מקור חיים - א קו

קולה ואם הפסיק מברך על של ראש על מצות תפילין כדי להזכיר מלת מצוה שהוא חיבור חתן וכלה כדאיתא בזוהר כדי לחזור ולעורר הברכה העליונה ולהמשיך אותה ממקורא דכולא אמנם אם סח בצורך של תפילין אינו חוזר ומברך לפי כי עדיין מועיל אותה ברכה ואותו התעוררות אשר נעשה מתחילה אמנם מכל מקו' הירא את דבר ה' לא יפסיק כלל אפילו שהוא לצורך התפילין רק יהיה מכוין לחבר השתי תפילות והנה אמר בזוהר במאמר הקודם מאן דפגים עובדא אתפגים ההוא בר נש לעילא ותתא:

אם שמע קדיש או קדושה בין תפילה של יד לתפילה של ראש לא יפסיק מפני כי משעה שמניח תפילה של יד צריך לחבר אותם בהתמדה דכתיב והיו לטוטפות בין עיניך כדי שיהיו שתיהם בהויה אחת ואשר לא טוב עשה שמחייב עצמו לברך ברכה אחרת על תפילה של ראש שלא לצורך דמשמע כאלו נעשה העדר בברכה של תפילה של יד הקודמת ונמצא דפגים עובדא וכבר נתבאר כי נחשב לו שפוגם למעלה ווי ליה דפגים עובדא ווי ליה לעילא ותתא כנ"ל ולכן צריך שלא להפסיק ביניהם כלל דאסור להסיח דעתו מהם ולכן קושר והולך תפילה של יד כדרכו ומניח של ראש והוא מתכוין בצורך של התפילין כדבר האמור דלא גרע ממשחז"ל העוסק במצוה פטור ממצות אחרת:

אחר שקשר של יד מיושב על הזרוע יניח של ראש קודם שיכרוך הרצועה וכו' איתא בזוה' פ' ואתחנן דף רס"ב וז"ל תפילין דדרועא היא שמאלא דאקרי ע"ז וירתא מעז הה"ד והיה לאות על ידכה בה"א והיא ה' דאוקימנא וכו' ועל דא מהאי תלייא רצועה חד לתתא דהא מינה תליין תתאי ואתזנו מינה וכו' והנה מבואר מזה המאמר כי ברצועה של יד תליין תתאי ואתזנו מינה ג"כ ולכן כאשר קודם הנחת תפילה של ראש קושר עמה אחר כך שבעה כריכות כדי לחבר עמה שבע הנערות שלה הוא סוד המאמר ויביאו את המשכן אל משה הה"ד תובלנה בשמחות וגיל וכו' אם אין הנערות מביאות אותה הוא העדר דלא גרע מן הגשמי כאשר יבא לקמן ותכף יעמוד ויניח תפילה של ראש לחבר אותם ואחר כך חוזר לכרוך שני כריכות וטוב לכוין בהם כי הם סוד ועוף יעופף שהם סוד השני שרפים ממחוברים עם הכלה כדאיתא בזוהר פרשת ויקרא שלכן מהם נעשה קרבן תורים ובני יונה ע"ש וכורך באצבע ג' כריכות דהיינו סוד הקידושין שנותן החתן לכלה כאשר יבא לקמן במאמר מן הזוהר הכל בכתב אמת ולא מן הסברא:

יש מי שאומר שאסור להוציא תפילה של ראש מהתיק עד שתהא תפילה של יד מונחת כי יברך על של יד תחלה לפטור את של ראש ואחר כך מוציא את של ראש ובשעת הדחק אין להשגיח על זה מאחר שהתחיל להוציא התפילה ולא הניח ומה שכתב הרב בעל הלבוש כי זה יש בו איסור על פי הקבלה וכו' בסוד לא תחסום שור בדישו והבן הנה הוא הבין ענין זה השור אבל ישראל לא ידע ועוד כתב הרב הנזכר ז"ל ויניח שתיהן מעומד והנוהגים להניח של יד מיושב ושל ראש מעומד אינו מנהג. לא נודע במה כחו גדול שכתב כדבר פשוט שאינו מנהג ולפי שאין טעם בדבריו ואין להם שחר נתעלם ממנו מ"ש בזוהר בכמה מקומות כי תפילה של יד צריך שתהיה מיושב זה יצא ראשונה פרשת אמור ז"ל וספרתם לכם וכו' ועל דא חושבנא דא בעמידה ומלין דעלמא תתאה בישיבה ולא בעמידה ורזא דא צלותא דעמידה וצלותא מיושב הנה בזה הודיע כלל גדול ואני ביארתי סימן לדבר מ"ש רחל לא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי שהוא מיושב ולא דעמידה עוד איתא בזוהר פרשת במדבר ז"ל בשעתא דבר נש עאל לבי כנישתא ידכי גרמיה בקדמיתא וכו' לבתר יקבל עליה עול מלכות לפרשא על רישיה פרישו דמצוה וכו' לבתר תפילה של יד דאיהי תפילה דמיושב לבתר תפילה של ראש דאיהי תפילה דמעומד וכו' ווי למאן דפגי' צלותי' וכו' הנה מבואר מזה המאמר שתפילה של יד היא מיושב והמשנה כמה העונש שלו חמור ומכ"ש המחזיר במנהגים שאין להם שורש מן הזוהר שנעשה בהסכמת הב"ה כדאי' בתיקונים נמצא מכשיל את הרבים ועונשו חמור ולפי כי הציקתני רוח בטני מרוב שיחי דברתי עד הנה ועברתי על דעתי לקיים הרימו מכשול מדרך עמי ואמרתי לא אזכרנו עוד:

אם מניח תפילין כמה פעמים ביום צריך לברך עליהם בכל פעם לפי כי כן נמי בכל פעם שמניח אותם נעשה ייחוד למעלה מחדש וממשיך הברכה ממקורא דכולא:

נשמטו ממקומן וממשמש בהם להחזירם למקומם צריך לברך דכיון שנשמטו מורה על הסתלקות האורות העליוני' שהם בחינת התפילין למעלה ולכן כאשר הוא ממשמש בהם להחזירם למקומם דהיינו כי על ידי המשמוש בהם הוא עושה מעשה ולכן חוזרים האורות העליונים למקומם בראש ולכן צריך לברך כמו בתחלתם להמשיך הברכה גם כאשר הזיזם ממקומם שהרי מורה שנסתלקו האורות מן המדות עליונות לכן אע"ג כי בדעתו היה להחזירם למקומם מאחר שנעשה מעשה והזיזם ממקומם מה מועיל ענין המחשבה אף על גב שעשה אדעתא להחזירם למקומן מיד צריך לברך מאחר שהמעשה הוא מחדש:

מי שמניח תפילין של יד וברך עליהם ובתחלת ההידוק נפסק הקשר של יד והוצרך לעשות קשר חדש אמנם לא הסיח דעתו מהם הנה זה המעשה היה חוץ מרצונו ודעתו לפי שנפסק הקשר בלתי רצונו ולענין שעשה קשר אח"כ הוא בהכרח ואין זה נחשב להפסק ובלבד שלא הסיח דעתו אז מועיל ענין המחשבה ואינו צריך לחזור ולברך אבל אם הותר של יד קודם הנחת של ראש מהדקן ואינו צריך לחזור ולברך לפי כי זה הוא גמר הנחת תפילין בענין המעשה לחבר אותם בייחוד גמור אבל אם הניח של ראש שהרי מורה שנגמר הייחוד עליון ואחר כך הותר של יד מהדק ומברך לפי שעתה נעשה ייחוד אחר מלבד הייחוד הנעשה ראשון ולכן מברך להמשיך ברכה על זו הייחוד הנעשה מחדש:

מותר לברך על תפילין שאולין מפני כי מדעת הוא דניחא להו למעבד מצוה ולכן נמצא כי יש כח נמצא באדם זה להמשיך ברכה על המדות העליונות ועל המדות התחתונות בסוד ברכות לראש צדיק אבל גזולים לא יברך שנאמר ובוצע ברך ניאץ ה' לפי כי ענין הגזל גורם למעלה כך ח"ו שגם שם נגזל השפע עליון