מקור חיים - א קט

התפילין כמשחז"ל לפי כי אנחנו משותפין בשמך ובזה יובן משחז"ל אני אל שדי אמר הב"ה לאברהם דייך אני ואתה בעולם ואם אין אתה מקבל עליך לימול דיו לעולמי עד כאן ודיו לערלה עד כאן הוא הנרצה שאמר הב"ה לאברהם עד עתה הערלה היא הקליפה שורש אותיות שד שולט בעולם ועל ידי המילה שלך יהיה שם שדי נגמר ולכן דייך גדולה זו כי אני ואתה בעולם כלומר כי לכן שמי מתגדל בעולם כביכול שנגמר שם שדי וכך ימצא לך גדולה לפי כי על ידי הערלה היו רשומים בך שני אותיות שד בלבד אות ש' בפנים ואות ד' ביד כנודע ועתה מתגלה בך אות יוד הרי נחתם בגופך שם שדי בטבעת המלך הקדוש א"כ די לעולם אני ואתה בגדולה זו שוים ולכן יש ליזהר שלא תזוז יוד של הקשר מן התפילה רמז למה ששאלה כנסת ישראל מהב"ה שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך:

[ג] המנהג הנכון לתקן שהמעברתא שבה תלוי אות יוד מצד א' וכו' וראוי לתת רמז בענין זה של המעברתא שבה תלוי אות יוד מצד אחד ורצועה מצד אחר ורמז לדבר בענין המעברתא כד"א והנה ה' עובר כאשר ביארתי במקומו כי תפארתו של הב"ה שהוא עובר על פשע ויעבור ה' על פניו של זעם ואיזה דבר הוא סיבה לזה אות יוד ששם שהוא רמז לאות ברית קדש הנקשר שם בינו וביננו שם שדי נגמר ולכן אע"ג כי הרצועה שם תלויה מצד אחד מוכנת לפני כל עוברי דת ודין עכ"ז זה הקשר אמיץ וחזק הוא וסוף סוף כי ונשמת שדי תבינם לחזור בתשובה והנה ה' עובר על פשע ולכן המנהג הנכון הוא לתקן כי המעברתא שבה הרצועה עוברת דהיינו רמז אל הרצועה של העונש יתקן אותה המעברתא שהרמז שלה הוא העברת העונש ויעבור ה' על פניו של זעם ועובר על שורת הדין ולכן תהיה מונחת לצד הכתף ר"ל לפי שהיה האדם נותן כתף סוררת לכן ישים המעברתא לנגדה לרמוז כי על ידי המצוה ה' עובר על עונו ולכן תהיה הקציצה לצד היד לרמוז דאע"ג כי האדם מעשיו גרמו לו כי נקצץ ונכרתה הנפש ההיא מעמיה דהיינו כי הרוח והנשמה שהם עמיה נפרדים ממנה והנפש נכרתה מהם כדמוכח מן הזוהר מכמה מקומות עתה נוטה לצד היד הוא ידו של הב"ה שהיא פשוטה לקבל שבים בעבור המצוה שהוא נותן על היד שלו:

[ד] לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו וכו' גם בזה בא הרמז מוסב למעלה כי הנה נתבאר כי צריך שלא תזוז היוד של הקשר מהתפילה דהיינו כדי לרמוז לאדם כי צריך ליזהר שלא יחטא באות י' של הברית כדי שלא תזוז מהתפילה ותהיה תפלתו רצויה ומקובלת והוא הנכון אמנם בא דין זה למצוה מן המובחר לא לעיכוב דאף על גב שחטא ישראל הוא ואותו יוד לא תזוז הוא הדבר שביארתי במשחז"ל ונפלתי ביד הערלים אמר שמשון אם אין ביני לבינם אלא המילה וכו' דקשה והרי טמא אותו עם דלילה וזולתה אלא הכי קאמר רבש"ע ידעתי כי פגמתי המילה ועכ"ז אם אין ביני לבינם הפרש לפי כי טמא הוא מאחר שאני מהול ואות יוד מגולה למה ונפלתי ביד הערלים וכן נמי בנדון דידן אף על גב כי חטא וטמא הבשר החי אות יוד להיות שהוא מגולה בו עדיין לא תזוז מן התפלה ר"ל אם יתפלל לפניו ית' ויתודה על מה שעשה אז תכף מתרצה עמו הב"ה והנה ה' עובר דרך המעברתא הוא התשובה שנברא קודם העולם וחותר לו הב"ה חתירה תחת כסא הכבוד מקום כי יעבור בו כמשחז"ל מפני מה נברא העולם בהא לומר כל הרוצה לצאת יוצא ולמה תלייא כרעיה אם חוזר בו עובר דרך שם והיינו ענין המעברתא ואף על גב כי מדת הדין מחייבת העונש והרצוע' לנגדו מקבל אותו הב"ה משם ולכן חזר והגיד כי צריך שלא יהא דבר חוצץ וכו' רמז כי לא נכון לאדם להמצא בו כל מידי שהוא חוצץ לא במחשבת פיגול ולא במעשה לפי שכבר נתבאר כי המעשה אשר יעשה האיש הישראלי הוא לטוב לו בשלש זמנים ראשונה באותה שעה שיעשה המצוה בהווה ואחר המיתה גם לעולם התחיה ושלש זמנים הללו המצוה תועיל לאדם בגוף ונפש ולכן בענין ההווה צריך כי לא ימצא בו מעשה שיוכל להפריד ולהיות חוצץ בינו הוא הרוחניו' ובין הגוף שלו להרויח תוספת הנשמה ובזה נמי לא יהיה דבר חוצץ בעצמו כאשר יכל בשרו מראי בקבר ולא יהיה מקטרג עליו השטן ואפילו כי הבשר קיים נשמתו תהיה עולה למעלה ולא יכול לקטרג כדרכו כדאיתא בזוהר פרש' שלח לך בפ' והשטן עומד על ימינו לשטנו ע"ש ומה גם אם יזכה יותר יהיה בשרו בטוח ע"ד מש"ה אף בשרי ישכון לבטח והשלישית יותר בה לזמן התחיה לא יהיה דבר חוצץ בין התפלה הצורה ובין הבשר הוא החומר לפי כי ישוב הבשר החי ומתחברת עמו הנשמה עוד איתא בזוהר פרשת חיי שרה במדרש הנעלם דף קכ"ב ז"ל אמר רבי יצחק בשעה שהנשמה זוכה ועולה למקום מעלתה הגוף שוכב בשלום וינוח על משכבו הה"ד יבא שלום ינוחו על משכבותם וכו' מאי הולך נכחה אמר ר' יצחק הנשמה הולך נכחה למקום העדן הגנוז לה וכו' ובזה לא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הגוף להאיר הנשמה ממקום שבתה על הגוף בקבר:

[ה] אדם שהוא עלול לנזילות וכו' טוב להורות את בני ישראל להבטיח אותם אל יחושו לענין זה והייסורין אלו ידעו נאמנה כי מי שמניח התפילין בכונה נכונה כאשר