מקור חיים - א קה

עזו אין ימינו אלא תורה וכו' ואין עוזו אלא תפילין שנאמר ה' עוז לעמו יתן ומנין שתפילין הם עוז לישראל שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וכו' ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש וכו' הנה למדנו ממאמר זה כי הב"ה מניח תפילין מפני שהוא משתבח בתושבחייהו דישראל והיינו סיבה שהב"ה מניח תפילין ולכן ה' עוז לעמו יתן אלו תפילין כמ"ש במאמר הקודם כד סלקא אותה כונה טובה באורייתא ובצלותא מתעטרא מאן דמתעטרא ואשתאר חולקיה לההוא בר נש ואיתא בזוהר פרשה וארא דף כ"ה וז"ל וידעתם כי אני ה' אלהיכם פקודא דא קדמאה דכל פקודין למנדע ליה לקב"ה בכללא מאי בכללא למנדע דאית שליטא עילאה דאיהו רבון עלמ' וברא עלמין כלהו שמיא וארעא וכל חיליהון וכו' דא איהו בכלל וסופא דכולא בפרט וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי מצוה מן התורה לידע להב"ה בכלל ופרט והנה ידיעת הכלל היינו הכונה הנזכרת שיכוין בהנחת התפילין שצונו ה' וכו' אמנם צריך נמי לכוין בפרט כמה כונו' הנזכרו' בזוהר כאש' יבא לקמן בע"ה ולמה הם נותנים התפילין על הראש וכנגד הלב:

יניח של יד תחילה שהרי נתבאר כי מעלין בקדש ומה גם כשמשים תפילה של יד צריך לפשוט יד שמאלו ולהניח אותה על יד ימין לקיים מש"ה שמאלו וכו' וימינו תחבקני כדאיתא בזוהר פרשת מצורע דף נ"ה וז"ל מאן דאנח תפילין כד אנח תפילה של יד בעי לאושטא דרועא שמאלא לקבלה לה לכ"י וכו' צריך שתהיה תפילה של יד קשורה לקיים מש"ה והיו לטוטפות בין עיניך וכפי מה שנתבאר למעלה כי ענין זה דוגמת כסא להב"ה דהיינו כי תפילה של יד כנגד עולם הכסא לכן צריך להקדים אותה ואחר כך עולה למעלה ומניח תפילין של ראש וכנגד זה בא מכוון נמי לענין תועלת האדם שמושך עליו חלק הנשמה והוא מעולם הכסא כדאי' בתיקונין מעשיה נפשין מיצירה רוחין מבריאה נשמתין ולכן כאשר מניח תפילה של יד מברך עליה כדי להמשיך עליו חלק הנשמה אבל אינו מברך על של ראש מפני כי משניהם האדם מרויח חלק הנשמה כאמור ולכן הוא מברך ברכה אחת בלבד על שתיהן וכך הוא המנהג הנכון ומקובל כפי דרך האמת ליודעים ומבינים ואיתא בזוהר פרשת ויגש דף ר"ה וז"ל תנינן אין מפסיקין בין גאולה לתפלה כמה דלא מפסיקין בין תפילה של יד לתפילה של ראש דבעי למחזי דכלא חד הנה מבואר מדברי המאמר כי אין לברך רק ברכה אחת לשתיהן ולכן אין מפסיקין ביניהם והכל מבואר בדרך זה ואמנם אגלה לך טפח בענין זה דמאחר כי הברכה הוא להמשיך השפע והאור ממקורא דכלא כדלקמן והנה איתא פ' ויקרא אכלו רעים לעילא דלא מתפרשן ולכן תבין כי אין צורך זולת ברכה אחת:

אם פגע בשל ראש תחלה צריך להעביר על אותה מצוה וכו' אם מפני כי כן הוא הצורך לאדם הגשמי להיות עולה ממדרגה תחתונה למדרגה אחרת עליונה עליה וכן תמצא בשבח כנסת ישראל מתחיל מלמטה ואומר מה יפו פעמיך בנעלים וכו' ולכן תחלה מניח תפילה של יד כי זה יהיה כנגד הלב אשר שם הוא משכן הרוח ואחר כך מניח תפילין של ראש כדי להמשיך עליו תוספת נשמה כאמור ומה גם דמאחר שנתבאר כי המצות הללו הם במדרגות של העולמות צריך להיות כדרכו זו למעלה מזו ואין לשנות כדאיתא בזוהר פ' במדבר דף ק"כ וז"ל ת"ח רזא דמלה אף על גב דצלותא תלייא במלולא ודבורא דפומא כלא תלייא בעקרא דעובדא בקדמיתא ולבתר בדבורא ובמלולא דפומא מאן עובדא אלא ההוא עובדא דעביד בר נש בקדמיתא כגוונא דצלותא הוא ולא יצלי בר נש צלותא עד דיתחזי עובדא בקדמיתא כגוונא דצלותא עובדא דקדמיתא בשעתא דבר נש קאים בעי לדכאה גרמיה בקדמיתא לבתר יקבל עליה האי עול לפרשא על רישיה פרישו דמצוה לבתר יתקשר קשורא דייחודא דאינון תפילין וכו' ואי פגים עובדא מלולא לא אשכח אתר דשרייא ביה ולאו איהו צלותא ואתפגים ההוא בר נש לעילא ותתא וכו' ווי ליה לבר נש דפגים צלותיה פולחנא דמאריה וכו' עכ"ל לענינינו הנה מבואר מדברי המאמר כי המשנה סדר מדרגות התפילין הוא פוגם למעלה חלילה וגם הוא נענש עילא ותתא כנזכר ולכן אם פגע בתפילה של ראש תחלה צריך להניח אותה ולהעביר על המצוה ויניח תפילה של יד תחלה מיושב כמ"ש במאמר ואח"כ מניח של ראש:

יברך להניח בקמץ תחת ההא ולא בפתח ובדגש דמשמע לשון הנחה כמו להניח ברכה ומה שלא תקנו חז"ל לקשור כמש"ה וקשרתם היינו מפני כי הברכה זו מועילה נמי לפטור תפילה של ראש ולכן תקנו לשון להניח שהוא כמו ענין התחלה לפי כי עדיין צריך להניח תפילה של ראש כמדובר:

כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן לפי כי עשיית המצוה הוא סוד הייחוד והברכה היינו סוד הפיוס וכך אחז"ל למדנו דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואח"כ בועל וכה"א פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי וכו' ועוד נמצא טוב טעם בדבר עם מ"ש בזוהר פ' עקב דף רע"א כי ענין הברכה הוא מתתא לעילא ומעילא לתתא וז"ל רזא דרזין לאינון דידעי חכמתא דמאריהון למנדע רזא דברכאן וכו' ברכאן דלאו אינון בצלותא סלקין מתתא לעילא עד דמטו גו נהורא דלא נהיר ומתערי לעילא בתוקפא לההוא נהורא דלא נהיר דההוא ברכה וסלקא אתערו לעילא עד דמטו לכרסייא עילאה מקורא דכל חיין וכדין נפקי מההוא מקורא עילאה ברכאן אחרנין ואערעו אלין באלין ונשקי אלין לאלין ואתיין ושריין לריש צדיק לארקא לתתא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי יש צורך גדול בענין הברכה להיות קודמת למעשה המצוה לפיכך צריך לברך על התפילה של יד אחר הנח' על הקבור' שהוא הבשר התופח בזרוע האדם בפרק העליון קודם קשירתם שקשירתם הוא עשייתם ועל אותו בשר משבח ואומר בשר מבשרי כד"א ובשר קדש יעברו מעליך והבן:

אסור להפסיק בדיבור בין תפילה זו של יד לתפילה של ראש וכבר אחז"ל אם סח בנתיים עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה לפי כי הדיבור באותה שעה עושה פגם אם דיבור של חול הוא מפריד הייחוד בין חתן וכלה וגם שאינו חול רק שהוא שלא לצורך אסור מטעם ששנינו כל שמדברת ושכניה שומעין