מקור חיים - א קח

אינה מעכבת של ראש מובן ההפך כי תפילה של ראש אינה מעכבת של יד אלא כי באה המשנה ברוב ענין בתחלה אמר תפילה של יד ההעדר שלה אינו מעכב של ראש להיות בכל השלימות וכן נמי תפילה של ראש כענין שיש לה שלימות לבדה כך אינה מעכב' שלימות תפילה של יד כאמור שהרי נאמר והיו לאות על ידך לחוד ולטוטפות בין עיניך לחוד ולכן אם אין לו אלא תפילה אחת מניח אותה שיש לו ומברך עלי' להמשיך לה הארה מלמעל' כנ"ל כי כל אחת מצוה בפני עצמה ולכן מתחייב מזה כי יש לה שלימות בפני עצמה כדאיתא בזוהר היא אתאחדת באוכלוסהא לתתא כדלקמן והוא הדין אם יש לו שתיהן ויש לו שום אונס שיכול להניח תפילה אחת ולא אמרינן שמורה העדר ח"ו למעלה לפי כי כל זה הוא כענין האורות הנמשכים על חתן וכלה ולכן מניח אותה תפילה שיכול:

אם אינו מניח אלא של ראש בלבד מברך עליה כדי להמשיך ברכה מההוא מקורא עילאה כנ"ל ולכן אינו מברך להניח אלא אומר על מצות תפילין לפי כי מלת להניח הוא לשון התחלה כנ"ל ובזה הוא החל וגומר ולכן אומר על מצות תפילין והסוד נתבאר למעלה:

אמנם עוד אודיעך סוד גדול במשנה תפילה של יד אינה מעכבת של ראש וכו' והענין בקיצור כי הנה נתבאר כי התכלית הוא על האורות הנמשכים על חתן וכלה מלמעלה ואין מעכבים זה את זה כי אפשר שתאיר לזכר בלבד או לכלה בלבד דמאחר כי אבא ואימא לא מתפרשן כנז' בזוהר בפ' אכלו רעים לכן אפשר הכי והכי ואמנם עוד תשכיל ותדע סוד גדול בזה הוא מ"ש בסימן הבן בחכמה וחכם בבינה ולכן יהיה סוד המשנה מה שכפל הדיבור תפילה של יד אינה מעכבת של ראש וכו' ולא אמר בדרך קצרה אין מעכבין זה את זה לרמוז על סוד הגדול הזה והוא כי הנה תדע כי כדי להוריד אורות הללו צריך בתחלה לענין ייחוד בין אבא ואימא ובזה אין צורך להעלאת מ"ן רק מתפילה של יד או מתפילה של ראש ועוד נמי ושל ראש אינה מעכבת של יד לפי כי גם כן נמצא ייחוד באבא עילאה לחוד הוא סוד חכם בבינה אין להאריך בזה וה' יכפר בעד והבן כל זה:

[א] מאחר שכבר נתבאר כי ענין מצות תפילין הם לזכות האדם בהם לתוספת נשמה לכן בא הדין להיות מקום הנחתן תפילה של יד בזרוע שמאל כי ימצא בזה לאדם שני תועליות אחת להכניע כל התאוות הגופניות אשר בלב האדם אשר הם מאבדים את האדם מן העולם וגם להגביר כח הנשמה ולכן כנגד תועלת הראשונה בא החיוב להניח התפילה של יד בזרוע שמאל בבשר התופח כד"א ושם בשר זרועו כי יחשוב האדם כי רוב המאכל לכל אוות נפשו הוא מרבה כחו ונהפוך הוא כי בזה יוסר כחו מעליו ולכן צריך כי תהא שמאל דוחה בשר תאוה ע"ד מ"ש מי יאכילנו בשר ונאמר שכניך גדלי בשר קרוב לבית השחי ויזכור כי בשר המה ויטה התפילה מעט לצד הגוף להסתפק בדבר ההכרחי לקיום הגוף בענין כי כאשר יכוף זרועו למט' להכניע החומר העכור יהיו כנגד לבו להכניע היצר המייעץ אותו לרדוף אחר המותרות כי מורה לו היתר לקיים ולהחזיק גופו לעבוד ה' וכל מגמתו כדי להעתיק אותו מן המותר אל האסור והוא צפון בלבו כמשחז"ל בפ' ואת הצפוני ארחיק מעליכ' זה יצה"ר שהוא צפון בלבו של אדם ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך ר"ל כל הדברים שהאדם מתנהג בהם יהיו כמש"ה בכל דרכיך דעהו ומסגנון זה נמצא מתגבר חלק הצור' הוא כח הנשמה שהוא בעצם אדם ונמצא מקיים מ"ש כל עצמותי תאמרנה וכו':

[ב] המנהג הנכון שיהיה היוד של קשר תפילה של יד לצד הלב ויהיה רמז למ"ש חז"ל והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם למילה הנתונה בלב בחיקו של אדם והענין לפי דאתקש ערל לב לערל בשר ואמנם חזרנו לענין ראשון כי האדם הוא כולל בנפשו רוח ונשמה לפי כי הוא נוצר בקדושה בשיתוף של הב"ה ואמנם זה תלוי בכונת הלב בערך שאר המצות שהם צריכות כונה כאמור ולכן כאשר יזכו איש ואשה במלאכת מחשבת טובה אז שכינה ביניהם ואם לאו כמו זר נחשב וכאלו נולד שד אחד וכך אחז"ל נפשות של הרשעים הן הן המזיקין ולכן כאשר בחר הב"ה באברהם נתן לו המילה היינו גילוי אות יוד וצאצאיו חתם באות ברית קדש כי בזה נאמר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי לפי כי על ידי אות יוד זה של הברית נעשה קדוש לפי כי בזה שם שדי נגמר לא כך היה מתחלה אלא שד כדאיתא בזוהר פרשת תצא דף רע"ז ע"ש כי ע"י מעשה השד נעשה מלאך קדוש ולכן על ידי המילה שמתגלה באדם אות יוד מתגלה כח הנשמה אשר מושרשת מתחלה בו וזש"ה ונשמת שדי תבינם כי כאשר נגמר שם שדי באדם מתגלה הנשמה בילד בשעה שנימול ולכן בשעת התפילה של יד דהיינו כדי להרויח חלק הנשמה כאמור צריך ליזהר באות יוד הנתונה בתפילה דהיינו רמז לאות ברית קדש כי בו שם שדי נגמר ולכן טוב להודות לה' ולהטות אותה לצד הלב כדי להכניע היצר אשר שם כנ"ל ולהגביר כח הרוח אשר הוא חונה שם וכל הדברים הללו הם מסורים ללב בכל מלאכת מחשבת כאשר יבא לקמן ולפי כי על ידי אות יוד זו בא הקשר אמיץ בין ישראל להב"ה מזמן שנתן לו המילה לאברהם שכך א"ל התהלך לפני אני אל שדי לכן כנסת ישראל שאלה מהב"ה שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך היינו בסוד