מקור חיים - א קד

כלומר כי יש הפרש גדול בין זה לזה כי הנה לעולם שאימא מעטרת לבן הקדוש אמנם העטרה היא יורדת מלמעלה ומעטרת אותו כדמוכח מן הזוהר פרשת בלק בפ' במשעול הכרמים אמנם פעמים שעולה תפארת ישראל למעלה ונוטל אותה עטרה בראשו וזה יהיה יותר שבח ושלימות לבן הקדוש מלך שלמה הנזכר ולכן הביא ראי' מפ' ישראל הוא הבן הקדוש אשר בך אתפאר ר"ל שעולה למעלה עד מדת תפארת שבה ונמצא כי בך אתפאר ומלביש מדת התפארת שבה ולא עוד אלא דכתיב ובית תפארתי אפאר היינו הכלה כמשחז"ל אין בית אלא אשה שנאמר בה פאר שנאמר כתפארת אדם לשבת בית גם כן אפאר אעלה אותה למדת התפאר' להיו' שני מלכים משתמשים בכתר אחד כך נעשה בשעה שקבלו ישראל את התורה אמנם בכל יום אימא עילאה יורדת ומעטרת לבן הקדוש והיינו לאחר דפרישת עליה ועל מטרוניתא לבושין דיקר כדאיתא פרשת בלק והיינו סוד הטלית ולכן המניחים בכיס אחד התפילין והטלית וסוד הענין מש"ה כיס אחד יהיה לכלנו צריך ליזהר שלא יניח כיס התפילין למעלה כדי שלא יפגע בהם תחלה ויצטרך להניחם קודם הטלית וסוד הענין הוא כי הנה בתפילה נעשה הייחוד למטה בין חתן וכלה ועל ידי כן נעשה התעוררות למעלה לפי שעולים בן ובת למעלה בסוד אור חוזר ולכן נעשה אח"כ היחוד עליון והיינו סוד מ"ש חז"ל אין מעבירין על המצות אמנם במצות התפילין שהוא למעלה וצריך לעשות ייחוד התחתון בתחלה כדאיתא בזוהר לכן של יד קודמת לפי כי כן רחל היא מתחלת להתעורר שנאמר צדק יקראהו לרגלו ונאמר אלהים אל דמי לך ושואל' מהב"ה שימני כחותם וכו' על זרועך כי עזה כמו' אהבה ולכן צריך לעשות תקנה זו כמדובר:

מי שהוא זהיר בטלי' קטן וכו' כבר נתבאר כי התכלית הוא לקיים מ"ש בזוהר פרשת ואתחנן מי שנכנס לב"ה ואין תפילין בראשו כשהוא אומר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך בת קול אומרת אם אדון אני אי' מוראי ואמנם אם האדם מכוין היטב במ"ש ואני' ברוב חסדך וכו' ומכוין דיכנס לשיעור שני פתחים להתפלל אנו ערבים שלא יאמרו עליו איה מוראי לפי שהוא מקיים מש"ה אוהב ה' שערי ציון וכו' לפי שהוא נכנס בהם כמשחז"ל מנין שהב"ה מתפלל שנאמר ושמחתים בבית תפלתי תפלתם אינו אומר אלא תפלתי ואחר שיכנס וישב במקום הקבוע לו ומכוין בסוד הקובע מקום לתפילתו כמשחז"ל אז לובש הטלית עם הכונות הנ"ל ואחר כך מניח תפילין אז טוב לו יותר ומכ"ש אם הוא משכים והולך לב"ה קודם עלות השחר לקיים מש"ה אעירה שחר ויש לי לרמוז בפ' זה מש"ה ויהי בבקר והנה היא לאה כי מש"ה עורה הנבל אותיות הנבל הם ר"ת "הייחוד "נעשה "בסוד "לאה ומלת כנזכר דכתיב עורה הנבל וכנור בגי' "וכן "רחל א"כ כונת מש"ה עורה הנבל וכנור היינו לתת התעוררות אל לאה ורחל לצורך הייחוד וכדאיתא בזוהר כי כנור הוא בסוד רחל כמשחז"ל כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה היה מנגן מאליו ואומר עורה כבודי וכו' וכן ראוי לכל ירא שמים ללכת לב"ה עד שלא יעלה עמוד השחר כדי להשתתף עם השכינה ונודע הוא מ"ש בזוהר על אדם שבא הראשון לב"ה כי שכרו כנגד הכל ונק' ירא ה' שנאמר מי בכם ירא ה' והוא שומע בקול הקורא אותו עבדו של מקום גם שלא ילמוד הנה מקיים מה ששנינו חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ואחר כך מתפללים כדי שתתחונן דעתו עליו:

הרא"ש היה מסדר הברכות עד עוטר ישראל בתפארה ואז היה מניח תפילין וכו' כבר הגדתי כי אין דבר זה מעכב גם לא להועיל להוסיף קדושה באדם מ"מ הרוצה לעשות כמנהג זה לא הפסיד ואמנם לא אעלים ענין זה כי הנה גם למעלה ענין זה הוא כמו בדרך הגשמי שהאדם לובש כובע או מצנפת כמו כן נעשה למעלה לובש עטרה בראשו כמש"ה כתר לי זעיר ואחווך אמנם ענין התפילין הוא לחוד כדאיתא בזוהר בכמה מקומות ובפ' בא אל פרעה דף מ"ג ע"ש ובפ' ואתחנן מפורש בשום שכל כלל הדברים כי הכתר הוא דבר המכתיר אמנם התפילין הם סוד מוחין דירית ההוא ברא קדישא אחסנתא דאבוי ואמיה ותרין עטרין כדאיתא באדרא רבה וזוטא ומקומות הרבה ואין זה מקום להאריך:

צריך שיהיו עליו התפילין בשעת ק"ש ובתפלה כך אחז"ל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו והרמז למדה האחרונה הנקראת עצם מעצמי וכן הוא מפורש בזוהר ובתיקונים כענין אין אדם מתיר עצמו מבית האסורים:

יכוין בהנחתם שצונו ה' אלהינו וכו' כבר נתבאר למעלה כי כונות הללו נאות וטובות אמנם לפי שכלו יהלל איש להב"ה כי הנה מצינו בענין הקרבן נמצא עולה ויורד ואם דל הוא מביא סולת ועשיר בשורו מכל שכן בעניינים הללו כי ראוי לאדם לכוין כונות עמוקות שהרי בקרבן נמצא חסרון כיס ועכ"ז מתקיים שאם יחשוב האדם לעבור עבירה מביא קרבן עולה על הרהור הלב פר בן בקר מכ"ש כי בכונות אלו הגדולות האדם מרויח לעצמו שעושה לעצמו לבושים לצורך הנשמה ועושה נחת רוח ליוצרו כדאיתא בזוהר פרש' ויקהל דף ר"י וז"ל זכאה חולקיה מאן דזכי להני לבושין דקאמרן דמתלבשן בהו צדיקייא בגנתא דעדן אלין מעובדין טבין דעביד בר נש בהאי עלמא בפיקודי אורייתא ובהון קיימא נשמתא בג"ע לתתא ואתלבשת בהני לבושין יקירין כד סלקא נשמת' בההוא פתחא דרקיעא לעילא אזדמנן לה לבושין אחרנין יקירין עלאין דאינון מרעות' וכונה דלבא באורייתא ובצלותא דכד סלקא ההוא רעותא לעילא מתעטר בה מאן דמתעטרא ואשתאר חולקיה לההוא בר נש ואתעביד מניה לבושין דנהורא לאתלבשא בהו נשמתא לסלקא לעילא וכו' ובוצינא קדישא אוליף הכי מאליהו ז"ל לבושין דלתתא בגנתא דארעא בעובדין לבושין דלעיל' בכונה ורעות' דלבא עכ"ל הנה למדנו ממאמר זה כי הכונה הטובה שמכוין האדם מתעטר מאן דמתעטר ר"ל הב"ה כביכול כמשחז"ל כי הכל נעשה עטרה להב"ה וממנו עצמו נעשו לבושים לאדם המכוין וכן איתא בזוהר פ' עקב בפ' ברכות לראש צדיק ובזה יובן מ"ש פ' מאימתי ז"ל אמר רבין וכו' מנין שהב"ה מניח תפילין שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע