתח ההוא ינוקא וכו' ילפינן מהאי קרא וכו' ויתחזי קדם מלכא בידים מזוהמות חייב מיתה מ"ט בגין דידוי דבר נש יתבין ברומו של עולם כתיב ועשית בריחי' וכו' ואינון חמש בריחים דאקרון ת"ק שנין דאלנא דחיי אזיל בהו וברית קדישא אתער בחמש אצבען דידא וכו' ועל דא כל ברכאן דכהנא באצבען תליין וכו' ומאחר כי כל השבח הזה נמצא בידים נמצינו למדים כי גדולים מעשיהם של צדיקים יותר מבריאת שמים וארץ לפי כי זה נעשה על ידי אחת של הב"ה ואמנם מעשה המקדש לפי שנעשה על ידי הצדיקים נאמר מקדש ה' כוננו ידיך ר"ל מתעורר שתי ידים עליונים לכונן אותו וזה הוא נוהג תמיד במקדש עליון כך ולאחר שמתבונן אז יד העליונה אתער בחמש אצבען כנזכר שם פרשת בלק וברית קדישא אתער בחמשה אצבען דידא ונעשה הייחוד והיינו סוד המשמוש שחייב האדם למשמש בתפילין בכל שעה כדי שלא יסיח דעתו מהם לפי כי בעבור כך מתעורר יד העליון וממשמש בתפילין כשאומר והיו לאות על ידך ועל ידי זה המשמוש ממשיך סוד הדעת בכל הקצוות עד למטה אצל הצדיק ואז ברית קדישא אתער בחמשה אצבען דידא כאמור אשר בהם מאיר ה' פעמים אור דמעשה בראשית כדאיתא בזוהר פ' בלק בסוד אור זרוע לצדיק וממשיך בתפילה של יד בחינת הדעת לפי כי דעתה קלה כדאיתא בזוהר פרשת שלח לך ולכן ימשמש האדם בתחלה בתפילה של יד כדי לקיים מש"ה מקדש ה' כוננו ידיך כי לכן ידים העליונים הם מתקנים תפילה של יד המקדש המעוז היא הכלה ואחר כך כשאומר והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בתפילה של ראש ובהכי נמשך הדעת מלמעלה בדרך כל הספירות ואתער ברית קדישא לענין הייחוד כאמור:

תפילין של ראש חולץ תחלה וכו' כבר נתבאר למעלה בענין לבישת המנעלים מ"ש רבי יוחנן כענין התפילין כך המנעלים ע"ש והנה נמצא בענין זה הפך מדין של המנעלים דאלו בענין המנעלים חולץ תחלה של שמאל ובתפילין חולץ תחלה של ראש שהוא דוגמא למנעל של ימין אמנם הענין הוא כי הנה בענין המנעלי' בצורך הקשירה הם בהשואה אחת עם הקשירה של תפילין דכי היכי כי בענין המנעלים לובש תחלה של ימין ולא