מקור חיים - א קיא

צריך שלא יתהפכו לצד חוץ כדי שלא יהי' השחור מבפני' כי זה יורה שהלב הוא רע והפה טוב ולא ימצא באיש הישראלי זולת באותם הרשעים שנאמר בהם כסף סיגים מצופה על חרש וכו' כמשחז"ל שנאמר אנא נבוכדנצר מהדר ומשבח למלך שמיא וכו' ולשעה קלה נהפך לנחש ואמר ומאן אלהא די ישזבנכון מן ידי:

[י] ישלשל הרצועות שיהיו תלויות לפניו וכו' כבר נתבאר כי הרצועה הוא רמז לדין המזומן להפרע לעובר על אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולכן תהיה הרצועה תלויה לפניו כדי שיתבונן בה וישים יראת ה' בלבו ולכן תהיה מגעת עד טבורו כדי שיזכו' חסד אל כל היום אשר גמל עמו מזמן שהיה עבורו פתוח במעי עמו ויזכור כי לסוף שלשה ימים שימות מתבקע טיבורו ונהפך על פניו כרסו ואומר לו טול לך מה שנתת בי שנאמר וזרתי פרש על פניכם או תהיה מגעת הרצועה דעוד בא הרמז ברצועות אלו לרמוז לאדם דאף על גב כי יזכה לתוספת נשמה על ידי התפילין כאמור עוד צריך להתבונן משחז"ל מי שהב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר וה' חפץ דכאו החלי וכו' ולכן יהיו הרצועות תלויות לפניו לומר כי לא מפני שקנה שלימות לעצמו ניצול מן היסורין כי את אשר יאהב ה' יוכיח ולכן יהיו לפניו לרמוז שמקבלן מאהבה בפנים צהובות שלכן מגיעים עד טבורו שהוא מקום חיותו לומר שמוסר עצמו למיתה ע"י היסורין לקיים מש"ה כי עליך הורגנו כל היום גם למעלה על לבו לרמוז כי בלב ונפש מקבלן ולא מן השפה ולחוץ ולכן שימני כחותם על לבך כי עזה כמות אהבה:

צריך שיהיה המקום שבקשר שנראה כעין ד' לצד חוץ דמאחר שנתבאר כי התכלית הוא להכניע יצה"ר ולהכנע לפני הבורא יתברך שמו לפי כי גסות הרוח הוא בראש והוא מונע השארת הנשמה בראש ולכן מורה אות ד' ולכן צריך שתראה ד' זו לצד חוץ שרומז לעין כל עין קוץ אף על גב שאני דלה מן התורה ומן המצוה לי נאה להושיע ואחז"ל חזר הב"ה על כל המדות ולא מצא מדה טובה לישראל אלא עניות לפי כי כל עע"ז בבא עליהם צרה וצוקה מתקצף וקלל באלהיו ופנה למעלה ממנו אבל איש ישראל על ידי העוני משבח ומודה לפני הב"ה כדאיתא בזוהר ולכן יניח ד' זו לצד חוץ להראות לעין כל מדה טובה הנמצאת בישראל ויתן אותה על העורף לרמוז כי יכניע עורפו הקשה ולא יהיה קשה עורף להתודות לפני בוראו ולכן אות ד' זו תהיה בגלוי ונתונה על העורף עצמו וצריך שיהיה השחור שבה לצד חוץ לרמוז דאף על גב שגורע אותם הכתוב שנאמר כי עם קשה עורף הוא הנה אחז"ל זהו לשבח של ישראל שאומר או יהודי או צלוב ולכן השחור מבחוץ כי זה הוא הנגל' שהם קשה עורף לגנאי אבל זהו נויין והלבן מבפנים על העורף עצמו לרמוז כי זהו שבחן של קשה עורף הנזכר:

רוחב הרצועה של יד ושל ראש כאורך שעורה לפחות וכו' דמאחר כי כונת הרצועה לרמוז שיתבונן בה שמדת הדין מוכנת לפניו ולא יטה מן הדרך הטובה ולכן בא השיעור מכוון לאורך השעורה שהוא בחינת דין כנודע מן הזוהר בענין הסוטה וכן אחז"ל כי לפי שעשתה מעשה בהמה לכן קרבנה מאכל בהמה וההפך קרבן העומר שנאמר בו עומר לגלגולת ע"ש שנאמר שער רישיה כעמר נקי ולכן בא השיעור של הרצועה נמי ברחבה כדי שיתבונן האדם בכל הצדדין והרמזים הללו כנ"ל:

[יא] תפילין של ראש טוב שיהיו מגולים וכו' לפי כי יחשוב מש"ה ויראו ממך הם האנשים הגשמיים כמשחז"ל כשאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל נתן הב"ה לבניו מצות תפילין שנאמר בה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ואמר ר' אליעזר הגדול אלו תפילין שבראש א"כ בראיה תלייא מלתא לכן טוב להיותן מגולים אמנם מאחר שאנו רואים בחוש כי לא די שאינם יראים ממנו בעבור כך שלובש תפילין אלא אדרבה נהפוך הוא כי מלעיגין עליו ביות' ולכן מוכרח הוא לומר כי צדק הפ' במאמרו אמנם מ"ש וראו כל עמי הארץ אינו מדבר על עמי הארץ הגשמיי' אלא על עמי הארץ הרוחניים המשחיתים וכנ"ל דקשיר עבדא תחות רשותא דמאריה ושפח' תחת גבירתה וכבר אחז"ל כי לעתיד מתקיים פ' זה ולכן טוב להיותן מכוסים בטלי' ומה גם מן הטעם הנאמר אחר כך כי תלמיד לפני רבו צריך להיות מכוסים והנה אנחנו עומדים לפני הב"ה כתלמיד לפני רבו וראוי לכסות אותם:

שבתי וראה לבאר הדינים הללו ע"ד הנ"ל לצד עילאה ימלל וכך היה אומר מקום הנחת התפילין בזרוע שמאל בבשר התופח בעצם וכו' מאחר כי התפילה של יד הסוד שלה הוא במדה האחרונה כדמוכח מן הזוהר בכמה מקומות ואין להאריך ולכן יאמר נא מקום הנחתם הוא בזרוע שמאל לפי כי לעולם הנקבה היא נאחזת בבחינת השמאל כדאיתא בזוהר פרשת בראשית בפ' עיר האלהים סלה ואמנם עיקר ההנחה באותו הבשר התופח שבעצם לקיים מש"ה עצם מעצמי ובשר מבשרי ויטה התפילה מעט לצד הגוף בענין כי כשיטה ויכוף זרועו למטה יהיו כנגד לבו לפי כי שם הוא בחינת השורש שלה כמשחז"ל בפ' שימני כחותם וכו' אמרה כנסת ישראל רבש"ע שימני כחותם על לבך הם התפילין והתבונן מה שחזר ואמר כחותם על זרועך וחז"ל דרשו מתחילת הפסו' שימני כחות על לבך מהו כן ולפי מה שפרשתי כי מדה זו יש לה השורש