מקור חיים - א קי

מתבאר לקמן בלי ספק לא יאונה לצדיק זה כל און ובפרט כי שורש הנשמה היא בראש האדם ולכן בלי ספק כי המשים התפילה על הכובע וכיוצא ההפסד מרובה על התועלת דאלו התועלת הוא גופני אבל ההפסד גדול כי מפסיד תוספת נשמה לכן התבונן מ"ש בזוהר מ"ה דף קי"ה וז"ל והיינו דאמר רבי יוחנן מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה דזהרן גופא ונשמת' דקיימן באדרא קדישא דלעילא בדיוקנא דהוה קאים בארעא עכ"ל ומזה המאמר יש ללמוד כמה מפסיד המניח תפילין ויש איזה דבר מפסיק בין התפילה לבשרו כי כן במדה זו יהיה הפסק לזה השלימות הנמצא לצדיק אחר מותו כי הגוף והנשמה הם חקוקים יחדיו בכסא הכבוד והם מאירים יחדיו שניהם בדיוקנא דהוו בהאי עלמא אמנם מכל מקום המשים התפילה על הכובע צריך לכסות אותה מפני הרואים כדי שלא יהיו מזלזלים בתפילין ויהיה עובר על ולפני עור לא תתן מכשול:

[ט] מקום הנחת תפילה של ראש וכו' מאחר שנתבאר כי ענין הנחת תפילין הוא לטוב לנו להרויח כח של הנשמה כנ"ל ולכן מקום הנחתה צריך להיות בראש אשר שם הוא מקום השראת הנשמה ויתבונן כי אין גבהות לפני המקום ולכן יזהר מענין גסות הרוח שגורם לאדם מיתה קודם זמנו כמשחז"ל בפ' וכראש שבולת ימלו מי גורם לו ליכרת גסות הרוח כאדם הנכנס לשדהו והעליונה עליונה כורת ולכן נתנה התפילה בראש לומר נתנה ראש לפני הב"ה שלכן נאמר ראשך עליך ככרמל אלו תפילין שבראש ועל אות דלת אשר קשורה שם נאמר ודלת ראשך כארגמן ולכן מלך אסור ברהטים ר"ל בהנחת תפילה של ראש נשלם השלימות של האדם ונקרא מלך לפי כי הוא ממליך להב"ה על שלשה מקומות שבגופו שהם ראשי תיבות מלך והם מוח לב כבד ולפי כי כן האיש הישראלי מכוין בדעתו לכן נעשה מלך על כמה מחנות מלאכים אין להאריך וכל זה לפי שהאדם אסור וקשור ברהטים ברצועה של יד וברצועה של ראש ולכן נקשר עמו תמיד מלכו של עולם והוא אסור ברהטים וכל זה נעשה על ידי המחשבה וכונה טובה שהאדם מתכוין בהנחת תפילין למקשר עבדא תחות יד מאריה ושפחה תחות יד גבירתה והיינו נמי מ"ש מלך אסור ר"ל לפי כי קשר אותו מלך זקן וכסיל הוא עתה קשור ואסור ברהטים של התפילין יזכה לכל הכבוד הזה וכדאיתא בזוהר ובתיקונים כי תדרשנו ימצא לך נמי פ' משפטים דף קט"ו ע"ש ואחז"ל בשעה שנאמר ויעקוד את יצחק עקד הב"ה שרי א"ה למעלה ובזמן החורבן אמר הנביא לישראל מה אתם סבורים כי עד שרים סבוכים הרי הותרו כלם ולכן מה טוב לאדם לכוין על ידי מצות תפילין לחזור ולקשור אותם והמלך שלהם סמאל ולכן מקום הנחתה הוא מקום התחלת השער להורות את בני ישראל כי התכלית הוא להכניע היצר בתחלה ולהסיר כחו מעליו ותחילת קטרוגו על האדם הוא בדברים הקלים שאדם דש בעקביו כמש"ה מושכי העון בחבלי השוא שלכן לעתיד הוא נדמה לרשעי' כחוט השער' כמ"ש חז"ל ולאחר שהאדם מכוין להכניע אותו בתחלת השער אז נקה האיש מעון ונעשה כקטן שנולד היינו במקום שמוחו של תינוק רופס ונכנס בו כח הנשמה היינו על ידי תפילה של ראש כנ"ל ונעשה משכן להב"ה ובזה יובן מ"ש בזוהר מדרש הנעלם דף קס"ט וז"ל ת"ח כגוונא עילאה אתעבד מקדש ברתיכוי קדישין ובתר כן אשרי קב"ה דיוריה עמהון כעניינא דא וכגוונא דא אתערו חברייא מארי מתניתא בטעמא דתפילין למהוי ההוא גברא דוגמא דרתיכין עילאין רתיכא תתאה רתיכא עילאה למיתי דיליה מלכותא וישרי דיוריה עלויה וכו' ולכן צריך שיהיה הקשר מאחוריו לרמוז על הדבקות וקשר עצמו של הב"ה עמנו דאף על גב שאנחנו עמא דאהדריה אפיה מינן הב"ה דכתיב ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם ונאמר והיו לאחור ולא לפנים וילכו אחרי ההבל עכ"ז אות ד' של יהודה נתונה על העורף אף על גב שנאמר ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא עדיין נתונה על הבשר לרמוז מ"ש בזוהר פ' שמות דף י"ב וז"ל ותחמול עליו ותאמ' מילדי העברים זה דאינון רכי לבא לאתבא קמי מאריהון וכמשחז"ל יבא כל בשר מי שהוא רך כבשר ולכן מפני מדה זו מיד ותחמול עליו וכן נמי לכן אות ד' ניתנת על הבשר הרך זה לרמוז משחז"ל בפ' דלותי ולי יהושיע דרש רבא אע"ג שאני דלה לי נאה להושיע אע"ג שאני דלה מן התורה ומן המצות לי נאה להושיע ולכן לרמוז לכל אלה הדברים צריך להיות הקשר זה באמצע העורף להגיד דאע"ג כי עם קשה עורף הוא לא יטה מכאן ומכאן באהבת ה' אותנו ולכן צריך שיהיה המקום של הקשר שנראה כעין ד' על שם דלותי ולי יהושיע ועכ"ז נתונה ד' זו בתוך שמו ית' שם הויה והיינו יהודה וצריך שיהיה השחור שברצועה לצד חוץ לרמוז מש"ה שחורה אני ונאו' אל תראוני שאני שחרחורת לפי כי השחרות שלי הוא מבחוץ כאהלי קדר כמשחז"ל לפי כי הילדות והשחרות שלי הוא הבל ואמנם הלבן מבפנים שנאמר לב טהור ברא לי אלהים ונאמר מי יתן והיה לבבם זה להם כל הימים ולכן אע"ג שחטא או עע"ז ישראל הוא שנאמר בנים משחיתים ולכן