מקור חיים - א קטו

שבקשר הנראה כעין ד' לצד חוץ ר"ל לאפוקי שלא יעשה הקשר כפול מרובע משני הפנים ואות ד' באמצע אלא תהי' אות ד' לצד חוץ גלויה וצריך שיהיה השחור שברצועה לצד חוץ כדי שתהיה אות ד' על העורף ממש כי לכן נאמר וראית את אחורי ואחז"ל מלמד שהראה הב"ה למשה קשר של תפילין משמע כי השחור הוא בנגלה דאלו אות ד' של הקשר היתה נגלית לחוץ מה חידוש הראה לו הב"ה למשה ומה חדשו חז"ל באמרם מלמד שהראה לו קשר של תפילין והלא נראה הוא ואין זה לימוד אלא שהדלת צריכה להיות מבפנים על העורף ואין נגלה לצד חוץ זולת השחור שברצועה לכן הראה לו הב"ה הקשר וסוד הדבר מש"ה תפילה למשה איש האלהים ר"ל התפילה שעשה משה שאמר הראני נא את כבודך לסוף מה הראה לו בחי' לאה והיינו ר"ת למשה איש האלהים היא לאה ולפי שנאמר וראית את אחורי שהיא באחור בסוד העורף רוצה לומר פניה כלפי העורף של הזכר:

צריך שיהיה השחור שברצועות לצד חוץ ולא יתהפכו בין של יד בין של ראש כדי שלא יתהפכו המדות עליונות שלכן החכם שנתהפכה הרצועה שלו התענה מ' תעניות לתקן זה הענין:

ישלשל הרצועות שיהיו לפניו וכו' היינו מ"ש בזוהר ירכין דהאי את אתפשטותא דילהון וכו' ואיתא בתיקונים אימא עילאה עד הוד אתפשטת וכן איתא בזוהר פרשת פנחס רוחב הרצועות של יד ושל ראש באורך שעורה היינו שיעור ה' והוא סוד מ"ש בזוהר פרשת תצוה אות ה' תרין נונין וכו' אמנם עיקר השיעור הוא כמדה אחרונה כדאיתא בזוהר פרשת פנחס עיניך ברכות בחשבון אלין עיינין דילה וכו' ומגו חשבון ותקופין ועיבורין אתמליין תפילין של ראש טוב להיותן מגולים וכו' כבר הגדתי כי ראוי לכסות התפילין מפני כי אין כונת הפ' מ"ש וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך על עמי הארץ הגשמיים דהא ליתא ומשחז"ל בשכר שאמר אברהם מחוט ועד שרוך נעל נתן לו הב"ה רצועה של תפילין וכו' דא"כ מה שכר איכא והרי אנחנו בגלות תחת רשותם ואנו מתייראים מהם אלא היינו על המזיקים וסטרא אחרא המקטרגים קאמר כדמוכח מן הזוהר בראשית כ"ג וז"ל וכמה מלאכי חבלה תליין מנייהו שבעה ותליין מנייהו שבעין וכו' שם ה' אוקמוה אלין תפילין דרישא מיד כלהון ברחין וסוף הדבר מפני כי הטלית שהוא אור עליון המקיף לתפארת ישראל מבחוץ הוא מכסה על התפילין האור שלהם ומה גם כי זה סוד התלמיד תפארת ישראל עומד לפני רבו סוד א"א ואין דרך ארץ לגלות התפילין בפניו:

[א] הנה נתבאר למעלה כי ענין מצות תפילין מועיל לאדם בהווה כדי לזכות לתוספת נשמה וכאשר נמצא באדם בחי' נשמה זוכה להיות מתקבלת תפילתו כנז' בזוהר אשגבהו כי ידע שמי ואחז"ל מפני מה מתפללי' ואינם נענים מפני שאין יודעים שם המפורש והנמצא בו נענה ולכן חייב האדם למשמש בתפילין בכל שעה דהיינו הרמז להיות ממשמש במעשיו שלא יבא לידי חטא קל אפילו בשוגג כדי שלא יאבד ממנו הנשמה וכדאיתא בזוהר פ' תרומה דף קכ"ח וז"ל אשתדלותא דמצוה בעי למקני ליה באגר שלים ובאתדכאותא דגרמיה ובאתדכאותא דמשכני' וברעות' דלבא ונפשי' ולואי דיכיל למרווח ליה דישוי מדוריה עמי' ועכ"ד דיהך באורח מישר דלא יסטי לימינא ולשמאלא ואי חלק הנשמה עליו נאמר יקראני ואענהו ומיד שמתפלל לאו מיד אסתלק מניה ואתרחק מני' ולא יכיל למרווח ליה כדבקדמיתא ולכן צריך שלא יסיח דעתו מן התפילין לפי כי שם הוא מושב הנשמה בראש האדם כנודע ולכן צריך כי ימשמש בהם בכל שעה לפי כי האדם עסוק בעניינים של התפילה ועכ"ז צריך שלא יסיח דעתו מן התפילין זולת כשהוא מתפלל בעמידה אז הוא פטור מכוונת התפילין כאשר מתבאר לקמן וזה לפי דקים ליה בדרבה מניה בייחוד הנעשה בתפילה וענין היסח הדעת ילפינן ליה מן הציץ כמשחז"ל ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת כתוב והיה על מצחו תמיד תפילין שיש בהם כ"א אזכרות עאכ"ו ולכן מאחר דיליף ענין זה של היסח הדעת דאסו' מן הציץ נפקא מנה כי גם שיניח האדם תפילה של יד לחוד אסור להסיח דעתו ממנה מפני כי הנה הפרשיות עצמן שבתפילה של ראש הם עצמן הכתובים בתפילה של יד ולכן כדרך שעשינו ק"ו מן הציץ לתפילה של ראש משום דציץ יש בו הויה אחת והתפילה של ראש יש בה כ"א אזכרות ולכן אסור להסיח דעתו ממנה כמו כן יהיה בתפילה של יד דאסור להסיח דעתו ממנה מדין ק"ו זה ולפי שראיתי חסידים ואנשי מעשה שהם מניחים תפילה של יד בלבד כל היום לפי כי חושבים שהיא יותר קלה לזה הענין של היסח הדעת ואין האמת כן אלא היא בהשוא' אחת לתפילה של ראש לכל העניינים וכאשר יבא לקמן בע"ה ולכן ימשמש בשל יד תחלה כשאומר וקשרתם לאות על ידך וכשיאמר והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בשל ראש לפי כי כך אחז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו לכן ממשמש בהם באותה שעה כלומר הנה נתקיים בי העדות על פי שנים עדים אלו:

[ב] תפילין של ראש חולץ תחלה כי הנה נתבאר למעלה משום דכתיב והיו לטוטפות בין עיניך ומאחר שנתבאר כי צריך האדם להיות זהיר בעצמו ביותר לאחר שזכה וקנה אותה נשמה על ידי מעשה הטוב יזהר שלא יבא לידו מעשה בלתי הגון ויפסיד